למה קשה לנו לקבל נשים שבוגדות בבעליהן?

 מיכל ל.  עדיין מתלבטת אם לחצות לגמרי את הקווים. היא בת שלושים, אשת אקדמיה, ונשואה לאיש הייטק, בוגר יחידה מובחרת, התגלמות האתוס של המצליחן הישראלי. יש לה חיי נישואין טובים  וחיי מין אפילו מצוינים,  ובכל זאת, כל הסימנים מראים שהיא עומדת ללהק עמית מקצועי לתפקיד מאהב. "נפגשנו בכנס בחו"ל, בפעם הראשונה רק שתינו קפה, ודיברנו ארבע שעות – בעיקר עלי, על החיים שלי, על מה שאני מרגישה. זה היה לא צפוי ומרתק, אבל לא הייתה שם משיכה מינית", היא מספרת",  כשהוא ניסה להחזיק לי את היד משכתי אותה במהירות בחזרה. וכשניסה ליזום מפגש נוסף, סירבתי. הוא אמר שהוא לא ישכח את השיחה בינינו ואותי".

 

אבל הם נפגשו שוב. תחילה מפגשים וירטואליים זהירים של תכתובות מייל, ואחר כך פנים אל פנים. "לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו אחרי הפגישה הראשונה, רציתי לדעת אם אכן הותרתי בו חותם, לממש איזו תחושה של כיבוש. נפגשנו פעמיים מאז הפגישה בחו"ל. היינו קרובים ליחסים אינטימיים, אבל  זה עדיין לא קרה. יש משמעות לאקט המיני המלא, כי הוא כולל תכנון וכוונה, אבל למיטב שיפוטי – אני  כבר בגדתי".

 

ומיכל לא לבד. נשים בוגדות בבעליהן, בגלל סיבות רבות, וכנראה בדיוק אותן סיבות, שיש לגברים, חוסר מרוצות במערכת הזוגית הקיימת, רצון בריגושים,  ואפילו התאהבות לא מתוכננת, אלא שהיחס שהן מקבלות, הוא שונה לגמרי. החברה כנראה, גם היום, לא בשלה לקבל את העובדה שנשים הן הצד היוזם, ולא הצד הנבגד.

נשים בוגדות מחמירות עם עצמן

מחקרים מהשנים האחרונות, מראים כי יש עלייה בשכיחות הבגידות של נשים, וגברים ונשים עשויים לבגוד באותה מידה, אבל עדיין, התיאוריות הדרוויניסטיות, והפרשנות אודות הצורך הביולוגי להפיץ את הזרע, הן מפלטו של הגבר הבוגד. או כמו שכותב ד"ר חן נרדי בספרו, מים גנובים – על גברים ובגידות –  נשים "בוגדות", גברים "מזיינים מהצד".

 

"המציאות הסוציולוגית בארץ היא שעדיין אשה שמקיימת יחסי מין מחוץ לנישואין היא נואפת, ומאבדת זכויות", אומרת פרופ' סילביה ביז'אווי, ראש התוכנית ללימודי משפחה במכללה למינהל, "יכול להיות שבאווירה הכללית במקומות מסוימים, בעיקר ב"מדינת תל אביב", יש שינוי גדול, אבל באופן כללי המציאות הישראלית עגומה ולא שוויונית בדרישה שלה לנאמנות מינית של נשים". 

  

בניגוד להצהרה הבלתי נשכחת של נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון "אני לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזאת", הצהרה שגלומה בה מורשת מוסרית שלמה של עולם פטריארכאלי, נראה שנשים שמקיימות יחסי מין מחוץ לנישואין נוטות להחמיר עם  עצמן, ולהתייסר על מעשיהן.

 

"מונוגמיה עדיין נחשבת לקושי בעיקר עבור גברים", אומרת  ד"ר קציעה עלון, ראש החוג למגדר במכללה האקדמית בית ברל, "יש לגיטימציה חברתית מאד גדולה לאי נאמנות גברית. אין פה מערך שוויוני שאומר, כי כל בגידה היא בגידה באמון. ההנחה הגורפת היא עדיין ההנחה הביולוגית, שזה כמו בטבע. בשום נסיבות אחרות אין ערעור כזה של מוסד התרבות האנושית, והתייחסות כל כך לא שוויונית לעברות של נשים לעומת עברות של גברים. רצח הוא תמיד רצח, אבל ניאוף של גבר נסלח יותר מניאוף של אישה".

 

 לדברי פרופ' ביז'אווי, אפילו המשפט בישראל הוא עדיין משפט דתי בנושאי אישות ומשפחה. "מדובר במשפט דכאני כלפי נשים, שלא סולח ולא מאפשר, ורק הולך ומסתגר". ד"ר מירי רוזמרין, מומחית לאתיקה, מהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, מסכימה ומוסיפה כי  "המשפט היהודי מאד לא שוויוני כלפי נשים, לאישה אין אפילו חוזה כשהיא נישאת. הכתובה היא הרי חוזה בין האבא של האישה  לבעלה".

כבר לא רוצות להיות אנה קרנינה

"אנה השתנתה מאד מיום שחזרה ממוסקבה. יש בה משהו מוזר", אמרה אחת מידידותיה. "עיקר השינוי הוא שהביאה איתה את הצל של אלכסיי ורונסקי", אמרה אשת השגריר…."כן, אבל נשים שיש להם צל, סופן רע בדרך כלל", אמרה ידידתה של אנה. ( אנה קארנינה מאת ל.נ טולסטוי, תרגום: נילי מירסקי 2009 הוצאת עם עובד).

