אנורקסיה: אשפוז כפוי יכול להציל חיים

"אמא של הגר התקשרה", אמרה המזכירה, "הגר במצב קשה, הם היו בלילה במיון אך שלחו אותם הביתה כי הגר סירבה להתאשפז. מצבה החמיר והיא רוצה להביא אותה היום לאשפוז". עניתי למזכירה שתאמר לה שאין באפשרותנו לקלוט אותה היום, שיבואו מחר בבוקר ונאשפז אותה. בשביל הגר זה היה לילה אחד מאוחר מדי, הגר נפטרה במהלך אותו הלילה.

 

עוד ב- Onlife

 

הגר הייתה בת 29 במותה, וסבלה לאורך שנים רבות מאנורקסיה קשה ואושפזה במחלקה להפרעות אכילה במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר מספר פעמים. הגר הייתה בחורה עדינה ונעימה שנוכחותה במחלקה עוררה בקרב אנשי הצוות אמפתיה ורצון עז לעזור לה להחלים. מדי מספר חודשים הייתה מגיעה לאשפוז במשקלים שנעו בין 25 ל – 30 ק"ג שמצבה הגופני מעמידה בסכנת מוות.

 

מצבה הגופני אופיין בקצב לב סביב ה – 30 פעימות לדקה, חום גוף נמוך מ – 35 מעלות, בצקות קשות בשתי הרגלים, הפרעות קשות במאזן הנוזלים והאלקטרוליטים (מלחים), פצעי לחץ ודלדול קיצוני של השרירים עד שלא יכלה להחזיק את ראשה יציב כשניסתה להתרומם משכיבה.

 

בלבול, דכדוך, חשיבה טורדנית, חרדה וחוסר יכולת להבין את חומרת מצב אפיינו את מצבה הקוגניטיבי. למרות תת משקלה הקיצוני פחדה הגר מפני עלייה במשקל ועדיין חשבה שהיא שמנה מדי.

 

מהלך האשפוזים החוזרים היה דומה, ברגע שהתחזקה מעט ויכלה לעמוד על רגליה, הייתה הגר חותמת על טופס סירוב טיפול ועוזבת את המחלקה. לא עזרו ניסיונות השידול של מטפליה, הוריה או חבריה.

את מי באמת אפשר להציל?

הגר שייכת לקבוצה קטנה (כ– 20-30 חולות בשנה) של חולות אנורקטיות, סרבניות טיפול, הנמצאות בסיכון גבוה למות מהמחלה. מחקרי אורך מראים שכ – 5% מהחולות באנורקסיה מתות מרעב או מסיבוכים רפואיים של מצבן הגופני. בגלל שמדובר במחלה שכיחה יחסית, הפכה התמותה מאנורקסיה לאחד מגורמי המוות השכיחים ביותר בנערות ונשים צעירות.

 

הקושי לטפל בחולות אלו נגד רצונן ולהציל את חייהן נבע ממצב משפטי מורכב ששורשיו בהבדלים סמנטיים ובהגדרות החוק.

 

לכאורה, מכיוון שאנורקסיה היא מחלה שמקורה נפשי ניתן היה לחשוב שפתרון למצב זה יימצא במסגרת החוק הפסיכיאטרי שבמהותו מיועד לתת מענה למצבים מסוג זה. אך הוראת החוק דורשת שמדובר בחולה החולה במחלה נפשית ואילו אנורקסיה נרבוזה מוגדרת כהפרעה נפשית ולכן לא ניתן היה להחיל את החוק על חולות אלו.

 

למרות שבשפה הרפואית אין כל הבדל בהגדרה וכל מחלות והפרעות הנפש מכונות Disorderבעברית חולקו המחלות לשתי קבוצות: חלקן נקרא מחלות נפשיות וחלקן הפרעות נפשיות.

 

חלוקה זו מקורה בחוק הפלילי הקובע שישנם מצבים נפשיים שבהם אדם עלול לעבור עבירה פלילית אך אינו כשיר לעמוד לדין מכיוון שהעבירה נעשתה כתוצאה ממצב נפשי שמאופיין בחוסר תובנה והפרעה בשיפוט.

 

מצבים אלו נקראו בשם מחלות נפשיות ואילו כל שאר המצבים שבהם אין סכנה שאדם יעבור עבירה פלילית כונו הפרעות נפשיות.

