5 השקרים הגדולים של סדרות הדרמה הרפואיות

מבול סדרות הרפואה האהובות על צופים רבים, הפך את כולם לרופאים, אם לא בפועל, אז לפחות ברמת הידיעה. אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מה צריך לעשות בכל בעיה שלא תצוץ. אנחנו גם בטוחים שהרופא שנפגוש בחדר מיון יראה בדיוק כמו ד"ר מק'דרימי מ"האנטומיה של גריי", ושיפתור לנו את כל הבעיות הרפואיות שלנו בלי כל מאמץ ובמהירות. ליתר דיוק, ב-45 דקות, אם לא מדובר בפרק כפול.

 כבר שני עשורים לפחות, שסדרות בתי חולים מובילות את רייטינג הצפייה והאהדה. "האוס", "האנטומיה של גריי", "מרפאה פרטית", "רופא להשכיר" ואפילו "ניפ טאק" של התקופה האחרונה, ואיך אפשר שלא להזכיר את "שיקגו הופ" וכמובן "אי. אר" המיתולוגיות, שגרמו לאלפי סטודנטיות לרפואה, לחפש את המחלקה שבה עובד ד"ר קלוני.

 

"סדרות הרפואה גורמות לצופים לחשוב, כי כל מה שהם רואים על המסך, הוא אמת לאמיתה", מסבירה ד"ר עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה בבית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למינהל. "לאחר צפייה בסדרות רבות, אנשים חושבים שמה שהם רואים על המרקע, הוא מה שמתרחש במציאות. המחשבה הזו יוצרת ציפות לא ריאליות, שהאכזבה מהן, יכולה לגרום להתנהגויות שונות, ביניהן, בין השאר, גם אלימות כלפי הצוות הרפואי".

 

אבל השאלה היא האם הייצוג של מה שקורה בבתי החולים בסדרות הכל כך מצליחות האלה, הוא מציאותי? ויותר מכך, עד כמה זה פוגע בעבודה של הרופאים בעולם האמיתי?

שקר מס' 1:  כל הרופאים נראים מצוין

הרופאים שאנחנו רואים על גבי המסך, נראים טוב. אפילו מצוין. מי למשל, לא רוצה שד"ר מק'דרימי יקבל את פניו בכניסה לבית החולים?  ד"ר יסמין מאור, מומחית במחלות זיהומיות ורפואה פנימית, רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי שיבא, מכירה את הציפיות הלא מציאותיות ממקור ראשון. "בתקופה שהתמחיתי בפנימית, הסדרה אי. אר היתה בשיאה, ופעמים רבות נכנסו חולים לחדר מיון ובאו אלינו בטענות שאנחנו לא מספיק חתיכים ומקצועיים כמו בסדרה. היתה תחושה יום יומית שרף הציפיות מאיתנו אינו ריאלי".

 

וזה מובן. כל הרופאים והרופאות בסדרות המובילות, נראים מעולה, גם כשהם יוצאים מעשר שעות של ניתוח מסובך. התסרוקת תמיד מוקפדת, האיפור, הבגדים המתוקתקים. "רוב הרופאים ממש לא נראים ככה, בטח ובטח לא אחרי שעות בחדר הניתוח", מסבירה ד"ר מרינה וינשטיין, מביה"ח "קנדי" בסטרטפורד, בניו ג'רזי. "בסדרות כמו "מרפאה פרטית" למשל, הרופאות תמיד באות לעבודה בעקבים, אבל איך אני יכולה לבוא לעבודה בעקבים, כשאני יודעת, שאחרי כמה שעות של ריצות ברחבי בית החולים, הדבר היחיד שאני ארצה לנעול הוא את הנעליים הכי רחבות, והכי פחות יפות?", היא אומרת.

שקר מס' 2 :  אפשר להציל כל אחד, בכל מצב

"רוב הסדרות הרפואיות הללו, הן סדרות שעוסקות בנעשה בחדר מיון ולא ממש עוסקות בפרוצדורות הרפואיות בחיי היום יום", מסבירה ד"ר ברנשטיין, "לכן תמיד בכל הסדרות האלה, הקצב הוא מטורף, ושיעור ההצלחות של החייאות הוא עצום".

 

 ד"ר ברנשטיין וד"ר מאור, מתייחסות למחקר, שנערך על ידיNew England Journal  of Medicine           לפני יותר מעשור. המחקר בדק את רף הציפיות הלא מציאותיות של החייאות וגרם לאנשים לכעוס על הרופאים בגלל הרף הזה. באותו מחקר, השוו את שיעורי ההצלחה של החייאות בכמה סדרות טלוויזיוניות המתרחשות בערים גדולות בארה"ב לשיעורי ההצלחה בפועל של החייאות באותם בתי חולים. כמובן שהיה פער עצום, כאשר שיעור ההצלחה של החייאות היה גבוה יותר בסדרות, כמובן".

