קפה עם מירי בלקין, מלכת הדיאטות

אני חייבת את הדיאטה שלי להערה אחת נבזית.

תמיד הייתי שמנמנה, ואחרי שלוש לידות הגעתי למשקל מאד גדול. יום אחד טיילתי בשכונה עם העגלה, ושכנה אחת שראתה אותי ברחוב אמרה לי "מה קרה לך? את נראית כמו אמא של בעלך". זה היה הרגע ששינה לי את החיים, ועד היום אני אסירת תודה לה. בזכותה הגעתי, לפני 31 שנים, לעשות דיאטה ב"שומרי משקל", ירדתי 25 קילו בתקופה מאד קצרה, והם הכשירו אותי להיות מדריכה.

 

 

עד גיל 40 חייתי עם שלושה ילדים בדירת חדר וחצי.

עד בערך גיל 40 חייתי עם בעלי ועם שלושה ילדים בדירת חדר וחצי, והייתי עוזרת לגננת, ספרנית ומכרתי מוצרים מדלת לדלת. ואז התחלתי לעבוד בתור מדריכת דיאטה. היו לי קבוצות ענקיות וגם פתחתי חוג ילדים שהיה הצלחה. יום אחד קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי "היי, זאת אני". האישיות שלי, הדרך בה אני פונה לאנשים, בהומור ותמיד בגובה העיניים. בשביל זה כל כך הרבה אנשים באים. זאת לא שיטת הדיאטה, זאת אני. אז החלטתי לצאת לעצמאות. התחברתי לדיאטנית קלינית כדי שיהיה לי גיבוי מקצועי, ואת כל התוכן אני מביאה מעצמי, מהחוויות שלי, מהחיים. 

 

היום, בגיל 62, אני גרה בפנטהאוז בצפון תל אביב, קניתי דירות לכל הילדים שלי, אני מטיילת הרבה ויותר מהכל – אני נהנית מהעבודה שלי. העסק שלי יקר ללבי כמו ילד. אני קמה והולכת לישון עם אחריות שהיא שלי ועם סיפוק אדיר. אין לזה מחיר.

 

 

דיאטה זה לכל החיים.

פעם חשבתי, כמו כל השמנים, שהשמנה זה כמו שפעת, ניקח אקמול וזה יעבור, כמה חודשים בקורס ונפתרה הבעיה. ובטח אני, שכבר כמה שנים בעסק, כבר גדולה בתורה ואני יכולה להיפטר מהצרה הזאת. אבל זה לא נכון. היום אני כבר 31 שנים במקצוע, ועדיין לומדת. תמיד. אני עוד לא נעלמת מרוב רזון, אני עדיין בקטע, ואני נהנית ממנו בצורה בלתי רגילה, ומההרגשה הזאת שאני שולטת באוכל והאוכל לא שולט בי. איזה מזל שיש מסגרת, ודיאטה ושיטה, אחרת כבר הייתי מגיעה ל 120 קילו. היום זה כבר חזק ממני. הרי תיאורטית יכולתי כבר להפסיק לעבוד, אני כבר בגיל פנסיה.

 

תמיד שואלים אותי "מה, אז כל החיים אני אצטרך לעשות דיאטה?". לשמנים כרוניים התשובה היא כן. מעט מאד אנשים מסוגלים לרזות לבד וגם לשמור על זה, ואני מורידה בפניהם את הכובע. רוב האנשים, ואני ביניהם, חייבים מסגרת. וחייבים להמשיך ולהתמיד בה. מבחינתי, סוד ההצלחה בהרזיה הוא התמדה. התמדה בדרך שאת מתווה לעצמך והיא טובה לך.

 

 

שמן צריך להרגיש שהוא כמו כולם.

אנשים אומרים לי "את יוצרת תלות באנשים". ואני אומרת שלאנשים השמנים יש כבר את התלות הכי גדולה בעולם. באוכל. עצם זה שהם משתחררים מהתלות הספציפית הזאת, האושר שזה מביא – זר לא יבין זאת. לנו השמנמנים יש כל כך הרבה תירוצים למנוע מעצמנו איכות חיים. ואני שמה לאנשים שלי סוג של מראה. תמיד בהומור ובגובה העיניים, כי אני בעצמי נאבקת את אותו מאבק מדי יום. מסגרת קבועה גם מאפשרת לי לתת לאנשים את הלגיטימציה לצאת מדי פעם ל"הפסקות אוכל", כי כשאת בשליטה את לא צריכה לייצר חסכים. רק ללמוד לדחות סיפוקים. זה שיעור שימושי בכל תחומי החיים.

 

אני מאמינה בתמיכה של הקבוצה. כל יפי הנפש מסביב תמיד שואלים איפה הפרטיות,  אבל שמן לא צריך פרטיות. הוא צריך להיות אחד מהחבר'ה, הוא צריך להרגיש שהבעיה שלו משותפת לכולם, שהוא לא יוצא דופן ושאין אצלו משהו חריג.

 

פעם חשבתי שזה יעבור, אבל דיאטה זה לכל החיים, זה אורח חיים. מירי בלקין (צילום: אבי בלקין)

 

 

העבודה שלי היא תפירה עילית.

לא הכשרתי ואני לא מכשירה מדריכות, כי אני לא מאמינה בזה. אני מאמינה בטיפול אישי, העבודה שלי היא תפירה עילית. העסק שלי הוא משפחתי. אני אחראית על כל התוכן, ואריה בלקין, בעלי האהוב, אחראי על הצד הניהולי. אז עבור האנשים שלא יכולים להגיע לחוגים שלי במרכז פתחתי לפני חמש שנים את האופציה לעשות איתי דיאטה באינטרנט.

