לינוי בר גפן: הייד פארק נשים

לפני כמה ימים ישבתי עם שתי נשים צעירות ומשכילות, האחת אמא לשניים והשניה בדרך, ושמעתי מהן חוויות משוק העבודה. לא מדובר בנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, הן בשיאן המקצועי ויש להן קבלות מוכחות. ועדיין, הן מוצאות את עצמן צריכות לענות בישיבות, שבהן הן בדר"כ נשים יחידות, להזמנות לדבר בסגנון "עכשיו תורך חמודה", הן עדיין נשאלות בחרדה אם יש להן תכניות להביא עוד ילדים וברור להן שהן מרוויחות פחות מגברים במעמדן.

 

לאחרונה פורסם מחקר שהצמיחה הגדולה ביותר של נשים בשור העבודה חלה במגזרים שנחשבו עד כה לגבריים במובהק ובראשם שוק ההון. שתי הנשים האלה הדגימו לי את הצד השלילי אך השכיח שאיתו נאלצות להתמודד נשים שלכאורה הצליחו להיכנס למעוז הגבריות. בכל יום אחר הייתי מרחיבה את הדיבור עליהן ועל מצבן. אבל היום, אני רוצה לדבר דווקא על הדוגמא החיובית, על הדבר הנפלא שמתרחש כשמקום עבודה מחליט שהוא משרת לא רק לקוחות אלא גם עובדים. כשלמקום עבודה באמת אכפת מהעובדים שלו, אכפת לו גם מהעובדות. באותה מידה.

 

חברה סיפרה לי על קבוצת הלמן אלדובי שמנהלת תיקי השקעות, פנסיה וקופות גמל.

 

אני לא הראשונה ששומעת על המקום הזה ככה, בשיחת המלצה מפה לאוזן. מסתבר שהשמועה שהמקום הזה הוא מקום עבודה נחשק לנשים כבר ד מבוססת. בעלי הקבוצה הם גברים, אבל 64% מהעובדים הם נשים. 52% מהנהלה הם נשים. מהיועצת המשפטית ועד מנהלת התפעול, מנהלות מחלקות, סמנכ"ליות ועוד.

 

גדודים של נשים שהביאו את החברה הזו לתוצאות מצויינות. הקבוצה קיימת כבר 15 שנה והוותק הממוצע של נשים שעובדות בה הוא 7 שנים. זה נחשב לאחוז טוב. הוותק של גברים אגב, נמוך יותר, 5 שנים. אני לא רוצה להלין על גברים, זו לא הנקודה, אבל נושא הוותק כבר נחקר ונמצא שנשים נוטות להישאר נאמנות למקומות עבודה יותר מגברים ולכן גם נוטות לצבור יותר ותק. עם ותק, כידוע לכולנו, מגיע ניסיון, ועם ניסיון – מגיעה מיומנות.

 

במקום שרע לנשים גם מגיעה השחיקה, אבל עושה רושם שזה לא ממש המצב בחברה הזו. בשיטה שבה מאמינים בקבוצה הזו היא ניהול זמן אישי – מוצבות בפני העובדים והעובדות מטרות שעליהן להשיג. חלקת הזמן בדרך להשגת המטרות נעשית באופן אישי ל ידי כל עובד.

 

בעולם מתוקן סביר להניח שהיינו רואים את העובדים הגברים והנשים מחלקים את הזמן באופן שווה פחות או יותר. זה כמובן לא המצב, כי עדיין חלק ניכר מהטיפול במשפחה נופל על האישה, ולכן הנשים זקוקות לעצמאות הזו בניהול הזמן אפילו יותר מגברים. אגב, מי מהן שיולדת מקבלת מענק של 1000 שקלים, גם העובדים וגם העובדות יכולים להביא את הילדים לעבודה בחופשות, אבל מאחר ואנחנו יודעים שזה הופך את מקום העבודה לפחות פרודוקטיבי, החברה מארגנת להם קייטנות, ימי כיף, ותעסוקה.

 

זה לא שבעלי הקבוצה הם פמיניסטים גדולים. הם אפילו לא הבינו שמה שהם עושים זה פמיניסטי, הם פשוט נהנים מהשירות של עובדות טובות, רצו שהם ימשיכו לעבוד שם ופעלו כדי שזה יקרה. זה טוב לביזנס. קצת מתסכל אותי להצדיק שיוויון זכויות לנשים בנימוק עסקי, אבל אם מישהו היה צריך הוכחה שהשניים קשורים זה בזה – הנה אחת מני רבות.

תגובות (0)
הוסף תגובה