 

ד"ר ברנשטיין מסבירה, כי לא רק העובדה שהרופאים בסדרות מצליחים להציל את החולים כנגד כל הסיכויים, כמעט תמיד, אף אחד גם לא חושב על ההשלכות של החיים אחר כך. בסדרות כולם חוזרים לאיתנם, כמעט מיד, כשבפועל, אחרי החייאה נגרמים נזקים ניורולוגיים, שדורשים טיפול נוסף.

 

 עדן בן אוריה, סטודנטית בשנה ג' לתקשורת במכללה למנהל המסלול האקדמי, כתבה סמינר בנושא "למידה נקרית מצפייה בסדרות דרמה טלוויזיוניות". היא מצטטת בעבודתה מחקר שכותרתו CPR" בטלוויזיה". במסגרת המחקר, נבדקו עשרות רבות של פרקים משלוש סדרות דרמה רפואיות ( אי. אר, שיקגו הופ ורסקיו 911). החוקרים מצאו 97 אפיזודות של CPR: CPR (Cardiopulmonary Resuscitation)– פעולת החייאה הכוללת עיסוי בית החזה והנשמה מלאכותית. אחוזי ההצלחה בפעולת ה-CPR  בטלוויזיה היו כ-75% לעומת 5% בלבד במציאות.

 

ד"ר ברנשטיין מוסיפה כי: "אם אדם רואה רופאים שמצילים אנשים בכל מצב, אז בטפטוף אמנם, הגישה הזו מעצבת את תפיסת העולם שלו. ושכשאנשים באים עם בן משפחה לבית החולים, ושם לא מצליחים להציל אותו, אז הוא רותח מזעם, כי מבחינתו לא היה בכלל ספק, שאפשר היה להציל אותו".

 

שקר מס' 3: לרופאים מותר לעשות הכל

אחת הסצנות הכי אהובות  בכל הסדרות, היא של פעולות כירורגיות מסובכות או פרוצדורות חדשניות שנעשות ללא שום פקפוק. לכן גם אנשים מצפים שזה יקרה במציאות. ד"ר וינשטיין, מכירה את הציפיות הלא מציאותיות הללו. "בסדרה כמו "האוס" למשל, הרופא עושה מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, למי שהוא רוצה. אז כן, זה מצטלם נהדר ואפילו מצחיק, אבל עם כל סט הכללים, החוקים, האיסורים והביטוחים, ממש לא עושים מה שרוצים. מאוד נזהרים לא לעשות שום דבר שיהווה עילה לתביעה מאוחר יותר".

 

אבל התפיסות הלא מציאותיות, הן לא רק של חולים או של מטופלים. גם בני המשפחה של הרופאים מושפעים לא מעט ממה שהם רואים על המרקע. "כשסיימתי את הלימודים, חברה אמרה לי, שעכשיו יהיה לי המון זמן לעשות סקס בחדר המנוחה של הרופאים, בדיוק כמו שרואים למשל בסדרה "האנטומיה של גריי". במציאות, אני לא זוכרת מתי ראיתי את החדר הזה מפנים, וגם כנראה אף אחד מההרופאים שעובדים איתי", אומרת ד"ר וינשטיין.

 

במאמר "מוצאים חורים בדרמות טלוויזיה רפואיות" שהתפרסם במגזין הרפואה של סטנפורד, ומצוטט בעבודתה של בן אוריה, מתוארת סצנה מתוך הסדרה, "האנטומיה של גריי". במהלכה מתגנבות שתי מתמחות לחדר המתים ומבצעות ניתוח שלאחר המוות בפציינט ללא קבלת אישור לכך (לא מקרובי המשפחה ולא מהרופא המומחה האחראי למקרה), כדי להוכיח קיומה של הבחנה מסוימת. לאחר שמצאו הוכחות לכך (הפציינט סבל מהמטומקרוסיס  hematomachrosis– עודף ברזל בדם שאפשר אגב להוכיח בבדיקת דם או רקמות פשוטה ביותר), הם מציגים זאת בפני הרופא המומחה שמנחה אותן והוא סולח להן על העברה. מאות מכתבים נשלחו לעורכי הסדרה מאנשי רפואה וסטודנטים, במחאה על כך "שזה לא ייתכן". תגובת מפיקי הסדרה היתה התנצלותית והנמקתה הסתכמה ב- "But, hey, it's only TV!".

