המחאה החברתית חוזרת: האנשים שיעשו את הקיץ

ככל שהקיץ מתקרב ואיתו קולות המחאה המתחזקים, בכוחות המאבק החברתי המחודש ניתן לזהות שתי חזיתות עיקריות: באחת – לוחמים אנשי המעמד הבינוני-לשעבר שעדיין לא קרסו, שמצליחים להחזיק את הראש מעל המים, ויש להם את האפשרות והסבלנות להילחם על העתיד ולנסות ולשנות את השיטה מבפנים. הדרך שלהם איטית יותר, הם עובדים על שינוי ארוך טווח, ואת פירות העבודה שלהם ייקח זמן לקצור.

 

עוד ב Onlife:

 

 

 

בחזית השניה לוחמים אנשי המעמד הבינוני-לשעבר שנפלו בין החורים המתרחבים ברשת הרווחה, והפכו באחת למעמד נמוך. הם בוגרים יותר מאנשי המאהלים בקיץ, והם בעיקר כועסים יותר. להם אין זמן לחכות, הם נלחמים על ההווה, על ההישרדות שלהם ושל ילדיהם. הם רוצים שינוי, ועכשיו. הכירו שבעה מהלוחמים הבולטים של הקיץ הקרוב:

 

 ליה נירגד – המחאה בכנסת חיה ובועטת

 

50, נשואה + 3, מתרגמת, מנהלת המסלול ללימודי תרגום במכללת בית ברל ומלמדת תרגום ספרותי

 

המשמר החברתי בכנסת

בקיץ שעבר התעוררה התחושה שאזרחי ישראל הקיצו משינה עמוקה, פקחו את העיניים והפנו אותן אל הכנסת. לראשונה מזה זמן רב פעולות הממשלה נבחנו תחת זכוכית מגדלת ציבורית, וכל מהלך זכה להתייחסות וביקורת.

 

בספטמבר האחרון הגו ליה נירגד ובעלה דניאל דור רעיון שיכול לתרגם את התחושה הזאת למעשים והקימו, יחד עם עוד קבוצת פעילים, את המשמר החברתי בכנסת. מאז פתיחת מושב החורף ב – 31.10.2011, ועד היום –  הם שם: קבוצת אזרחים שיושבים בכל הדיונים והועדות השונות בכנסת, מתעדים כל מהלך, מאתגרים בשאלות את הנוכחים ומשתפים את הציבור הרחב במה שמתרחש בתוך הדיונים שמעצבים את עתידנו.

 

"הרעיון הוא לחזק את הכנסת", מסבירה נירגד. "אנחנו כציבור צריכים להבין שהכנסת היא בעצם צוות המו"מ שלנו מול ההון, אלה השליחים שמייצגים אותנו וצריכים להגן עלינו מפני הדורסנות של בעלי האינטרסים. צריך לדאוג שיהיה לה את הכוח לעשות את העבודה בשבילנו.

 

"המטרה היתה לשמור על נוכחות אזרחית רציפה בכנסת, להזכיר לח"כים את הדרישות של מחאת הקיץ, לעקוב אחרי פעילותם ולייצר צינור שמחזק את הקשר בין העם לבין הכנסת. להשיב לכנסת את מעמדה הראוי כבית העם, שאמור לייצג אותנו ולהגן עלינו מול הלחצים של בעלי האינטרסים ושחיתות הקשר הון-שלטון.

 

"הנוכחות שלנו תרמה לכך שחברי הכנסת המשיכו לדבר על המחאה הרבה יותר ממה שדובר בתקשורת או בכלל בציבור, בכנסת ממש אין את התחושה שיש ברחוב, שהמחאה נעלמה. בכנסת המחאה חיה ובועטת. מתייחסים אליה כל הזמן והיא עולה בכל דיון.

 

"בנוסף, יצרנו את "המדד החברתי" – כלי למעקב מדוקדק אחרי חברי הכנסת ומידת המעורבות והתמיכה שלהם בנושאים חברתיים. זה שרות חשוב לאזרחים בכלל ולמתפקדים של המפלגות השונות בפרט: הוא מאפשר להם לדרג את חברי הכנסת שלהם על פי סרגל חברתי.