 

הדיאטה באינטרנט נולדה בעקבות הביקוש של אנשים ברחבי הארץ ושל ישראלים שנמצאים בחו"ל. וגם שם הם מקבלים יחס אישי. הם מקבלים את ההרצאה, את ההסברים, את השיטה, את התפריט ואותי. יש להם מעטפה וירטואלית כדי לשאול שאלות, והם מקבלים מענה באותו היום. הם מעדכנים את המשקל על בסיס שבועי, ומקבלים תגובה מיידית גם עליו. זה פתרון נפלא לאנשים שלא יכולים להגיע וגם לאנשים שמעדיפים דיסקרטיות, ונמנעו מלהגיע בגלל הפחד מהקבוצה.

 

 

לבוא בגישה של "מגיע לי".

יש שני סוגים של מוטיבציה לדיאטה. מוטיבציה חיצונית (חתונה מתקרבת, בן זוג שהעיר לך משהו) ומוטיבציה חשובה הרבה יותר – פנימית. אני רוצה שאנשים יגיעו אלי לקבוצות כשהם מבינים עמוק בפנים שזה טוב להם, שזה משהו שהם עושים בשביל עצמם. וכשהם מבינים שמגיע להם טוב. הדיאטה היא שיעור טוב לחיים: אפשר לרדת, אבל עכשיו צריך לשמור. וזה דורש עבודה תמידית, צריך להשקות, לעדור. בדיוק כמו במערכות יחסים. מגיע לי שתהיה לי זוגיות טובה, אז אני עובדת על זה, אני משקיעה בזה. מגיע לי שהבוס שלי יעריך אותי, אז אני לא אסכים לקבל ממנו יחס מתנשא ומזלזל, ואני אתעקש על זה. 

 

מכניסים לנשים לראש שהחוגים של הילדים חשובים, הכדורסל של בן הזוג חשוב, הפעילויות של כולם חשובות. ומה את עושה בשביל עצמך? החוגים שלי מעניקים איכות חיים שהיא הרבה מעבר לדיאטה, משקל ואיזו חולצה עולה עלי או לא. שליטה עצמית, דחיית סיפוקים, הצבת גבולות – אלה כלים לחיים. אבל יותר מהכל, זאת ההבנה שמי שצריך לדאוג לאיכות החיים שלי זאת אני. ומגיע לי.

 

 

בלי פחמימות מחמש.

לפני שמונה שנים פנו אלי מ"קשת" ועשינו את תכנית ההרזיה הראשונה בארץ: "מירי לא חסה". כבר הייתי בגיל המעבר, אחרי שנים של דיאטות, ועדיין ניסיתי למצוא דרך לרדת עוד, לפני שהתכנית עולה. אני יוצאת לעבודה בסביבות חמש אחר הצהריים, אז החלטתי על השעה הזאת כשעה טובה להפסיק לאכול בה פחמימות. עשיתי את זה שלושה חודשים, וירדתי 11 קילו. בלי רעב, בלי בולמוס, בדחיית סיפוקים קלה, בשליטה, בהצבת גבולות.  

 

לא יכולתי להוציא על זה פטנט, אז פשוט הפצתי את השיטה, ומיד אפשר היה לראות תוצאות. היום כבר מסתבר שיש מאחורי זה היגיון מדעי שקשור לרמות האינסולין בדם, ועכשיו מחקים אותי בכל מיני מקומות, אבל בגלל שהשעה חמש תפוסה אז אומרים ארבע, שש, שבע. זה לא משנה, העיקר להתמיד בדרך אחת.

 

 

ללמוד ליהנות מההישגים הקטנים שבדרך.

אחד הדברים ששמן כרוני חייב ללמוד זה ליהנות מהקיים. הרבה פעמים את לא רואה את עצמך כסיפור הצלחה, כי אין לך ירידות גדולות כמו בכל התמונות "לפני ואחרי" שרואים בתקשורת. נכון, יש את הנדירים שעושים את זה, ואני מסירה בפניהם את הכובע. אבל הרוב לא. אז אני מסבירה שגם לשמור על התשעים קילו שלך אצלי ולא להגיע למאה עשרים זה הצלחה כבירה. צריך לתת לאדם את האופציה לראות מה זאת הצלחה אישית בעיניו, ליהנות גם מההישגים הגדולים שבדרך, ולא רק לשאוף למטרה קיצונית ולהרגיש שנכשלים אם לא מגיעים אליה. מטרות בלתי אפשריות כאלה מונעות עשייה, וכשלא עושים שינוי – לא קורה שינוי.

 

 

אני לא סופרת קלוריות.

אני לא סופרת קלוריות, שזה מדהים. אין לי כפייתיות בקלוריות בכלל, יש לי רק את הגונג בראש שמכריז שהשעה חמש, וזהו. אני לא עובדת לפי טבלאות, אני עובדת לפי איך שאדם נראה ומרגיש. אני בעצם, בגדול, מעולם לא הגעתי למשקל היעד, אני מאד אוהבת את איך שאני נראית ואני מרגישה עם זה טוב.

 

 

הייתי רוצה לשתות קפה עם אריה בלקין.

אריה, אישי היקר, הוא הסלע התומך שלי, הוא הברזל בעמוד השדרה שלי. הוא הביטחון, התמיכה והעידוד שלי, גם בבית וגם בעסק. הרבה אנשים מעניינים אותי, אנשים זה בית הספר של החיים שלי, אבל את כל הפילוסופים המעניינים אני יכולה לקרוא. להעביר זמן איכות בשיחה אינטימית על כוס קפה – זה משהו שאני נהנית לעשות עם האנשים הקרובים אלי.

 

לאתר של מירי בלקין

תגובות (0)
הוסף תגובה