טלוויזיה של נשים: השחקנית הבשלות משתלטות

יש אנשים שנתקעו בעבר של חנה לסלאו. הם זוכרים אותה בתור הצעירה המעורטלת בסרט "גבעת חלפון אינה עונה", מסתובבת בגיל 23 בטופלס ותחתונים זעירים, זורקת ברחבי המדבר את רגלי האיילה החטובה שלה. לסלאו, כפי שמסתמן מראיונות שנערכו עמה לאחרונה, בזה לאנשים הללו מעומק לבה.

 

עוד ב-Onlife:

 

חנה לסלאו, שתחגוג בחודש הבא יום הולדת 59, חיה את ההווה ודואגת לא להסתכל לאחור. בשלוש השנים האחרונות היא סגרה תפקידים מובילים ב"מה נחוץ לרווק", השתתפה בצוות השופטים של "רוקדים עם כוכבים", הנחתה תוכנית מוסיקה בערוץ 24, שיחקה בחידוש של "בנות הזהב" וכעת פניה מביטות אליכם משלטים באיילון כשהיא מקמפיינת את הסדרה החדשה שלה "תנוחי" לצד גילת אנקורי, צופית גרנט ואוולין הגואל.

 

למרות שהיא מתחזקת קריירה של יותר משלושים שנה, לסלאו נחשבת היום למובילת השינוי המחשבתי בקרב הפריים טיים הישראלי. לצד דוגמיגישות זעירות שימי התיכון שלהן הם עדיין זיכרון חי וחד, מתחילות לצוץ על המסך יותר ויותר תוכניות דרמה, קומדיה ובידור שמציבות במרכז נשים שגירדו את הארבעים כבר מזמן.

 

הביצ'יות הכי טובות על המרקע: הנשים של תנוחי

צילום יח"צ

 

תור הזהב לנשים בטלוויזיה

אייג'יזם – אפליה על רקע גיל – הוא אחד מהסודות הידועים ביותר של התקופה הנוכחית והוא מקבל משנה תוקף בתעשיית הבידור העולמית והמקומית. ב-2002 יצא הסרט המצוין Searching for Debra Winger שביימה רוזנה ארקט (אחותו של דיויד ארקט, בעלה לשעבר של קורטני קוקס) ובו התראיינו מול המצלמה מג ראיין, וופי גולדברג, הולי האנטר, דריל האנה, מלאני גריפית', דיאן ליין ועוד, ודיברו בגלוי על כך שכמות הצעות העבודה מצטמצמת למינימום מיד אחרי שימוש בקרם האנטי אייג'ינג הראשון שלך.

 

לשמחתן של נשות הוליווד, היה להן לאן להימלט. בעשור האחרון אנחנו עדות ליותר ויותר תפקידים טלויזיונים משובחים לנשים בוגרות. קים קטרל שיחקה דמות שערוריתית ובלתי נשכחת ב"סקס והעיר הגדולה". גלן קלוז המדהימה קיבלה תפקיד כתוב לעילא בסדרת המתח המשפטית "דמג'ז", כוכבות "עקרות בית נואשות" מרשה קרוס, טרי האצ'ר ופליסיטי הופמן מתחזקות גוף מושלם וקריירה שהוחייתה מחדש וקירה סדג'וויק זכתה לשבחים על שסחבה על גבה את הסדרה "המפענחת".

 

בטקס פרסי האמי האחרון זכו נשים בוגרות להחזיק את הפסל המוזהב יותר מאי פעם – קייט וינסלט זכתה על "מילדרד פירס", ג'וליאנה מרגוליס קטפה את המקום הראשון בזכות "האישה הטובה" (אחת הסדרות הנצפות ביותר בשנה האחרונה באמריקה) ואפילו מליסה מקארתי קיבלה אחד על "מייק ומולי".

 

עטיפת הסרט "מחפשים את דברה וינגר"

 

מודל הזדהות כלכלי חדש

את המגמה הזו מניע מחולל השינוי החזק ביותר בעולם – כסף – והרבה ממנו. צופות בנות שלושים וחמש ומעלה, אחד מפלחי השוק החזקים והמבוקשים ביותר בשוק הפרסום העולמי, מחפשות להן מודל הזדהות חדש ועדכני. זה אמנם מאד נחמד לראות את אנה ארונוב מקפצת בבקיני זעיר על האי של הישרדות, אבל הרבה יותר מעניין להפנים איך ענת הראל, בת 42 ומכונת כושר אימתנית, שורדת את המונסונים.

 

נשים בגילאים האלו נמצאות בנקודת הזהב שלהן מבחינה כלכלית: מצד אחד הילדים כבר בוגרים ולא דורשים טיפול מסביב לשעון (וההוצאות בהתאם) ומצד שני ההורים שלהן עדיין צעירים ולא נזקקים לטיפול מסביב לשעון (וההוצאות בהתאם). זה משאיר הכנסה פנויה וזמן חופשי להשקיע בעצמך. ונשים עושות את זה. תסתכלו מסביב ותראו כמה מהחברות שלכן הולכות לחוגים, עושות יוגה, יוצאות לרוץ כל בוקר או מתמכרות לאחיות קרדישאן בלי יסורי מצפון. הסבתות שלנו ואפילו האימהות שלנו, יכלו רק לחלום על רמת חיים שכזו. על שפע האפשרויות שמאפשרות לך לקצר את מטלות היום ככל האפשר וכן – להשאיר לך יותר זמן לצפות בטלויזיה ולהיחשף למוצרים חדשים.