 

"לדעתי, נדרש שינוי תודעתי במערכת היחסים שלנו עם נבחרי העם. היום, כשמגיעות בחירות המפלגות מתחרות ביניהן בהבטחות. צריך לשנות את המצב הזה. הן צריכות להתחרות על הקול שלנו במעשים כבר עכשיו, כך שכשיגיעו הבחירות, הן תהיינה גילום של פעולות, תוצאות הבחירות צריכות לנבוע ממדידה של מה שנעשה עד למועד שלהן. מכיוון שציבור המחאה חוצה את כל המפלגות, על כולנו לחשוב מה אנחנו רוצים מהנציגים שלנו, לנסח דרישות ולבחון את העבודה של כל מפלגה כבר עכשיו. הרי אחרי הבחירות אין למילים האלה שום משמעות יותר".

 

לאתר המשמר החברתי

 

יואב גוטרייך – נתחיל להוציא אנשים לרחוב

 

33, גרוש + 2, קצין משטרה בעבר, איש היי-טק בהווה

 

מאבק המשכנתאות

אנשי מאבק המשכנתאות שמו לעצמם מטרות ברורות: הורדת עלויות של דירות ומחירי המשכנתאות, הוצאת יועצי המשכנתאות מהבנקים בשל ניגוד אינטרסים, וטיפול בבעיית הבעלות הצולבת שמאפשרת לחברות בניה לשבת בהנהלות בנקים ולהיפך.

 

"הדוגמה הכי טובה לזה", אומר גוטרייך, "היא בנק הפועלים וחברת "בינוי שיכון", שנמצאות באותה בעלות. וועדת הריכוזיות הגישה את המלצותיה – או שמחזיקים באחד או בשני. זה כבר נמצא בדו"ח, אבל אם לא נפעיל לחץ זה יתמוסס, כמו הרבה המלצות אחרות.

 

"בנושא הבעלות הצולבת, צריך גם לשים דגש על חוק הצינון. כשבדקנו איך זה עובד גילינו שצמרת חברת "בינוי שיכון" מורכבת מאנשים שכיהנו בעבר בתפקידים ציבוריים. אם לדייק, אנשים שעבדו בתפקידים בכירים מאד באגף האוצר.

 

"יש פה ניגוד אינטרסים, שיכול ליצור מצב בו אדם במשרה ציבורית מקדם עניינים ספציפיים כי הוא כבר חושב על היום שאחרי. התלונה שלי היא לא כלפיהם, המדינה צריכה למנוע את זה, הניגוד הזה הוא לא מטופל ברמה החוקית.

 

"כל כך התרגלנו לשחיתות המבנית בתוך החברה, וכולם חושבים שזה בסדר. כי אף אחד לא אמר שזה לא בסדר. וחייבים לזכור ששינוי חקיקתי או תפיסתי-כלכלי לא מגיע ביום אחד. זה תהליך ארוך ולא פשוט. אני באופן אישי מודע לזה ואני מוכן להיות שם כמה זמן שידרש. כאן אי אפשר לעשות חרם צרכנים ולהוריד מחירים.

 

"אנחנו פועלים בכמה רמות. בגירסת החורף של המחאה התמקדנו בניסיון ליצור הד תקשורתי בערוצי המדיה השונים ובפעולות שטח ממוקדות שמטרתן להעלות מודעות. בנוסף, חברנו לחברי כנסת שיקדמו את הנושא בועדת הכלכלה של הכנסת, לצורך קידום חקיקתי. בהמשך, הכוונה היא לעורר קצת יותר פעילות שטח ולהתחיל להוציא אנשים לרחוב".

 

רועי עידן – לשנות את כללי המשחק בפוליטיקה

 

34, נשוי +1, תסריטאי ואיש פיתוח בטלויזיה

הליכודניקים החדשים

פעילים רבים, ימנים ושמאלנים כאחד, הבינו שכדי להשפיע על התנהלות המערכת השלטונית יש להיכנס אל תוך מפלגת השלטון ולפעול מתוכה. המסה הכבדה של האנשים האלה מתחלקת לשתי קבוצות עיריות שמטרתן, בעיקרון, היא זהה: הליכודניקים החדשים (מצביעי ליכוד שרוצים לשפר את המפלגה ולהוות לובי פנימי) והרשימה האזרחית (אינם מצביעי ליכוד שרוצים לשנות מבפנים, ואף להריץ מועמדים משלהם לכנסת).

