ביקורת קולקציה רנואר סתיו חורף 2012-2013: כישלון כפול

שני דברים עיקריים הכשילו את תצוגת האופנה של רנואר לסתיו חורף 2012-2013: ההפקה עצמה והבגדים שהוצגו על המסלול.

 

כישלון ראשון – ההפקה:

תצוגת האופנה החלה באיחור של שעה וחצי והתקיימה באוהל שחור ענק בגני התערוכה שלא אוורר כיאות וללא מזגנים. רק דמיינו מאות אנשים במתחם צפוף, בחום של 30 מעלות, ובלי אוכל. 

 

למעשה, היחידים שסבלו יותר מהמוזמנים, היו הדוגמנים עצמם, שהתעתדו לעלות על המסלול ולצעוד בלבוש חורפי מלא.

 

זה לא פסק גם בסידורי הישיבה – רנואר הוציאו לאורחים כרטיסים מסומנים עם מקומות שמורים, אבל ככל שהזמן נקף, קולו של איש היח"צ רעם במיקרופון שהם מבקשים מכולם לשבת, לא משנה איפה. כמובן שזה הוביל לכך שעשרות אנשים התקדמו לשורות הראשונות, רק כדי לקום ולזוז בבושת פנים אחורה, כשהאנשים שיש להם מקום מסומן, ביקשו מהם לפנות את הכיסא.

 

הפיאסקו המשיך בצורה מילולית יותר כשרנואר ניסו לנפק לעצמם קבלות בצורת סקר שקבע כי "רנואר היא החברה המועדפת על נשים בישראל". וממתי מעיד הנחתום על עיסתו?

 

 

רנואר מנסים להיות קסטרו כבר הרבה זמן. אין ספק ששתי החברות מתחרות זו בזו על תואר "החברה הישראלית המצליחה ביותר". אבל נדמה כי רנואר תמיד מדשדשת איפשהו מאחור.

 

עוז זהבי ואור גרוסמן מדגמנים חורף 2013 של רנואר

צילום: אלון שפרנסקי

 

ההפקה הכושלת היתה האקדח שמופיע במערכה הראשונה והקולקצייה עצמה היתה הירי במערכה האחרונה. כך נכשלה תצוגת האופנה של רנואר לחורף 2013

 

תצוגת האופנה עצמה התחילה עם סרטון השראה לסתיו חורף 2012 – 2013. הסרטון, לא יותר מאשר פנטזיה קרירה עבור הישראלים, נראה כאילו צולם במחוזות החורפיים יותר של יערות אירופה הקלאסית, והציג דוגמנים מזוקנים לבושים בסוודרים, מעילים, וכל דבר מחמם אחר. לכשהסתיים הסרטון, עלו הפרזנטורים עוז זהבי ואור גרוסמן על המסלול, עשו סיבוב אחד והלכו לבלי שוב.

 

לאחריהם התחילו עלו על המסלול הדוגמניות שהציגו בפני המוזמנים את הבשורה של רנואר לסתיו חורף 2013. איזו בשורה ואיזה נעליים, שאגב גם אותן לא ניתן היה לראות כי מישהו מהאחראים על העיצוב של האירוע, החליט שמכונות עשן זה בדיוק מה שחסר להם.

 

 

 

הכישלון השני – הקולקציה:

הבגדים עצמם היו גיבוב של חצאיות עיפרון ומכנסי רכיבה בליווי של עליוניות מבדים לא איכותיים, הדפסים פשוטים, גזרות לא מחמיאות וטרנדים שנראה כאילו הועתקו בצורה לא מקצועית ולא מוצלחת משבועוני אופנה, בלי פרשנות מקורית משל עצמם.

 

אחרי הדוגמניות הגיע תורם של הגברים ואז הגיע ה"שוס" הגדול – הדוגמנים שעלו על המסלול התהדרו בזקן עבות בניסיון לשחזר את סרטון ההשראה. הבעיה היחידה היא שהזקנים הודבקו לפניהם של הדוגמנים במה שנראה (עד השורות האחרונות) כמו מלאכת איפור רשלנית ביותר. ואולי זה בכלל לא פייר לקטול את מלאכת האיפור שנעשתה על הדוגמנים, כי לזכותם יאמר שהם לא נראו "מבריקים" בכלל, ואם מתחשבים בעובדה שהם צעדו על המסלול עם סוודרים בחום של 30 מעלות, זה בהחלט ראוי לציון.

 

המוטיב החוזר לאורך התצוגה – חוסר השראה. צבעים חסרי גוון, גזרות חסרות מעוף ובדים שאין להם צורה. נדמה היה כי בשלב מסוים אפילו הדוגמניות הבינו שאין להן מה לצאת ולצעוד לאורך המסלול, והסתפקו בסיבוב סמלי ביותר.

 

עוז זהבי ואור גרוסמן – עשו סיבוב אחד ונעלמו 

צילום: אלון שפרנסקי

 

בדפי היח"צ שחולקו למגיעים דובר על קולקצייה נשית מעוצבת בסגנון בוהמייני. מסתבר שבוהמייני זה מילה מכובסת ל"ישן". אותו כנ"ל לגבי הקולקצייה הגברית שהיתה אמורה להפגין "בטחון ותעוזה" אבל הפגינה בעיקר את התעוזה של הדוגמנים לצעוד עם סוודרים כבדים, מעילים מסורבלים וחליפות מטוויד (טוויד? באמת? בקיץ הישראלי?) בלי לזעוק לחמצן.

 

אפילו הניסיון הנואש לשדר תחכום בדמות משחקי שקיפויות בבדים ומחשופים מתחרה, הלך לעולמו באותה מהירות בה נולד, כשהדוגמנית המסכנה קלטה שפטמתה מציצה (ובטח תעטר את כל אתרי האופנה והרכילות בהמשך היום), ומיהרה לכסות אותה עם ז'קט קטיפה כבד. ממש ביטוי ויזואלי למטאפורה שעל הפרק.

 

ואי אפשר בלי משהו חיובי:

כמות הסלבס שנכחו באירוע לא היתה מביישת פרמיירה חגיגית. החל מהדיירים הקבועים בדמות אפרת גוש, קארן דונסקי, קיי לונג ופליטי ריאליטי למיניהן ועד שמות שלא רואים לעיתים קרובות כמו סנדי בר, אריק ברמן ואפילו דודי בלסר, שהפתיע בנוכחותו. להזכירכם, הוא היה דוגמן הבית של קסטרו בעבר. אז אולי באמת אין צורך בקולקציה אופנתית כשיש מספיק פנים מפורסמות לצלם ולהכניס לכתבה באתר?

תגובות (0)
הוסף תגובה