שיטיון ודמנציה: איך להתמודד עם בן זוג חולה

"אני כבר לא יודעת מה לחשוב", אמרה אמי ופרצה בבכי מר, "אביך השתנה לגמרי בתקופה האחרונה. אני חושבת שהוא עושה לי דווקא ואיני מבינה מדוע. כאשר אני מנסה לדבר איתו ולברר את פשר העניין הוא מגיב בכעס. הוא יושב שעות ובוהה בטלוויזיה, אינו מסייע לי בעבודות הבית, בסידורים ובקניות כבעבר. אני מרגישה כאילו חי לידי אדם אחר לגמרי מזה שהכרתי לאורך השנים. הרופא מניח שאבא סובל מדמנציה, שיטיון בעברית".

 

עוד ב- Onlife

 

מהו אותו שיטיון? השיטיון הינו סימפטום מרכזי במספר מחלות (אלצהיימר, פרקינסון ועוד) האופייניות בעיקר לגיל הזקנה. ניתן להבחין בקשיים בתהליכי זיכרון, קשב, חשיבה והבנה. תיתכן פגיעה במצב הרוח, שינוי בתכונות  אישיות, שיבוש של יכולת השיפוט ופגיעה בהתנהגות חברתית. הסימפטומים מתגברים ככל שהמחלה מתקדמת, עד אשר המצב מחייב השגחה צמודה לאורך כל שעות היממה.

 

הראשונים לחוש בשינויים הינם בני הזוג המתגוררים עם הקשישים ובעקבותיהם בני המשפחה האחרים. המשפחה הינה גורם יציב, מוכר ומשמעותי בתמיכה ובטיפול בקשיש הדמנטי. כאשר בן הזוג מסוגל למלא את תפקיד המטפל, על פי רוב הוא יהיה המטפל העיקרי.  בני זוג רואים את עצמם ונתפסים גם על ידי ילדיהם וסביבתם כאחראים טבעיים לטיפול בבן זוגם. ייקח להם זמן עד שיסכימו להכניס גורם מטפל נוסף למערכת וגם אז ימשיכו להוות גורם משמעותי בטיפול.

 

הטיפול בבן הזוג השיטיוני/דמנטי מלווה בהשקעת זמן ואנרגיה רבים לאורך תקופה ממושכת. הטיפול דורש ביצוע משימות לא מוכרות, קשות, בלתי נעימות או בלתי נוחות:

 

מעמסה אובייקטיבית: טיפול בצרכים אישיים (מקלחת, הלבשה, תזונה ועוד), בצרכי הבית (קניות, ניקיון ועוד), בצרכים הרפואיים (רופאים, תרופות ועוד) ובנושאים ארגוניים (פניה לביטוח לאומי ועוד). יכולת ההתמודדות של המטפל מושפעת ממשך הזמן הנדרש לטיפול רצוף בבן זוגו, מצורת העזרה המוגשת, ומהיכולת הכלכליות שלהם.

 

מעמסה סובייקטיבית: מערכת היחסים הזוגית הופכת למערכת שבין מטפל למטופל. שינוי זה מקשה על התמודדותו של בן הזוג המטפל. ברמה הזוגית/אישית חווה המטפל העיקרי פרידה הדרגתית מבן זוגו המוכר ומהיכולת לראות בו דמות תומכת בעיתות משבר. בנוסף על המטפל לספק תמיכה נפשית ומענה חברתי לבן זוגו. יכולת המטפל להתמודד נגזרת: מהיסטוריית היחסים בין בני הזוג, מהסימפטומים של החולה, מהתמיכה המשפחתית/חברתית ומזמינות השירותים הקהילתיים.

 

מעמסת טיפול כבדה יכולה לחשוף את בן הזוג המטפל למצבים קשים: אובדן הזהות העצמית, רגשות אובדן מתמשך, צער, אשם, כעס, מתח, תוקפנות, בושה (מהתנהגויות הנובעות מהשיטיון), עייפות, דיכאון, ייאוש, בדידות, התכנסות והתרחקות. קריאת רשימה זו לבדה יכולה ליצור תחושת אי נוחות בקרב הקורא אותה, קל וחומר שהינה חלק מחייו. עומס כבד הינו בעל פוטנציאל רב למשבר.

 

כיצד ניתן להקל על בן הזוג המטפל:

"זמן אישי"– לאפשר למטפל לצאת לפעילויות מחוץ לבית, כאלו שימלאו את מאגריו ויאפשרו לו להתאוורר ולחדש כוחות.

הקלה במשימות שוטפות– ליווי לבדיקות רפואיות, קניות, סידורים מנהלתיים, ועוד.

קשר רציף ותמיכה–לתת למטפל העיקרי את התחושה כי אינו לבדו, יש לו עם מי לדבר ובמי להסתייע. להישאר זמינים ולהיות עם היד על הדופק.

הבנה שהתנהגות הנובעת  משיטיון אינה רצוניתאו נשלטת ומכאן שרצוי לנטרל את מימד הפגיעה האישית .

הענקת חיבה, כבוד ותעסוקה לאדם הסובל משיטיון, יסיעו ביצירת אוירה רגועה בבית ויקלו על הטיפול ועל המטפל כאחד.

שמירת ההורים במערכת המשפחתית הרחבה– למרות אי הנוחות שלעיתים מתלווה לכך, חשוב לתת להורים המבוגרים את התחושה שממשיכים להיות חלק רצוי במשפחה, להזמינם ולהתארח אצלם.

מקורות סיוע חיצוניים– להסתייע בשירותיה של מטפלת בית (ישראלית או זרה) להפחתת העומס. מרכזי יום יכולים להעניק מרחב זמן למטפל העיקרי ואיכות זמן לקשיש הדמנטי. ניתן להיעזר בקבוצות תמיכה ובארגונים המתמחים בנושא (מחלקות רווחה, עמד"א ועוד) בכדי להרחיב ידע ולהרחיב את הכלים להתמודדות.

תגובות (0)
הוסף תגובה