 

רועי עידן, שחלקכם אולי מכירים בתור בובי מ"בובי ואני", הוא אחד המובילים של "הליכודניקים החדשים", יחד עם התסריטאי דרור נובלמן ("עבודה ערבית", "רד בנד" ועוד). אל תתנו לרזומה ולמראה השטותניקי לבלבל אתכם. לעידן יש משנה סדורה ומרתקת, הוא בקיא היטב בחומר והוא פעיל פוליטית כבר שנים. 

 

"עוד לפני המחאה, היינו הולכים להפגנות של שיוויון בנטל", מספר עידן. "באיזשהו שלב של המחאה נפל לדרור ולי אסימון: אם כל האנשים האלה יתפקדו – זה יהיה מטורף, זאת מהפכה מחר בבוקר.

 

"המשחק הוא משחק של מספרים, של מתפקדים בתוך המפלגה. אפשר לראות את זה עכשיו, למשל, בנהירה המטורפת הזאת של כל חברי הכנסת לחברון. כולם באקסטזה על איזה בית טפשי, כשבעצם מדובר על מיעוט מזערי במדינה. אבל כשיש 10,000 מתנחלים בין מתפקדי המפלגה, זה נותן להם כוח עצום. כי למעשה חברי המפלגה נותנים דין וחשבון רק למתפקדים, הם אלה עם הכוח להחליט ולקבוע איפה ישבו חברי הכנסת שלהם, ומכאן גם יש להם השפעה ויכולת להזיז ח"כ בממשלה כך שהוא יפעל נגד בית המשפט, משרד הביטחון, נגד הכל.

 

"בנוסף, יש עוד אלפי ועדים וקבלני קולות אחרים שפשוט עושים בכנסת כבשלהם, משתמשים בכספי משלם המיסים בתור הקופה הקטנה שלהם. אז למה שאנחנו לא נעשה את אותו הדבר, לקדם את האג'נדות שלנו?

 

"מעבר לזה, צריך להבין כמה קל להכניס בן אדם לכנסת. את אופיר אקוניס הכניסו 1,900 מתפקדים, דני דנון נכנס בזכות מספר דומה. מה זה 1,900 איש? זה בדיחה. כבר היום, יחד עם הרשימה האזרחית וגופים נוספים, אנחנו בערך 5,000 ויש לנו את הכוח לקדם את האנשים שאנחנו מאמינים בהם כבר בפריימריז הבאים.

 

"כשמכירים את האנשים בליכוד, מגלים  שיש בין המתפקדים הרבה אנשים שבעיני הם בעייתיים. גזענים, אלימים, בורים מוחלטים, לאומנים, עילגים. אנשים שבכלל לא מבינים מה זה אומר שהמפלגה הזאת מוגדרת כ"ליברליזם לאומי". זה מפחיד ומעציב אותי. אני חושב שזו מפלגה מפוארת שעשתה הרבה דברים טובים. וחבל עליהם. צריך להחזיר את הכוח לטובים.

 

"בסופו של דבר – חברי הכנסת הם פוליטיקאים. הם רק רוצים לשרוד, ובשביל לעשות את זה הם משתעבדים למתפקדים. אז נבוא ונשנה להם את חוקי המשחק, והם יעשו מה שאנחנו רוצים."

 

ברק כהן – הכי מסוכן לשלטון

 

 

35, רווק, עו"ד פלילי

 

על קו התפר שבין שני הערוצים, בדיוק בין ה"נחמדים" ל"לא נחמדים" נמצא עו"ד ברק כהן. מדובר בלוחם צדק שיודע היטב את זכויותיו, יש ברשותו את הכלים והידע לממש אותן, ויש לו את הרוח הלוחמת והזועמת של הפעילים ברחוב.

 

כהן הוא כנראה אחת הדמויות "המסוכנות" ביותר לרשויות. "אני מסוכן למשטר לא בגלל שאני מסוכן, אלא בגלל שהם עוברים על החוק ואני יודע את החוק. אני הכי מסוכן לפושעים. אני יודע שהדברים שאני עושה הם בתוך גבולות החוק, המותר והזכות שלי. ונראה שמישהו יקח לי אותם. את מה ששלי אף בן אנוש לא יקח.

