מה אשת קריירה אמורה לעשות עם המיניות שלה?

במחקר משותף של חוקרות מאוניברסיטת ברקלי ובית הספר לכלכלה של לונדון, נמצא כי שימוש ב"קסם נשי" תורם להישגים גדולים יותר בעולם העסקי.

 

עוד ב Onlife:

 

החוקרות השוו בין קבוצת נשות עסקים שפלירטטו עם שותפיהן למשא ומתן, לעומת נשות עסקים שהיו ידידותיות בלבד, ומצאו כי הנשים שפלירטטו (שמרו על קשר עין, צחקו, חייכו ונעו בצורה המדגישה את גופן) סיימו את המשא ומתן עם יותר הישגים לעומת הידידותיות. במילים אחרות, ובאופן לא מפתיע, סקס (או הרמיזה העדינה אליו) מוכר.

 

האם נכון שנשים ישתמשו במיניות שלהן על מנת להשיג יתרונות במרחב העסקי והציבורי?

 

 

נגד:  מאיה קוי

 

הרעיון להשתמש בנשיות שלי כדי להשיג הקלות וקיצורי דרך מפחיד אותי. הפחד אינו נובע מכך שהניסיון יכשל, אלא מכך שהוא יצליח.

 

בדרך לפגישה הגורלית עם מי שיכול להיות מנחה הדוקטורט שלי החלפתי בגדים שלוש פעמים. דאגתי לכך שהחצאית תהיה מגוהצת ושתשב נמוך, שהחולצה היפה תכופתר כמעט עד הצוואר, שהמגפיים יהיו חסרות עקב ושהליפסטיק יהיה בגוון מספיק חיוור של אדוםלא רציתי טעויות.

 

באופן אירוני, דווקא מאד נמשכתי אליו, אבל לא יכולתי להראות את זה. כשאני נראית כמו אישה, לא לוקחים אותי ברצינות. הנשיות שלי היא מכשול עליו אני חייבת להתגבר שוב ושוב. אני חייבת להוכיח שאפילו שיש לי ציצים, אני מסוגלת לבצע מחקר. אפילו שהמותניים שלי מתעקלות באופן מושך, אני יודעת לחשוב בצורה ביקורתית. אני מוכיחה את זה לא רק למרצים שלי, אלא גם לקבוצת השווים שלי, שלא חלילה יחשבו שאני משיגה את הציונים שלי בצורה לא כשרה, משתמשת במיניות שלי כדי להתקדם.

 

וזו הרי חייבת להיות גירסה של מיניות. באותו מחקר משותף נמצא כי לא רק שפלירטוט מביא תוצאות טובות יותר, אלא גם כי ידידותיות בלבד מביאה לתוצאות גרועות יותר מגישה נייטרלית. אלמנט המיניות הוא זה שמפריד בין השניים.

 

כשנשים מפלרטטות בעסקים הן נכנסות בקלות לתוך העמדה של הפאם-פאטאל, האישה החזקה, הקטלנית, שמשחקת בעולם של גברים בכלים המנצלים הגברים. גברים מכבדים את זה, משום שזו גישה שמחזרת אחריהם, שמודה בפה מלא כי הם החזקים יותר, השליטים, ואנחנו הנקבות הקטנות פשוט משתמשות במה שיש לנו (רמז – לא הכישרון, היכולת והשכל) כדי לפתות אותם לכדי הסכמה.

 

לעומת זאת, כשנשים מתנהגות בצורה ידידותית בלבד, הגישה שלהן רומזת שהן רואות גברים כשווים להן, ואינן חולקות את נקודת הראות של גברים בדבר היות האישה אובייקט מיני. מרגע שאישה אינה מינית והיא מוסיפה להיות חביבה, קורה דבר חמור – היא סתם נחמדה. לפתע היא אינה פתיינית, אלא אישה רגילה. דהיינו, יצור חלש ונחות. החביבות הזו נתפסת כנשיות סתם, ונשיות סתם היא דבר בזוי שצריך להחביא בעולם העסקים. אם את כבר חייבת להיות אישה, לפחות תכירי בכך שהציצים שלך משפיעים על חבריך לעבודה. תשתמשי במיניות שלך.

 

אבל כשאני מפלרטטת כדי להשיג משהו אני לא משתמשת במיניות שלי. אני מגשימה את התפיסה החברתית של "מיניות נשית", משחקת את התפקיד שנתנו לי מתוקף המין בו נולדתי. כך לא נראית המיניות שלי, כך נראית הפנטזיה הגברית על נשים מתוקות ומפתות להן אפשר לפרגן קצת ולהעביר אותן בתור או לוותר להן על דו"ח. לוותר קצת. באותה פנטזיה, ככל שהן מציעות יותר, כך אפשר לתגמל אותן יותר, ובלי שאני מרגישה או יודעת, החיוך שלי נתפס כהצעה למציצה. זה מפחיד אותי.

 

בעולם בו המיניות שלי והגוף שלי יהיו שייכים רק לי, כשיהיה לי מקום יציב בספרה הציבורית בו לא אתכווץ, כשלהיות אישה יפסיק להיות אות קלון, אז ארגיש חופשיה להפגין את המיניות שלי מול גורמי סמכות. אז היא תהיה המיניות שלי – לא משחק בכללים מדכאים, אלא ביטוי של חביבות ומשיכה שמגיעה ממני, ולא מהחוץ. בעולם כזה אולי הייתי מרשה לעצמי לא להחנק בחולצה מכופתרת מול מרצה צעיר ומושך, אלא לשחרר כפתור ולחייך בשפתיים אדומות.

