אורלי וילנאי במסגרת הייד פארק נשים של onlife

אני אתחיל ואומר שלא אנצל את מלוא חמש הדקות שהוקצבו לי, בעיקר משום שבבית מחכה לי הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיים מעבר לכל קריירה, כתבה או תחקיר, הבן שלי בן 10 ואליו מיד ארוץ כשאסיים את דבריי.

 

עוד ב – Onlife:

 

יש משפט אח שמלווה אותי לאורך הדרך  של סבתא שלי היא תמיד אמרה לי "את תמיד תהיי גאה בעצמך, לא משנה מה יגידו בדרך. ברגע שתרגישי וזה יבוא מבפנים , כל היתר יגיעו.
ניסיתי לאורך כלה דרך, למרות שלא היה קל, למרות שהיולא מעט מהמורות, ניסיתי לקחת אתה גאווה הזו כערך, כ אם היא שעיקר המקם שנתנול דור שלה היה המטבח, וידעה שהכוח בא מבפנים אם היא זו שמשתוסבבת העםםהמשפטה הזה, מי אני שאומר אחרת
אני משתלדת בכל פעם כשיש קיר או חומה בדרך ללכת עם ראש מורם ולהראות כאילו הגאווה הזו קיימת כדי שכל השאר גיעו.
מארי קירי היתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל, ואדם שזכה פעמיים אמרהL: אל לו לאדם לפחד בחייו משומדבר כל מה שהוא צריך זה להבין. זה בעיניי הסוד האמיתית  – להבין להיות לדעת בדיוק במקומות שבהם לא רוצים שנבין נהיה או נדע
בספרי ההיסטורה גברים מופיעים כאלה שהובילו כמעט כל שינוי שקרה בהיסטוריה, אבל הרי גם ספרי ההיסטוריה נכתבו על ידי… גברים
הם נתנו לעצמם כוח לנהל את העולם ולשלוט בו ואנחנו יודעות היום בוודאות שזה היה בסזבוז זמן – תחשבו כמה מלחמות אפשר היה למנוע, כמה תהלייכים היה אפשר להניע תוך כדי הנסוד הבית וקיפול כביסה וכמה דברים אפשר היה לעשות בבת אחת בעיקר כי אנחנו נשים.
לצד כל זה אני רוצה למחות מחאה נמרצת על כך אנחנו רק נשים כאן ברובנו, משום שאני עובדת בזוגיות עם האיש הכי פמניסטי שאני מכירה לפחות, חלוחם ותר גדול ממני בנושאים האלה. 
 
אני רוצה לסיים במה שבעיניי הוא האג'דנה שלי לפחות – מה שמנחה אותי וקשור גם לעובדה שאנחנו שניים בסיפור הזה ושכולנו צריכים לעבוד ביחד,  זה משל
אדם אחד נפטר וועלה לשמיים וםפוש את המלאך שעושה את הסיור  – גן עדן וגהנום. הם נכנסים קודם כל לגיהנום. במרכז החדר שולחן עמוס וקדירות ואוכל מכל טוב – ומסביב יושבים אנשים רזים ועצובים ומזי רעב ולא נוגעים באוכל. הוא רואה שהפות ארוכות יותר מהידיים ולא מצליחים להגיע לאוכל. הוא מבקש שיקחו אותוו משם.
בחדר של גן העדן אותו דבר- שולחן עם הרבה אוכל וכל טוב, ושם מסביב אבל אנשים שמנמנים ומרוצים ושמחים, והוא מסתכל לראות אם שם הכפות קצרות יותר מהידיים, אבל שם זה בדיוק אותו הדבר.
איך זה יכול להיות הוא שואל את המלאך
האנשים האלה הגיעו לגן העדן כי הם למדו עוד בחייהם שאפשר להאכיל האחד אלה שני
וזה הסוד האמיתי – לעבוד ביחיד גם עם הגברים וגם בינונ הנשים לסמן מטרה ולהגיע אליה

יש משפט אח שמלווה אותי לאורך הדרך  של סבתא שלי היא תמיד אמרה לי "את תמיד תהיי גאה בעצמך, לא משנה מה יגידו בדרך. ברגע שתרגישי וזה יבוא מבפנים, כל היתר יגיעו".

 

ניסיתי לאורך כלה דרך, למרות שלא היה קל, למרות שהיולא מעט מהמורות, ניסיתי לקחת אתה גאווה הזו כערך, כ אם היא שעיקר המקם שנתנול דור שלה היה המטבח, וידעה שהכוח בא מבפנים אם היא זו שמשתוסבבת העםםהמשפטה הזה, מי אני שאומר אחרת
אני משתלדת בכל פעם כשיש קיר או חומה בדרך ללכת עם ראש מורם ולהראות כאילו הגאווה הזו קיימת כדי שכל השאר גיעו.
מארי קירי היתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל, ואדם שזכה פעמיים אמרהL: אל לו לאדם לפחד בחייו משומדבר כל מה שהוא צריך זה להבין. זה בעיניי הסוד האמיתית  – להבין להיות לדעת בדיוק במקומות שבהם לא רוצים שנבין נהיה או נדע
בספרי ההיסטורה גברים מופיעים כאלה שהובילו כמעט כל שינוי שקרה בהיסטוריה, אבל הרי גם ספרי ההיסטוריה נכתבו על ידי… גברים
הם נתנו לעצמם כוח לנהל את העולם ולשלוט בו ואנחנו יודעות היום בוודאות שזה היה בסזבוז זמן – תחשבו כמה מלחמות אפשר היה למנוע, כמה תהלייכים היה אפשר להניע תוך כדי הנסוד הבית וקיפול כביסה וכמה דברים אפשר היה לעשות בבת אחת בעיקר כי אנחנו נשים.
לצד כל זה אני רוצה למחות מחאה נמרצת על כך אנחנו רק נשים כאן ברובנו, משום שאני עובדת בזוגיות עם האיש הכי פמניסטי שאני מכירה לפחות, חלוחם ותר גדול ממני בנושאים האלה. 
 