 

"אני עוסק במשפט פלילי, כי בתחום הזה מי שמגיש את כתבי האישום היא המדינה. הלכתי לעסוק במשפט פלילי כדי להצהיר על עיקרון יסודי אחד: מי שהמדינה נגדו – אני איתו. ואם יהיה זה גנב או רמאי, המדינה גונבת יותר ורמאית גדולה יותר. ואם יהיה זה רוצח, המדינה רוצחת יותר גדולה.

 

"בהיקף של ההיכרות שלי עם הדין של מדינת ישראל, אני אכן מסוכן. כי אני יודע שציות לחוקי מדינת ישראל שווה להכרזה על עצמך כעבד. ומי שרוצה להיות עבד – הרשות נתונה לו. ומי שלא – יאלץ להפסיק לציית לחוקי המדינה עד אשר היא תחזיר לו את מה שהיא גנבה – זכויות האדם שלו, המנגנון שמגן על זכויות היסוד של כל אדם במדינת ישראל. היא גוזלת את כולם ללא הבדל דת, גזע ומין. ומדובר על יסודות המשטר במקור, משנת 48' ועד היום.

 

"יש לי ויכוח עם השלטון ברמה העקרונית. האזרח הרגיל לא מבין שבמדינה דמוקרטית, היכולת שלי להתמודד עם עלייה במחירי הדלק יכולה להיעשות על פי חוק, ואצלנו היא יכולה להעשות רק בניגוד לחוק, רק בשיבוש סדר החיים. ואני מוכן להקריב את עצמי בדם אם זה יהיה כרוך בהבנה כוללת של למה אני עושה את זה. במהלך הקיץ יתרחשו פעולות שיהוו אי ציות לחוק ויביאו לשיא את המתח בין זכויות היסוד שלנו לחירות לבין הדינים שפוגעים בחירות בצורה לא לגיטימית. ואני אארגן אותן ואקח בהן חלק".

 

צפו בעו"ד ברק כהן מסביר למה אנחנו בעצם לא חיים בדמוקרטיה

 

 

 

מובילי מאבק הרחוב

במקביל לחזית שמתכוונת להצית את המערכת הפוליטית והממסדית כדי לגרום לשינוי, מתארגנות קבוצות אנשי השטח כדי להבעיר את השטח, ברחובות.

 

תמיר חג'ג' – נשבש את החיים במדינה

 

44, פרוד + 2, היה בעלים ומנכ"ל של חברת אפוקסי ברויאר, מובטל שלושה חודשים

 

תמיר חג'ג' נמצא בכל מקום.  הוא נוסע בין השכונות בתחבורה ציבורית, חוסם בגופו פינויים של אנשים מבתים, מנסה לדרבן את כולם לחזור לרחוב ולהחאבק. "אני מ'הלא נחמדים' ואני רוצה להישאר כזה", הוא מדייק. "אני לא נחמד כי לא נחמדים איתי. השלטון, הרשויות המקומיות ובראשן עיריית תל אביב והמשטרה.

 

"אני כועס. אני כועס על הממשלה שלא השכילה להבין שהעם שלנו כבר עייף ממכות, ולנו נמאס להיות עבדים. היינו במצרים, פה לא יהיו עבדים יותר. אני כועס גם על הציבור. זה כואב לי שאנשים חזרו לבתים והם עדיין שם. הם כנראה יצאו לרחובות בגלל הפסטיבלים, באו לראות הופעות בחינם. הנה נגמרה שנת החורף והציבור עדיין מנמנם. האביב כבר פה, השמש זורחת, והחיים שלנו נהיים שחורים יותר. בשכונות, בערים מוכות כלכלה, אנשים לא יוצאים לרחובות כי הם מפחדים להפסיד יום עבודה.

 

"בקיץ הזה אנחנו מתכוונים לשבש את החיים לכל היפים והאמיצים שיושבים בבית. לא באלימות, אנחנו נגד אלימות, אבל אנחנו בעד שיבוש הסדר הציבורי, כדי לעורר את המודעות לאנשים החלשים, להתעלמות הממסד, כולל המשטרה והעומדים בראשה.