 

משתמשות במה שיש כדי לפתות אותם להסכמה (צילום: אילוסטרציה)

 

בעד: רחלי גפן

 

לעיתים קרובות נשמעת הטענה ששימוש של נשים במיניות שלהן כדי להשיג דברים זה לא פמיניסטי, לא הוגן, לא ראוי, נחות, זנותי ומה לא. אבל בעיניי זה בסך הכל עוד סטנדרט כפול, בו לכולם מותר להשתמש במיניות שלי (בדרך כלל נגדי), בעוד לי, האישה שמחזיקה בבעלות חוקית על המיניות הזאת – אסור.

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש ארסנל של קלפים לשימושנו האישי. כשאנחנו עומדים מול נותן או מקבל שירות, כשאנחנו נמצאים בסוג של מו"מ, אנחנו אומדים, באופן מודע או לא, מי האיש ואיזה קלף כדאי לנו לשלוף. אם יעצור אותי שוטר, ואני ארגיש שהדרך הטובה ביותר לנסות ולבטל את הדו"ח היא להמם אותו בשנינותי – זה יהיה הקלף שאבחר להשתמש בו. ואם אני ארגיש שקצת חיוכים יקרבו אותי יותר למטרה, זה מה שאני אעשה. המיניות שלי היא שלי להשתמש בה בעת הצורך, ואם שוטר הוא מספיק אידיוט בשביל לוותר לי על דו"ח בגלל חצי חיוך – מתאים לי.

 

כולם עושים את זה, כל הזמן. משתמשים במה שיכול להשיג להם את מטרתם. גבר שאינו מושך פיזית משתמש בהומור שלו. הורים שרוצים לעקוף בתור –  קצת משתמשים בתינוק שאיתם. אנשים עשירים משתמשים בכסף שלהם, ואין לזה סוף. רק לי אסור להשתמש במיניות שלי. למה? כי זה עובד?

 

לגברים יש את הכלים שלהם: לשלוף את אחוות הגברים מהמילואים, להעיר הערה על אישה אחרת שעוברת בסביבה ולייצר אחווה על גבה (וגופה), לדבר על כדורגל או כל בונדינג גברי אחר, שגבר מזהה כי הוא הולם את נותן השירות. גם לי יש ארסנל משלי, וחלק ממנו כולל גם את המיניות שלי.

 

עכשיו יקומו הטוקבקיסטים ויגידו "אם את משתמשת בזה, אל תקטרי כשאחרים משתמשים בזה נגדך", אבל יש כאן טעות בסיסית בהבנה, ואני לא יכולה להדגיש את זה מספיק: לי מותר. רק לי מותר. המיניות שלי היא רק שלי להשתמש בה. ואין שום סתירה בין הרצון שלי להשתמש בה לטובתי, כשנוח לי, לבין ההתעקשות שלי לא לאפשר לאף אחד אחר להשתמש בה, לטובתו. אני לא מכונה שיש לה שני מצבים, הכל או כלום, ואם אני פותחת את כפתור המיניות זה נותן מעבר חופשי לכולם לעשות בה כרצונם. ממש לא.

 

כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים מאדם אחר, תמיד ננסה למכור לו את האשליה שאנחנו מחבבים אותו, ננסה לגרום לו להרגיש טוב ורצוי. כשגבר מפעיל את קסמיו על אישה הוא משחק איתה קצת, משחק לגיטימי שהוא חלק מהעסק, והיא פשוט קצת פתיה. כשאישה מפעילה את קסמיה על גבר כדי להשיג ממנו משהו – היא זונה פתיינית. האישה היא אף פעם לא פשוט אשת עסקים טובה. לא. היא זונה. אגב, אם הגבר איתו אני מנהלת מו"מ לא יבהה לי בחזה, יתנהג אלי כשווה ויסתכל לי בעיניים – תאמינו לי שאני לא אשלוף את קלף המיניות. אבל אם בן אדם מדבר איתי ורואה רק מיניות, ובכך מבהיר לי שזה הקלף היחיד שלי מולו, שלא יקטר אחר כך אם אני אשתמש בה לטובתי.

 

העניין הוא לא במכירת הגוף, אלא במכירת האשליה. גם גבר, אם הוא נמצא במו"מ עם אישה שמחזיקה בעמדת כוח, ינסה להקסים אותה, יחמיא לה, שתרגיש נוח ונעים. זה שיעור ראשון בניהול מו"מ. אנחנו לא נותנים על זה את הדעת פשוט בגלל יחסי הכוחות, שגם לא מציבים נשים רבות בעמדות כוח כאלה, וגם מרגילים אותנו לראות את המיניות הנשית כמשהו שיש להכניע או לכבוש, אף פעם לא כמשהו ששייך לנשים עצמן.

 

בעולם מושלם, כשבני אדם ינהלו שיחות עם בני אדם ולא עם איברים, כשאנשים יקשיבו לאנשים על בסיס תוכן הדברים שלהם – אפשר יהיה להוריד לגמרי את הנושא מהשולחן. כל זמן שהמציאות רחוקה מהאוטופיה הזאת, אני אשתמש במיניות שלי כראות עיניי.

תגובות (0)
הוסף תגובה