 

לדברי ד"ר ברנשטיין, אין ספק כי רופאים היו רוצים יותר עצמאות בפעולות שונות. כך למשל, הסדרה "האוס", שהיא אגב, סדרת הרפואה הנצפית כיום בעולם, מתארת עולם רפואי, שהרופאים אולי היו רוצים לחיות בו. כשאפשר לעשות כל מה שרוצים, בלי מגבלות של אילוצים, חוקים וביטוחים. אבל בעולם האמיתי הדברים שונים לגמרי.

 
 

 

שקר מס' 4:  לרופאים יש זמן  בלתי מוגבל

בסדרות הרפואה רואים רופאים מפתחים יחסים אישיים עם החולים, מנהלים איתם שיחות ארוכות וממשיכים בהתקשרות הזו לאורך זמן. ד"ר ברנשטיין מסבירה, כי על פי המתואר בסדרות, נראה כאילו לרופאים יש את כל הזמן שבעולם. הם יכולים להתיישב על המיטה של החולה, ולפתח איתו יחסים ארוכי טווח. "הבעיה היא שבחיים האמיתיים, זה לא יכול להיות. בכלל. בעיקר אחרי שהרופא כבר לא ישן 24 שעות, והוא מסיים את המשמרת עוד שעה, ונשארו לו עוד כמה דוחות, עד שהוא הולך הביתה".

 

"האנטומיה של גריי" מאוד מעודדת את הגישה הזו. הרופאים שם מוצאים זמן לשיחות אינטימיות עם החולים. ומוצאים גם זמן לפתור את הבעיות הרומנטיות והמשפחתיות שלהם. ד"ר וינשטיין, מוסיפה כי היום של הרופא הוא עמוס לעייפה, וויש לו גם חיים אישיים. "הדבר היחיד שאתה רוצה, הוא ליפול על הספה בסוף היום, ולקוות שהילדים יכסו אותך, ויכבו את האור בדרכם למיטה".

 

שקר מס' 5:  פרוצדורות לא נכונות

בסדרות, כל הפרוצדורות נראות לנו מאוד נכונות, ומאוד אמיתיות. "יש הרבה פעמים שהשמות של ההליכים נכונים", מסבירה ד"ר מאור, אבל לא תמיד סדר הפעולות הוא נכון. ד"ר ברנשטיין טוענת, כי אמנם בכל הסדרות יש ייעוץ רפואי, היוצרים משתדלים להיות ריאליסטיים, אבל בסופו של דבר, הסדרה צריכה להיות מעניינת ולהצטלם טוב.

 

בן אוריה מציינת בעבודתה, מחקר שפורסם ב-2007, בו נכתב, כי כששאלו את מנהל חדר המיון של בית החולים אלברטה (אדמונטון, קנדה), "למה כל כך הרבה פעמים הכניסו לא נכון, ולעתים שלא לצורך, סטודנטים לרפואה את שפופרת הנשימה life-saving breathing tube לחולים"?  הוא ענה "ככה הם למדו מצפייה ב-אי. אר".

לדברי בן אוריה, אנשי רפואה רבים מודים שהם צופים ואפילו מכורים לסדרות אלו (דוקטור האוס בסדרה, מכור בעצמו לאופרת הסבון גראנד הוספיטל). הצפייה של אנשי המקצוע היא כמובן ביקורתית תוך הבחנה ברורה בין מציאות לדמיון. מה שלא תמיד יכול להיעשות על ידי מי שאיננו מקצועי. אגב, התוכנית המדויקת ביותר לדעת הרופאים מבחינה רפואית-מקצועית היא דווקא הסדרה הקומית-סוריאליסטית "סקרבס" של NBC.

 

בן אוריה מציינת, כי הטיפול בפרכוסים, למשל, מוצג בסדרות באופן שגוי בכמחצית מהמקרים (46%). חוקרים קנדיים שבדקו זאת בסדרות "האנטומיה של גריי", "מרפאה פרטית" ו"האוס", מצאו טיפולים כמו ריתוק האדם המפרכס לרצפה, ניסיון לעצור את תנועותיו הבלתי רצוניות, והכנסת עצם כלשהו לפיו, נכונים רק ב- 29% מהמקרים.

 

בן אוריה מסבירה, כי הצופים משוכנעים שהטיפול אותו הם רואים, הוא נכון בגלל שהוא נעשה על ידי הרופאים והאחיות, וגם בגלל שבכתוביות מופיעים שמות של יועצים מקצועיים שהם רופאים. אבל ההחלטה הסופית היא כי כמובן החלטה של מה יביא יותר רייטינג. היטיבה לתאר את השיקולים  ד"ר ליסה סנדרס היועצת הטכנית לסדרה "האוס", כפי שמצטטת בן אוריה: "הכל משתעבד לצורכי הדרמה".

 

תגובות (0)
הוסף תגובה