 

תעשיית הטלויזיה האמריקאית כבר הפנימה את השינוי ופעלה בהתאם. יותר ויותר תוכניות פונות לקהל של נשים בוגרות ומציגה להן תכנים שיהיה להן קל להזדהות איתן ומחיר דקת פרסומת בתוכניות שכאלו נמצא במגמת עלייה בלתי פוסקת. ומה המצב בישראל? איטי, תודה.

 

הכי קרוב אלייך, אמא

במדינה יהודית שבו האמא היא עדיין מרכז המשפחה, מתקשה הטלויזיה המקומית לשבור את הגבולות הנוחים שלה ומתעקשת ללהק נשים בוגרות לתפקידים אימהיים להחריד. "החיים זה לא הכל", ששודרה במשך עשור ברשת ונחשבת לסיטקום הארוך ביותר בישראל, הכניסה את ענת וקסמן לחיינו כשהיתה בת 40 על תקן הדמות הראשית ושיחררה אותה בת 50, בשלה, בוגרת ועדיין מצחיקה. יונה אליאן (62) היא ההגדרה המילונית אמא יהודיה ב"סברי מרנן". ב"בורר", אחת הסדרות המצליחות בישראל בשנים האחרונות, נותנת חנה אזולאי הספרי (בת 52) את אחת ההופעות הקומיות המוצלחות על המסך הקטן, ושוש עטרי נתנה הופעה בלתי נשכחת כאמא ב"הכל דבש" והיא בת 57.

 

גם כשהיא לא מרפרפת לזכרונות מודחקים של הבמאי או התסריטאי, הדמות הנשית הבוגרת על הטלויזיה הישראלית לא מצליחה לפרוץ את גבולות הטייפקאסט. קחו למשל את התפקיד העדין והאציל של מיכאלה עשת (50) ב"ילדי ראש הממשלה" או הדמות המאתגרת שמשחקת הלנה ירלובה (48) ב"תא גורדין". אחרות, שונות, מעניינות, אבל עדיין אימהות. וזה לא שלא היו ניסיונות. ב-2005 הופיעה אורנה בנאי, עד אז בדרנית מצליחה, בתפקיד דרמטי ראשון ב"אמאל'ה" והיא בת 39. בנאי, באמצעות עבודה מוצלחת של התסריטאית תמר מרום, הצליחה לפרוש בפני הצופים התלבטויות ריאליסטיות של רווקה מבוגרת שמבקשת להפוך לאם חד הורית. עלמה זק (42) הציגה דמות אם רחוקה משלמות ב"פלפלים צהובים", דנה ספקטור ומירי חנוך, כל אחת בדרכה, האירו פינה אחרת של נשיות בוגרת ב"מחוברות" ואנחנו מצפים בקוצר רוח לראות מה דנה מודן תעשה עם "אננדה" המדוברת.

 

דנה מודן מחפשת אהבה שלא כואבת ב"אננדה"

צילום יח"צ

 

לא צריכה עזר כנגדה

את השינוי המשמעותי אנחנו מתחילים להרגיש רק בשנתיים האחרונות ובשני כיוונים מעניינים. בכיוון אחד: הופכים את הטראש לזהב ונותנים לדור המייסדות של הטלויזיה הישראלית מקום מחדש. את התפקידים הראשיים של "בנות הזהב", רימייק לסדרת הקאלט מאמצע שנות השמונים, איישו שחקניות כמו רבקה מיכאלי, תיקי דיין, מיקי קם וחנה לסלאו. ארבע נשים שכבר מזמן לא סופרות את הנרות על העוגה.

 

את הסדרה החדשה "תנוחי" מאיישות כאמור צופית גרנט, אוולין הגואל, חנה לסלאו וגילת אנקורי, נשים שגיל ה-40 נמצא בעורפן, כשהתפקידים שלהן מבוססים על דמויות בוגרות ומשעשעות מסדרות קודמות כמו "חשופים", "פיק אפ", "השיר שלנו" ו"רמת אביב ג". ב"תנוחי" לקחו את דמות האישה הבוגרת, המרשעת, השנונה וזו שלא מחשבנת, ובנו אותה מחדש בהרכב של קוורטט.

 

מהכיוון השני, נשים הולכות וצוברות נפח כדמויות ראשיות שלא צריכות עזר כנגדן. הדוגמא הבולטת ביותר לכל היא "תמרות עשן" שנמכרה השנה לרשת NBC ושבנויה כולה על דמותה של אפרת בן צור (44) זמרת ושחקנית תיאטרון. האם המגמות הללו טובות עבורנו? לא בטוח.

 

זה נהדר שתעשיית הטלויזיה המקומית מתחילה להפנים את העתיד ונותנת יותר ויותר מקום לשחקניות בשלות ובוגרות שמביאות ניסיון, חוכמת חיים והרבה הומור בריא למסך ומחוצה לו – אבל היכן עובר הקו? מתי הן הופכות מנשים חזקות ובטוחות בעצמן (מחלקת היח"צ של הוט אפילו הגדירה אותן כביצ'יות הכי טובות בטלויזיה) לעוד ביטוי לשנאת נשים והגחכה? התוכניות הללו הן מוצר בידורי מעולה שהערך הגליקמי שלו מוטל בספק. זה אכן משעשע לראות חבורת נשים בוגרות מתכלבתות זו לזו ולא עושות חשבון ומתפרעות בעולם נטול גברים וגבולות, אבל רק בתנאי שלא יהפכו לקריקטורה בעצמן. תנו לנשים בוגרות להשתחרר על המסך, אבל כתבו להן תפקידים שווים, איכותיים ושוויוניים, בדיוק כמו שמגיע לנשים.

תגובות (0)
הוסף תגובה