וויטני יוסטון היא תמרור אזהרה לכולנו

אי אפשר לומר שזה מפתיע. כבר שנים מדווחים לנו על המוות-שאוטוטו-מגיע של וויטני יוסטון, מראים לנו תמונות של מחיצת אפה הנעלמת ושל ורדיה האימתניים, חושפים בפנינו עדויות של חשבונות בנק מרוקנים ואפילו ראיונות עם רופאים הטוענים שהכל עניין של ימים. כך שהמוות של וויטני יוסטון היה צפוי בדיוק כמו המוות של מייקל ג'קסון, שהיה צפוי בדיוק כמו המוות של איימי וויינהאוס, כלומר – צפוי, ועדיין, כל כך לא מיוחל.

עוד ב – Onlife:

ובכל זאת, המוות של וויטני יוסטון קצת שונה, בגלל שממנו ניסינו להימנע. לא כי אנחנו אוהבים את המוזיקה שלה במיוחד (לפחות מאז שהפסקנו לרקוד סלואו במסיבות כיתה), או בגלל הסקרנות לראות אילו עוד שערוריות היא תוכל לספק, אלא משום שהיא אחת מאיתנו, וויטני, היא בדיוק כמונו.

"וואו, יצאתי משם בנס"

טוב, נכון שלנו אין כמה להיטים בבילבורד האמריקאי, איזה גראמי או שניים שמנצנצים מעל האח ההוליוודי ואיזו שקית הרואין במדף על יד המיטה, אבל גם אנחנו, בדיוק כמוהה, יצאנו מהקשר ההוא, שממנו לא חשבנו שנוכל לצאת.

אם את מתעקשת להימנע מהכללות, אז אפשר להגיד "כמעט כולנו", אבל במקום הדיון הזה, נסי להיזכר לרגע אם באמת אף פעם לא היה לך את הקשר שבו כולם מסביבך אמרו כמה את שווה יותר ולמה את עושה את זה לעצמך.

נסי להיזכר אם גם את לא היית בקשר הזה שאחריו היית צריכה למשש את איבריך הפנימיים, ולפעמיים גם החיצוניים, ואז לנשום לרווחה ולסנן "וואו, יצאתי משם בנס". במקרה של וויטני- ולצערנו, לא רק שלה – נס גדול לא היה, כך שהשאלה המחברת בין כולנו היא לא האם היה לך קשר הרסני או לא, אלא האם יצאת ממנו בזמן.

קיבלה את ההתעללות בהבנה והכנעה. וויטני יוסטון (צילום: Sutterstock)

מזמיר לבובת סמרטוטים

זה לא יהיה פייר לתלות את כל הבעיות של וויטני יוסטון בבעלה לשעבר, בובי בראון. סביר להניח שהבעיות הנפשיות שלה חיו ובעטו בתוך קרביה עוד לפני שפגשה אותו, אבל ללא ספק, הנישואים הללו, שהתחילו ב- 1992, היו הקש שמתוכו זרמו הררי הקוקאין ששברו את הכל.

מאותו רגע, הזמיר שדור שלם גדל על תלתליו המעוטרים בסרטים ועל המנעד הקולי העצום שלו, החל הופך לבובת סמרטוטים בעל יכולת תפקוד אפסית (ועל זה יכולה להעיד סדרת הריאליטי בכיכובם "being bobby brown", ששודרה ב- 2005).

בראיון לתוכנית של אופרה ווינפרי מ- 2009, סיפרה וויטני יוסטון שהצורך להתמודד עם הציפיות הגדולות שהיו ממנה התיש אותה, אבל אחרי שאופרה חפרה עוד קצת, היא הודתה שתמיד הרגישה שבובי מקנא בה, ולכן היה לה את הצורך לרצות אותו ולהקטין את עצמה- "אל תקראו לי מיס יוסטון, תקראו לי מיסס בראון" היא נהגה לומר.

התעללות רגשית זה לא פחות גרוע

לפי דבריה, הוא מעולם לא הרים עליה יד, אבל גם מעולם לא פסח על הזדמנות להתעלל בה רגשית, והיא קיבלה את הכל בהבנה והכנעה, כי כנראה שעוד לפני התהילה, ההצלחה והפפראצי, טבועות בנו הציפיות של החברה מעצם היותנו נשים- הציפיות להיות בת הזוג המושלמת, כזו שתדבוק בבחיר ליבה בטוב ובעיקר ברע, כי הרע כל כך רומנטי. ואם רק נעשה את זה, אם רק נוותר על הכל, כולל על עצמנו, נזכה באהבה הגדולה שהבטיחו לנו בסרטים.

הפרידה בין השניים, לפי מה שוויטני אמרה באותו הראיון, קרתה ב- 2006 (ובאופן רשמי שנה אחר כך), אחרי שבובי ירק עליה בפרצוף. הבת שלהם נכחה באירוע, ולמרות שוויטני אמרה לה שזה בסדר, הבת ידעה שזה לא. וזה היה השלב שבו וויטני יוסטון החליטה, ולראשונה גם הצליחה, לעזוב את בראון.

אפשר להוציא את הבחורה מבובי, אבל אי אפשר להוציא את בובי מהבחורה

מאז ועד היום, וויטני יוסטון ניסתה להציג לעולם אדם משוקם: היא הוציאה אלבום חדש, אך הוא לא זכה להצלחה, וקבעה סיבוב הופעות, אותו נאלצה לבטל בגלל מצבה הרפואי. אז כנראה שאפשר להוציא את הבחורה מבובי, אבל אי אפשר להוציא את בובי מהבחורה, ושנים של הקטנה עצמית, לא יכולים להימחק בכמה שבועות בחוות גמילה.

אבל, כאמור, למרות כמה שהיינו רוצות, האשמה לא בבובי בראון- היא בנו. הרי בסתר ליבנו ידענו שלמרות שאיידן בחור מושלם, קארי תבחר בביג כי זה בדיוק מה שאנחנו היינו עושות לו היתה לנו את האופצייה לבחור.

וגם עכשיו, כשמול עינינו דיווה אחרת, ריהאנה, הולכת ומתקרבת לסוף הטראגי שלה (רק עוד ארבע שנים עד לגיל 27), די שמחנו לשמוע שהיא חזרה לאקס המתעלל שלה, כריס בראון, כי אם היא מצאה את הדרך בחזרה אל  המיתולגי, אולי גם אנחנו נוכל.

אבל במציאות אחרת, היינו מאחלות לה שתתקע את האמברלה שלה עמוק בתוך הזה שלו כך שהוא לא יוכל יותר ללכת. ובמקום זה, אותה אחת שפניה החבולות עיטרו כל חלקת אינטרנט פנויה, שרה עכשיו על כמה היא נהנית שקושרים אותה ומצליפים בה. ומיליוני ילדות ברחבי העולם בטוחות שזה נורמלי.