 

בספרות הקלאסית של המאה ה-19, הציגו סופרים גבריים את הניאוף כדבר שהורס קודם כל את האישה הנואפת, לא את הגבר. ובכל זאת,  האם כמה דברים השתנו מאז שאנה קרנינה השליכה עצמה מתחת לגלגלים של רכבת, ואחרי שמאדאם בובארי בלעה רעל כסוף, כפתרון היחידי האפשרי לפרשת האהבה שלה מחוץ לנישואים.

 

לעומת זאת, בספרות הישראלית העכשווית,  כמו ב"חיי אהבה", של צרויה שלו, הגיבורה הבוגדת דווקא שורדת, ואפילו מתבגרת, אחרי שהיא מתייסרת ביחסים עם הגבר הזר.  "צרויה שלו מציגה נתח מאד אמיתי בזוגיות המודרנית בעולם המערבי", אומרת אלון. "שני הצדדים מתמודדים עם שינויים של תפיסה. יש כאן חיבוטי נפש של נשים, מערכת שוויונית של שני בני אדם מלאים, עם אותם צרכים, כולל צרכים מיניים. אבל עדיין יש הנחה שתשוקה מינית של נשים היא פחותה, שנשים בוגדות בבעל בגלל צורך נפשי, או איזו אי בשלות נפשית", היא אומרת. "אבל צריך לזכור שהרומנים הקלאסיים האלה שבעיני מאד מאד התיישנו, עדיין נלמדים בבתי הספר, ומעבירים מסר לתלמידים", אומרת אלון.

גם בטלוויזיה: נשים בוגדות הן נשים רעות

גם מוסד הטלנובלה הישראלית, כך נראה, משקף  סוג של סכיזופרניה ערכית כלפי בגידות של נשים. יש שם הכרה בבגידות נשיות כתופעה המונית, כמעט נורמטיבית, אבל עדיין הנשים הנואפות נענשות על בגידותיהן, לכל הפחות, בייסורים נפשיים קשים.

 

"אני חושב שלא הייתי כותב כל כך הרבה על בגידות, אם זה לא היה נפוץ כל כך", אומר התסריטאי הוותיק גל פרידמן ("אהבה מעבר לפינה", "נשות הטייסים",  "רמת אביב ג'"), לתחושתי, אחוזי הנשים שבוגדות גדל מאד בשנים האחרונות. אבל כשאני ניגש לכתוב סדרה על יחסים בין בני זוג, בשמונים אחוז מהעלילות בסדרות שלי אישה תבגוד כי היא בנאדם עם רגשות וקשיים ובעיות עם בן הזוג שלה" .

 

הוא מסביר כי אישה בוגדת, אמורה לעבור על המסך, כמתייסרת במעשיה. "יהיה לי סיפור שיחזיק הכי הרבה פרקים אם יהיה מכשול, קונפליקט ואיסורים. אם הדמות תשכב עם מישהו אחר בקלות, אני לא אוכל למלא 35 פרקים. בסדרה, אהבה מעבר לפינה,  לגבי הדמות שמירי בוהדנה מגלמת, זו שגנבו לה את הארוס, והיא ספגה בשקט, מתחבטת אם לקיים יחסי מין עם בעלה של אחותה היתה לי ולחגי לוי הבמאי, שתמיד מתעקש להבין את כל המוטיבציות הפסיכולוגיות של  הדמויות, ויכוחים של שבועיים. חגי לא הסכים שהיא תשכב איתו. בסוף נמצאה פשרה, מספר פרידמן. "היא תשכב איתו, אבל לא תהנה".

 

פרידמן דוחה את ההנחה כי ניתן לכתוב תפקידי נשים בוגדות, ולאפיין אותן כיצורים מיניים, בלי סיבוכים רגשיים. "בכל סדרה יש את האשה הרעה, השרלילה", אומר פרידמן, " בנשות הטייסים יש את זו שתפסה טייס, יש לה תאבון מיני מאד גדול, היא אוהבת את בעלה, אבל הוא בטייסת וגם לו הוא היה יותר בבית היא הייתה בוגדת, אולי קצת פחות. והיא נחשבת לדמות הכי שטחית בסדרה. על גבול הקומיות".

 

לדבריו, הצופים לא מקבלים בגידות בטלוויזיה, גם אם תשעים אחוז מהאנשים יודו  שהם בוגדים, הם יבקרו את תופעת הבגידה בדרמה ובטלנובלה, גם אצל גברים ואולי יותר אצל נשים, כתופעה ערכית שלילית ביותר. "לי כתסריטאי אין יחס שיפוטי אחר לגבר בוגד או לאישה בוגדת. בכל מקרה, מדובר בשקר, בהפרת אמון. אין ספק שיש משהו מתחסד בכתיבה של טלנובלות", אומר פרידמן. "אבל אני יכול להגיד שכשלא התחסדתי, כשנתתי לנשים לבגוד פשוט בגלל מיניות וייצריות – קטלו אותי. המבקרים, הנשים, כולם".

תגובות (0)
הוסף תגובה