מחקר: אתרים שמעודדים אנורקסיה דווקא מועילים

מחלת האנורקסיה לא נולדה אתמול, וגם לה כבר יש קהילה משלה ברשת. בשנים האחרונות החלו לשגשג ברחבי הרשת אתרי פרו-אנה, אתרים בהם הבלוגריות מעודדות אחת את השניה, משתפות בטיפים, טכניקות ועצות שימושיות להרזיה ולהסתרת המחלה מהמשפחה והחברים, ומעלות תמונות של Thinspiration, נשים רזות להחריד שמעניקות להן השראה.

 

עוד ב Onlife:

 

מקום שאפשר לקבל בו הבנה ללא שיפוטיות

החודש פורסם מחקר פורץ דרך של אוני' אינדיאנה, שטוען כי לאתרי פרו-אנה יש גם יתרונות חשובים. מבין כל המחלות הפסיכיאטריות, אנורקסיה היא המחלה הקטלנית ביותר, ורבים חוששים שמא אתרים מהסוג הזה רק מעודדים את המחלה הזאת בקרב נערות צעירות. אבל דווקא משום שאנורקסיה היא מחלה הרסנית כל כך, ודווקא משום התווית השלילית שמתלווה למחלה הזאת, האתרים האלה יכולים להוות סוג של קרש הצלה, על אף העובדה שהם מעודדים את המשך המחלה ולא את ההחלמה ממנה.

 

מתחת למעטה ההאדרה של המחלה והרזון, מסתתרת קהילה של נשים צעירות, שמבינות אחת את הכאב והשדים של השניה. קצת כמו קבוצת תמיכה, האתרים האלה מספקים מקור נדיר של תמיכה והבנה. חברות הקהילה יכולות לשמור על אנונימיות ולמצוא מקום לא שיפוטי לדבר בו על המאבק שלהן במחלה הזאת, שיש לה מעט מאד טיפולים אפקטיביים.

 

בניגוד למחקרים שפורסמו עד כה, בהם החוקרים התבססו על הפוסטים והתמונות שפירסמו המשתמשות, צמד החוקרות דפנה ישועה כץ וניקול מרטינז ישבו ודיברו עם 33 בלוגריות קבועות של אתרי פרו-אנה, משבע מדינות שונות. "אי אפשר לומר שאתרי פרו-אנה הם בריאים", אומרת דפנה ישועה כץ, "אבל עד שהן תחלטנה ללכת לטיפול, זה מקום בו הן יכולות למצוא תמיכה והבנה להתנהגות שלהן". רוב הבלוגריות ציינו שהפעילות באתרים מאפשרת להן לבטא את עצמן ללא שיפוטיות, דבר שלדעת החוקרות הוא קריטי לתהליך הטיפולי שהן זקוקות לו, אבל עדיין לא מוכנות לקבל.

 

מקום בו הן יכולות למצוא תמיכה והבנה. דפנה ישועה כץ (צילום באדיבות איניברסיטת אינדיאנה)

 

"הקהילות האלה מספקות תמיכה, אם כי זו תמיכה במחלה שעלולה להסתיים במוות", אומרת ניקול מרטינז. "אבל עד שהן תהיינה מוכנות ללכת ולחפש טיפול שיתאים להן, יכול להיות שהאתרים האלה הם דרך להאריך את חייהן". עוד מוסיפה מרטינז כי "במבט מבחוץ, אלה נראות כמו קהילות מאד מטרידות, אבל העובדה היא שהנשים האלה יכולות לקבל תמיכה אחת מהשניה, ולמצוא מקום ובו יש מי שמבינות את מה שעובר עליהן – זה באמת דבר טוב".

 

הן יודעות שהן חולות

עד היום, אתרי פרו-אנה זכו בעיקר לגינויים, ומאמץ רב הושקע בניסיונות להוריד אותם מהרשת, והפורומים האלה מוחרמים רשמית מרוב הרשתות החברתיות הגדולות (כולל פייסבוק, פינטרסט ואינסטגרם). קלייר מיסקו מהאירגון הלאומי להפרעות אכילה בארה"ב מציינת כי "הן מוצאות תחושת קהילתיות באתרים האלה, למרבה הצער זו קהילה שמשמרת אותן תקועות במצב מאד מזיק ובהתנהגות הרסנית".

 

תמונות Thinspiration של נערות אמיתיות (צילום מסך מתוך אתר פרו אנה)

 

ישועה כץ מציינת, מצד שני, כי רוב הנערות איתן שוחחה ערות לעובדה כי הן עלולות לגרום נזק לאחרות, ורבות מהן דואגות שמא הפוסטים שלהן עלולים לעורר הפרעות אכילה אצל נערות אחרות. בנוסף, המחקר מציין כי 24 מתוך 33 הנערות איתן שוחחו החוקרות מכירות בעובדה כי הן סובלות ממחלה, ורק שלוש הגדירו אנורקסיה כ"בחירה בדרך חיים".

 

למעשה, צמד החוקרות פנו לכ – 300 נערות, אבל 90% מהן לא ענו בכלל. "אנחנו בעצם מאד מופתעות שהצלחנו לדבר עם כל כך הרבה", אומרת ישועה כץ, משום שהסטיגמה על המחלה הזאת היא כל כך שלילית. "אנחנו לא יודעות מה האפקט שיש לקהילות האלה על בריאותן", אומרת ישועה כץ, "אבל אנחנו כן יודעות שהטיפולים שקיימים היום להפרעות אכילה הם לא אפקטיביים".

תגובות (0)
הוסף תגובה