הנשים מצילות את הכלכלה בישראל

רגע לפני יום הכיפורים, חשבון הנפש הלאומי מחייב התמודדות עם בעיות היסוד של הכלכלה הישראלית. אותן בעיות מבניות שאנו סוחבים שנים, ושבגללן האופק הכלכלי הישראלי נראה קודר.

 

אחת הבולטות בבעיות האלה היא העובדה שהישראלים לא עובדים. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל – שיעור השתתפות מוגדר כנתח של האוכלוסייה בגיל העבודה שמבקש לעבוד (משמע, עובדים + מובטלים) – הוא אחד הנמוכים בעולם. הנתונים הלא מחמיאים מלמדים על שיעור השתתפות של 65%, משמע רק שני שלישים מהאוכלוסייה בגיל העבודה בכלל משתתפים במשחק של שוק התעסוקה. שליש נוסף, בעיקר גברים חרדים ונשים ערביות, מושך ידו מהעניין ששמו לחפש עבודה – ובגללם שיעור השתתפות של ישראל מפגר דרמטית אחרי מדינות כמו שווייץ או נורווגיה, שבהן 75%-79% שיעורי השתתפות.

 

 

רק שהנתון הזה, מתברר, לא מדויק. השוואה הבינלאומית של שיעורי ההשתתפות מתבססת על מה שהעולם מגדיר כגילאי העבודה – 15 עד 64. בישראל אין אפשרות ממשית להצטרף לשוק העבודה לפני גיל 20-21 בשל השירות הצבאי. לכן, בפועל ההשוואה הרלוונטית של ישראל לעולם היא בגילאי 25-64, שהם גילאי העבודה העיקריים בישראל (וגם בעולם). ההשוואה הזאת, כפי שחושבה על ידי הממונה על התעסוקה במשרד התמ"ת, מיכל צוק, מגלה תמונה מפתיעה. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל אינו כל כך רע.

 

בנתוני 2010, שיעור השתתפות הממוצע במדינות המפותחות היה 76.2% לעומת 75.5% בישראל. זה עדיין מתחת לממוצע העולמי, אבל לא בפיגור משמעותי. ב-2011 שיעור ההשתתפות הממוצע בישראל טיפס עוד קצת, והיה 75.9%. הישראלים, מתברר, עובדים יותר מכפי שאנחנו חושבים.

 

רק שגם הנתון הזה אינו מדויק, משום שהוא מתבסס על ממוצע. כאשר מפלחים את הממוצע הזה למגזרים מתגלה התמונה האמיתית – בעיה קשה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה בכמה מגזרים, ולעומת זאת שיעורי השתתפות מרקיעי שחקים במגזרים אחרים.

 

המגזרים החלשים שלנו, כצפוי, הם הגברים החרדים והנשים הערביות. רק 48% מהגברים החרדים עובדים (נתוני 2011), ורק 28% מהנשים הערביות עובדות. בשני המקרים מדובר בשיפור בנתונים, אפילו שיפור דרמטי, אבל עדיין הנתונים חלשים מאוד. לשם השוואה, שיעור ההשתתפות של גברים יהודים חילונים בשוק העבודה הוא 86% – כמעט כפול מהחרדים.

 

שיעור ההשתתפות הנמוך להחריד של החרדים, 48%, והפיגור בהשתתפות בשוק העבודה גם של הגברים הערבים, 76% בלבד, מביא לכך שממוצע שיעור ההשתתפות של הגברים הישראלים בשוק העבודה הוא 82% בלבד – פיגור לעומת 86.3% במדינותOECD . אפשר להבחין שכאשר סופרים רק את הגברים היהודים החילונים מצבנו לא רע בכלל – שיעור השתתפות של 86% לעומת 86.3% במדינות המפותחות.

 

רק שהסיפור האמיתי לא נמצא אצל הגברים. הסיפור האמיתי של שוק התעסוקה הישראלי נמצא דווקא אצל הנשים. בעוד שהנשים הערביות לא עובדות (שיעור השתתפות של 28%), ובעוד הנשים החרדיות עובדות בשיעור סביר (שיעור השתתפות של 66.2% – זהה בדיוק לממוצע העולמי), הרי שהנשים היהודיות החילוניות הן פשוט שיאניות תעסוקה. שיעור ההשתתפות שלהן בשוק העבודה הוא 79.5% – הרחק מעל ממוצע 66.2%) OECD).

למעשה, רק שלוש מדינות מפותחות אחרות (שוודיה, איסלנד ונורווגיה) מציגות שיעורי השתתפות גבוהים יותר של נשים.

 

זוהי החריצות היתרה של הנשים היהודיות החילוניות שמביאה את הממוצע של שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל קרוב מאוד לממוצע הכולל שלOECD . שיעור ההשתתפות הממוצע של הגברים מפגר בכ-5% אחריOECD , שיעור ההשתתפות הממוצע של הנשים מקדים בכ-4% אתOECD . התוצאה הסופית היא שבסך הכל שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בישראל מפגר ב-1% אחרי הממוצע העולמי. זה הכל.

 

מה המסקנה? שיש לנו עדיין בעיה מהותית במגזרי הגברים החרדים והנשים הערביות, ושני המגזרים האלה מחייבים טיפול, אבל שיאי התעסוקה של הנשים הישראליות מפצים על כך במידה רבה. יש מי שלא מברך על הנתון הזה ורואה בו את תמצית הפראייריות הישראלית – הנשים נאלצות לעבוד, בשיעורים הרבה יותר גבוהים מהמקובל בעולם, בגלל יוקר המחיה שנובע, בין השאר, מכך שאחוזים ניכרים מהאוכלוסייה אינו עובד וחי על קצבאות (על חשבון הרוב שעובד). במלים אחרות, הנשים הישראליות אינן יכולות להרשות לעצמן להישאר בבית ולגדל את הילדים בנחת, כפי שעושות הנשים האירופאיות, מפני שהן צריכות לממן את ההתבטלות של הגברים החרדים והנשים הערביות.

 

מצד שני, אי אפשר להכחיש כי העובדה שהנשים הישראליות עובדות כמעט כולן משפרת מאוד את ההכנסה המשפחתית בישראל, משפרת מאוד את מצבה של הכלכלה הישראלית ומשפרת מאוד את מעמד האשה בישראל. בקיצור, הנשים מצילות את הכלכלה בישראל.

תגובות (0)
הוסף תגובה