 

במהלך חקיקת חוק הפסיכיאטרי ב – 1991 נקבע שתנאי יסוד להפעלת חוק הוא שאדם חולה במחלה נפשית וכך נותרה האנורקסיה מחוץ לחוק. עם השנים התברר שטעות סמנטית/משפטית זו גורמת למותן של חולות סרבניות טיפול שעונות למעשה על כל התנאים שנקבעו בחוק הפסיכיאטרי למעט הסעיף הראשון, הן לא סובלות ממחלה נפשית אלא מהפרעה נפשית.

 

ניסיון לתקן פגם זה נעשה דרך פנייה לבית המשפט לענייני משפחה ובקשה למינוי אפוטרופוס על גופן של חולות אלו. בעקבות כך נוצר מצב אבסורדי ומתסכל. השופטים שהשתכנעו ממצבן המסוכן של החולות היו ממנים להן אפוטרופוסים (בד"כ בני המשפחה) ואלו היו דורשים לאשפזן בכפייה ולטפל בהן נגד רצונן.

 

אך הלכה למעשה לא ניתן היה לממש דרישה זו. חולות במצב גופני קיצוני שכזה חייבות להיות מאושפזות במחלקה להפרעות אכילה ולהיות מטופלות על ידי צוות מיומן המצויד בציוד רפואי מתאים.

למה מתנגדים לחוק?

המתנגדים לתיקון החוק נימקו את התנגדותם בשלילת החירות של חולות אלו שהיא זכות בסיסית של כל אדם. אך ההבהרה שמדובר בכפיית טיפול אך ורק על מיעוט קטן שחייו סכנה מוחשית במידה ולא יטופל ימות, ושקיימים בחוק איזונים ובלמים רבים המבטיחים שלא יעשה בו שימוש לרעה שיכנעו את השרים שתמכו בחקיקה.

 

 ראוי לדעת שכוחו של הפסיכיאטר המחוזי מוגבל. הוא יכול להורות על אשפוזה של חולה כזו בכפייה לאחר שהשתכנע שמצבה הגופני והנפשי מסכן סיכון אמיתי את חייה ושהיא חסרת תובנה ושיפוט למצבה.

 

הוראת האשפוז תקפה למשך 7 ימים ולאחריה יש בחינה מחודשת של מצב ובמידה והחולה עדיין עומדת בתנאים ניתן להאריך את אשפוזה ל – 7 ימים נוספים. כל הארכה נוספת מחייבת פנייה לוועדה פסיכיאטרית שבה יושבים מלבד שני פסיכיאטרים האחד מטעם המדינה והשני פסיכיאטר עצמאי בלתי תלוי גם משפטן שתפקידו לדאוג שלא יקופחו זכויותיה החוקיות של החולה.

 

לדיון בוועדה יכולה החולה להביא עו"ד מטעמה שיטען בשמה מדוע יש לשחררה מאשפוז. בנוסף לכך במידה ונדחית בקשתה של החולה להשתחרר עומדת לה זכות הערעור בפני ערכה משפטית והיא יכולה להגיע אף עד בית המשפט העליון.    

 

עבור הגר, התיקון לחוק הגיע מאוחר מדי אך יש בכוח השינוי להציל חולות רבות אחרות. ההיגיון הטיפולי שעומד מאחורי תיקון החוק קובע שבמצב של תת תזונה קיצוני שכזה, לא יכולה החולה האנורקטית להפיק תועלת מהטיפול מכיוון שמצבה הקוגניטיבי והאינטלקטואלי ירוד מדי.

 

אם ישתנה מצבה הגופני ישתפר גם תפקודה הקוגניטיבי והאינטלקטואלי וניתן יהיה להשתמש בטיפול משולב המקובל בחולות אלו כדי להביא לשינוי מצבה ואף להביא להחלמתה.

 

בשנים האחרונות נפטרו 22 חולות סרבניות שהיו מאושפזות במחלקתי וסירבו לקבל טיפול. גם אם הטיפול בכפייה לא יביא להחלמה מלאה של כל חולה שתטופל בכפייה הוא ללא ספק ימנע את מותה חסר התועלת ולחלקן ללא ספק יביא מעבר למזור גם החלמה.

תגובות (0)
הוסף תגובה