אני רוצה לסיים במה שבעיניי הוא האג'דנה שלי לפחות – מה שמנחה אותי וקשור גם לעובדה שאנחנו שניים בסיפור הזה ושכולנו צריכים לעבוד ביחד,  זה משל
אדם אחד נפטר וועלה לשמיים וםפוש את המלאך שעושה את הסיור  – גן עדן וגהנום. הם נכנסים קודם כל לגיהנום. במרכז החדר שולחן עמוס וקדירות ואוכל מכל טוב – ומסביב יושבים אנשים רזים ועצובים ומזי רעב ולא נוגעים באוכל. הוא רואה שהפות ארוכות יותר מהידיים ולא מצליחים להגיע לאוכל. הוא מבקש שיקחו אותוו משם.
בחדר של גן העדן אותו דבר- שולחן עם הרבה אוכל וכל טוב, ושם מסביב אבל אנשים שמנמנים ומרוצים ושמחים, והוא מסתכל לראות אם שם הכפות קצרות יותר מהידיים, אבל שם זה בדיוק אותו הדבר.
איך זה יכול להיות הוא שואל את המלאך
האנשים האלה הגיעו לגן העדן כי הם למדו עוד בחייהם שאפשר להאכיל האחד אלה שני
וזה הסוד האמיתי – לעבוד ביחיד גם עם הגברים וגם בינונ הנשים לסמן מטרה ולהגיע אליה
ניסיתי לעשות את זה לאורך כל הדרך, למרות שלפעמים לא היה קל והיו לא מעט מהמורות, תמיד ניסיתי לקחת את הגאווה הזו כערך. כי הרי אם עיקר המקום שנתנו לדור של סבתא שלי היה המטבח, והיא ידעה שהכוח מגיע מבפנים והסתובבה עם המשפט הזה, מי אני שאומר אחרת?
 
 
לכן אני תמיד משתדלת בכל פעם כשיש קיר או חומר בדרך, ללכת בראש מורם ולהראות כאילו הגאווה הזו קיימת – כדי שכל השאר יגיעו.
 
 
מארי קירי היתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל, והאדם הראשון שזכה בו פעמיים, בשני תחומים שונים. היא אמרה: "אל לו לאדם לפחד בחייו משום דבר. כל מה שהוא צריך זה להבין". וזה בעיניי הסוד האמיתי  – להבין, להיות, לדעת בדיוק במקומות שבהם לא רוצים שנבין נהיה או נדע.
 
 
בספרי ההיסטוריה הגברים מופיעים כאלה שהובילו כמעט כל שינוי שקרה בהיסטוריה. אבל הרי גם ספרי ההיסטוריה נכתבו על ידי גברים. הם נתנו לעצמם את הכוח לנהל את העולם ולשלוט בו, ואנחנו יודעות היום בוודאות שזה היה בזבוז זמן. תחשבו כמה מלחמות אפשר היה למנוע, כמה תהליכים היה אפשר להניע תוך כדי הינדוס הבית וקיפול כביסה וכמה דברים אפשר היה לעשות בבת אחת בעיקר כי אנחנו נשים.
 
 
לצד כל זה אני רוצה למחות מחאה נמרצת על כך שאנחנו רק נשים כאן (ברובנו), משום שאני עובדת בזוגיות עם האיש הכי פמיניסטי שאני מכירה לפחות, ולוחם יותר גדול ממני בנושאים האלה.
 
 
אני רוצה לסיים במה שבעיניי הוא האג'נדה שלי, לפחות – מה שמנחה אותי וקשור גם לעובדה שאנחנו שניים בסיפור הזה ושכולנו צריכים לעבוד ביחד. זה משל שהולך ככה:
 
 
אדם אחד נפטר ועולה לשמיים ופוגש את המלאך שעושה את הסיורים – לגן עדן ולגיהנום. הם נכנסים קודם כל לגיהנום. במרכז החדר הוא רואה שולחן עמוס כל טוב, וקדירות בשר וריחות נפלאים – ומסביב יושבים אנשים רזים ועצובים ומזי רעב ולא נוגעים באוכל. אז הוא רואה שכפות האכילה ארוכות יותר מהידיים שלהם והם לא מצליחים להגיע לאוכל. הוא לא רוצה להישאר שם ומבקש שיקחו אותו משם.
 
 
כשהוא מגיע לחדר של גן העדן – הוא רואה בדיוק את אותו הדבר: באמצע החדר יש שולחן עמוס בכל טוב ואוכל וקדירות בשר וריחות נפלאים, אבל פה מסביב יושבים אנשים שמנמנים מרוצים ושמחים. הוא מסתכל ובודק אם פה הכפות קצרות יותר אבל גם פה, הכפות ארוכות מהידיים.
 
 
"איך זה יכול להיות?",  הוא שואל את המלאך. "האנשים האלה הגיעו לגן העדן כי הם למדו עוד בחייהם שאפשר להאכיל האחד את השני", גילה לו המלאך.
 
 
וזה הסוד האמיתי מבחינתי – לעבוד ביחד, גם עם הגברים וגם בינינו, הנשים. רק צריך לסמן מטרה ולהגיע אליה.
 

תגובות (0)
הוסף תגובה