 

"הקיץ הזה לא יהיה נחמד. לא יהיו הפגנות עם זמרים. המוזיקה היחידה שצריכה להישמע זו מוזיקת הזעם, הכאב והתסכול מהמדיניות של ראשי העיריות וראשי השלטון המושחתים אשר מתעמרים, מתעללים ורומסים אותנו יום יום שעה שעה. לא נסכים ולא נשלים יותר עם המדיניות המחורבנת הזאת. ועד שלא יהיה פה איזה שינוי גדול אני לא רואה איזו דרך לחזור הביתה, לחיים נורמלים ולעבודה.

 

"אנחנו נעשה הפגנות לא נחמדות. לא רוצים רישיון מהמשטרה, יש לנו את זכות היסוד להפגין ולמחות. המשטרה לא רוצה לשמוע אותי? אני לא רוצה לשמוע אותם. כנ"ל הממשלה. אף אחד פה לא צריך לבקש אישור כדי למחות. אנחנו לא אלימים, אנחנו כועסים".

 

נאוה לוי-זקין – זו לא מחאה, זה מרד

 

44, אם חד הורית לשלושה ילדים, מורה בבי"ס יסודי, גננת בצהרון ומאמנת כושר

 

נאוה לוי-זקין היא אחת הדמויות המוכרות בקרב פעילי הרחוב. במוצאי שבת היא נעצרה עם פעילים נוספים במהלך הפגנת "הלא-נחמדים", ושלשום (יום א') שוחררה בערבות. "אם זה היה נוגע אלי הייתי יכולה עוד לשרוד. אבל כשהילד שלי בא אלי ומבקש ממני משהו, כשאנחנו אמורים להדליק חימום בבית ואי אפשר – זה הכי כואב שיש. כשזה נוגע לילדים, את יוצאת כמו לביאה.

 

 

"זאת כבר לא מחאה, זה מרד. זה לא 'נחכה שמשהו יקרה', זה 'אנחנו נעשה שיקרה'. לנו אין את הזמן הזה, לחכות. עכשיו אנחנו רוצים פתרונות. זה צורך קיומי, יומיומי. מי ששמר על הגחלת בחורף אלה כבר אנשים מהמעמד הנמוך, שלא שורדים.

 

"היתה לי מחשבה לפרוץ למחסנים של הטייקונים, לקחת אוכל ולחלק לעניים. לא אכפת לי גם להיעצר על כזה דבר, שאני מאמינה שהוא צודק. אפילו קופסת שימורים אחת אני לא אקח לעצמי, אני רוצה לתת למי שבאמת באמת אין לו. הרי כמעט כל הכספים שנתרמים לעמותות הולכות לבכירים.

 

"אני רוצה שיבינו, גם הציבור הרחב וגם הממשלה, שאנחנו זועמים. ויראו את זה ברחובות. הכוונה שלי היא לא לפגוע באדם, חלילה, או ברכוש, אבל הם צריכים להבין את הכאב הגדול, את המצוקה שלנו. הפכו אותנו לשקופים לגמרי, מתייחסים אלינו רק כמו לעבדים.

 

נאוה לוי-זקין בהגנת "הלא נחמדים" במוצ"ש, זמן קצר לפני שנעצרה (צילום: דן חיימוביץ')

 

"אנחנו, כחברה, כבר התרגלנו למצב, וזה מה שהכי מפחיד אותי, שלא מאמינים שיכול לבוא שינוי. אבל אני מאד מאמינה. ואני נשארת, עד שיבוא שינוי. מבחינתי לקפל את המחאה זה לקבור את עצמי. אם אני חוזרת הביתה התקווה נעלמה, ואני לא יכולה לחשוב על זה אפילו. אם יעלם לי הניצוץ של התקווה – אני מעדיפה למות.

 

"אנשים שאלו אותי "אם זה לא היה בוער לך עד כדי כך, האם היית עושה את אותו הדבר?". זאת שאלה טובה, ששאלתי את עצמי. כנראה שלא סתם נפלתי כלכלית, כי אני רואה בזה שליחות".

