סתיו שפיר בהייד פארק נשים

תארו לעצמכם שזה היה הייד פארק רגיל, לא רק נשים? האם היינו רואים רק גברים ואישה אחת, אני יודעת שאנחנו אמורים להיות רגילים לזה, אבל אני המומה. זה בהחלט מדהים אותי.

 

ניסיתי לחשוב על מה מעניין אותי לדבר, ואני לפעמים מוצאת את עצמי קצת רדיקלית. לא נעים לי ולא כיף לי לדבר על כמה נשים הן שונות ויש להן סגולות אחרות וצריך לקדם אותן כי הן במקום אחר חברתית, אני אישה בעצמי, אני יודעת את כל הבעיות.

נדמה לי שהרבה נשים שמוגדרות על פי החברה כנשים חזקות, הן חוזרות לגן, והן יספרו לכן שהיו להם רק חברים בנים. לי למשל, היו רק חברים בנים, העדפתי לשחק בארגז החול ובריצות ולחפש פושעים עם הבנים מאשר להתאפר עם הבנות, ואני זוכרת מחקר מאוד מעניין בסוציולוגיה על מגרש המשחקים בבי"ס. בתמונה מראים מגרש ממוצע, במרכז המגרש יש את הבנים, הם משתלטים על המרחב, משחקים במשחקים גדולים, כדורגל, ריצות הם צריכים המון מרחב.

 

הבנות מתקבצות בקבוצות, הן מפתחות את כישורי השיחה שלהן. מלמדים אותן לא להתלכלך. אבל אני תמיד אהבתי את הלכלוך, אהבתי את זה אבל מחנכים אותנו ככה.  מדהים איך שגם היום זה קורה, ואני לומדת את זה על בשרי, עדיין אומרים לנו לא להתלכלך.

 

לא רק נשים, כולנו, גם גברים, צריך לצאת למלחמה. ובמלחמה צריך להתלכלך, צריך להיכנס לארגז החול, לא רק כי אנחנו נשים, אלא כי אנחנו אזרחים במדינה הזו ואנחנו רוצים לקחת חלק בחלום. אז בואו נתלכלך ביחד איפה שרק אפשר, כדי להציל את המקום הזה.

תגובות (0)
הוסף תגובה