 

נועה בראל – אני לא פוחדת מכלום

 

38, אם חד הורית + 3, מזכירה במשרד עו"ד ועובדת בשלוש עבודות ניקיון

 

על האוטו של נועה יש שלט "עבדים תתעוררו". בראל הגישה בקשה לדיור ציבורי והציגה את תלוש המשכורת שלה, שעומד על 4,600 שקלים. מסתבר שהיא מרויחה יותר מדי כסף בשביל להיות זכאית לדירה. כדי להצליח לעמוד בתשלומים, לפני כשנה וחצי ילדה בראל תינוק לאישה אחרת. היום, גם הכסף מהפונדקאות מתחיל להיגמר, ונועה חוששת מהיום שתגיע לתקרת האשראי. "היינו נחמדים בקיץ שעבר, והבנו שזה לא הולך ככה, מלהיות נחמדים לא נקבל שום דבר. החלטנו להיות לא נחמדים ולצאת למרד", היא אומרת.

 

"אנשים לא מאמינים שאפשר לשנות, ואם כולם יחשבו ככה באמת לא יהיה אפשר. אבל אם יחשבו כמוני, שיש לנו את הכוח לשנות, יהיה לנו סיכוי. אין דבר שהוא לא אפשרי, אני לא מאמינה בזה. אני חייבת להיות אופטימית. אם לא, אני בכלל אלך לעזאזל, ואני לא אתן לזה לקרות.

 

"תמיד אומרים ש"השבע לעולם לא יבין את הרעב", וזה כראה נכון. כל אלה שיש להם לא יכולים להבין מה עוברים אלה שקשה להם. זאת מלחמת הישרדות. אני צריכה לעשות הכל כדי לשרוד, כי אם אני לא אצליח אני אאבד את הילדים שלי וזה יהרוג אותי לגמרי.

 

"כשאנשים יגיעו לתקרת האשראי שלהם אז אולי באמת יפרוץ מרד, כשאנשים יגיעו לקצה גבול היכולת שלהם. אולי ישתנה פה משהו. או שאולי באמת כולם חיים פה טוב, כמו שביבי אומר.

 

"אני לא פוחדת מכלום, לא אכפת לי גם לעבור על החוק, המטרה יותר מדי חשובה וצודקת. אין בי פחד מהטילים של איראן, הפחד היחיד שלי הוא מהטילים שמנחיתים עלינו כל יום, שאני לא אצליח לשרוד ואני אאבד את הילדים שלי. אני לא אקח את הילדים לרחוב אם אני לא אשרוד, אני לא אעשה להם את זה. הם עברו מספיק. אי אפשר לשחק בנפש שלהם, פשוט אסור. זה מבחינתי הקו האדום.

 

"אין לי מושג מה יהיה, אם נצליח להוציא אנשים לרחוב ואיך בדיוק זה יראה, אבל מה שלא יהיה – אני שם".

 

מאהל כיכר רבין (צילום: אלון שרף)

 

בקיץ הזה לא יהיו חצי מיליון איש בכיכר

במקביל לאנשים בכתבה הזו, צצות עשרות יוזמות והתארגנויות חדשות מדי יום. קואופרטיבים חדשים, תנועות חברתיות, גופי ואמצעי תקשורת אלטרנטיביים, התאגדויות חדשות, תנועות לטובת הציבור ואפילו מכללה להכשרת אקטיביסטים יעילים מתארגנים על בסיס יומי.

 

"צדק חברתי הוא לא מושג אמורפי", אומר רועי עידן. "במובן הזה שכולנו יודעים לזהות שאין אותו, גם אם אנחנו פועלים בדרכים שונות". כפי הנראה, במעבר ממחאה למאבק כל אחד ואחת יודעים טוב יותר מה בדיוק הדרישות שלהם, ומה הם רוצים. ויותר מזה, מבינים שבכוחם לפעול.

 

בקיץ הזה לא יהיו 500 אלף איש בכיכר צועקים סיסמה אחת. בקיץ הזה יהיו אלפים בודדים בכל חזית, מנסים לשנות במוקדי הכוח שהם מאמינים בהם, השעון כבר מתקתק.

תגובות (0)
הוסף תגובה