ירושלים של טרצו

כמעט כל שבת בן ואני אורזים את הילדים ויוצאים לטייל ברחבי ישראל. אם יש לי הצגה במוצ?ש, אנחנו נוסעים לאיזור שבו אני צריכה להתייצב בערב (חיפה, אשקלון), ואם לא אז, בדרך כלל, אחרי התלבטות בבוקר בין צפון דרום מזרח או מערב אנחנו מוצאים את עצמנו שוב עולים לירושלים. 

 

גם בלי להיכנס לרשימת המקומות הקדושים שמצדיקים (או לא) שנים על שנים של מריבות ומלחמות, רק לפתוח את החלון של האוטו בכניסה הרשמית לעיר (כי לפעמים אנחנו נוסעים ישירות לשכונת עין כרם הקסומה) ולנשום את האוויר הצלול כיין גורם להתאהב בירושלים כל פעם מחדש.

 

ואנחנו אוהבים אותה ומטיילים בה שוב ושוב, כשכל פעם נגלית עוד פינה קסומה (בפעם הקודמת גילינו את מפעל הטחינה הקטן החבוי בשוק ליד שער שכם).

 

 

 

בדרך כלל אנחנו חונים ליד ממילא ומתחילים משם את הטיול. הילדים בידיים, במנשאים או בעגלות מצטרפים לביגל'ה סומסום לפני הכניסה לעיר העתיקה, ולמיץ רימונים הטרי אחרי הכניסה לעיר ( 10 ש?ח לעומת 15 מחוץ לחומה – אנחנו במיתון לא??!!) וזהו רק תחילתו של  מסע אוכל מופלא. פלאפל בגודל של כדור טניס עם זעתר, כנאפה ואז שוב מלוח ושוב מתוק ושוב מלוח…

 

כמובן שאין סיור בלי חומוס (הוויכוח התמידי בין לינא בתוך החומות או עכרמוואי שממש מחוץ לחומות – שער שכם אם לדייק), או בלי קינוח אחרון באוסטריאן הוספיס (על תחילת הוויה דולורוזה – איפה שהוא סבל אנחנו נהנים) – או בלי שטרודל תפוחים וקפוצ'ינו!

 

וחייבים גם קצת אמונה אז קופצים לטמון פתקים בכותל.  אם מתמזל מזלנו ואנחנו שורדים עד הערב, אנחנו זוכים גם בפולנטה במחניודה, המסעדה האהובה עלינו.

 

אתמול דיברתי עם מרצ'לו. דרכו של מרצ'לו מורו (Marcello Murru), שבמקצועו הוא מעצב הטראצו של חברת "אלוני" החלה בלימודי אומנות בברצלונה והמשיכה בלימודי ארכיטקטורה בטורינו, איטליה.

 

במולדתו התמחה בעיצוב תעשייתי ובארכיטקטורה ביו-אקולוגית תוך שהוא עוסק בשימור מבנים ובשיפוצים של בתים ישנים, מתכנן ובונה ווילות מאבן ומעצב מבני חברות ברוח המסורת הוונציאנית. מרצ'לו הוא בעצם אומן טרצו איטלקי שעבר לארץ לפני כעשור ביחד עם משפחתו לגור בצפון הרחוק כשהוא מביא את סודות הטראצו הוונציאני לאלוני. אך עדיין, לא זנח את אהבתו לאיטליה והוא ממשיך בעבודותיו באיטליה, בתכנון, בבנייה, בייעוץ, בהקמת תערוכות ובעיצוב.

 

מאז שהחלטנו (ליתר דיוק דנה אוברזון, האדריכלית המקסימה שלנו החליטה) שהכי יתאים לבית שלנו ריצוף טרצו, מרצ'לו ואני נהיינו חברים. את ההבטחה להכין לי בביתו פסטה הוא עוד לא מימש (באשמתי), אבל אנחנו מדברים המון וובגללו לאן שאני לא מסתכלת, אני רואה רק אריחי טרצו.

 

אלכס מדגמנת טרצו

 

עד לאחרונה, כל הפעמים שהייתי בירושלים בחיי שראיתי בעיניים רק אוכל.  וגם אם לא אכלתי כל הזמן אז הייתי עסוקה בריחות הנפלאים של השוק. מאז שריצוף טרצו הפך לחלק מרכזי בחיי, חוש הראיה השתלט על חוש הטעם. בשבת האחרונה היה נדמה שבכל פינה בירושלים יש טרצו. ישבנו לאכול את השטרודל הקבוע בהוספיס האוסטרי ולאן שלא הפניתי את מבטי נחתו עיני על הדוגמאות היפיפיות של הטרצו.

 

ושוב מדגמנת

 

יש לי המון כאלה – מדגמנת טרצו ומתרגלת לסגנון

 

 

לפנות ערב, בכותל, כמעט שמתי פתק שמבקש שהטרצו שלי יגיע באוניה מאיטליה שלם, אבל אז הבנתי שאני בדרך לרדת מהפסים. כי עוד שבוע בסך הכל, והוא כבר כאן, הטרצו שלי. הטייח יסיים, הרצף יכנס, ואולי תהיה לרגע תחושה שזה עומד לקרות. שהשיפוץ מתקדם. אבל בואו לא נפתח פה, שלא תהיה פתאום שביתת נמלים.

 

 

ועכשיו שיהיה לכם יום קסום, אני הולכת לאכול. נהייתי רעבה מהפוסט הזה.

 

מיכל

ירושלים של טרצו
 
כמעט כל שבת בן ואני אורזים את הילדים ויוצאים לטייל ברחבי ישראל.
אם יש לי הצגה במוצ?ש אנחנו נוסעים לאיזור שבו אני צריכה להתייצב בערב (חיפה, אשקלון) ואם לא אז בדרך כלל אנחנו אחרי התלבטות בבוקר בין צפון דרום מזרח או מערב- מוצאים את עצמנו שוב עולים לירושלים. 
גם בלי להיכנס לרשימת המקומות הקדושים שמצדיקים (או לא) שנים על שנים של מריבות ומלחמות, רק לפתוח את החלון של האוטו בכניסה הרשמית לעיר (כי לפעמים אנחנו נוסעים ישירות לשכונת עין כרם הקסומה המסופחת לעיר) ולנשום את האוויר הצלול כיין גורם להתאהב בירושלים כל פעם מחדש.
ואנחנו אוהבים אותה ומטיילים בה שוב ושוב כשכל פעם נגלית עוד פינה קסומה (בפעם הקודמת גילינו את מפעל הטחינה הקטן החבוי בשוק ליד שער שכם).
 
תמונה 1
 
אנחנו בדרך כלל חונים ליד ממילא ומתחילים משם את הטיול. הילדים בידיים, במנשאים או בעגלות מצטרפים לביגל?ה סומסום לפני הכניסה לעיר העתיקה, ולמיץ רימונים הטרי אחרי הכניסה לעיר ( 10 ש?ח לעומת 15 מחוץ לחומה – אנחנו במיתון לא??!!) וזהו רק תחילתו של  מסע אוכל מופלא. פלאפל בגודל של כדור טניס עם זעתר, כנאפה ואז שוב מלוח ושוב מתוק ושוב מלוח..
כמובן שאין סיור בלי חומוס (הויכוח התמידי בין לינא בתוך החומות או עכרמוואי שממש מחוץ לחומות – שער שכם אם לדייק), בלי קינוח אחרון באוסטריאן הוספיס (על תחילת הויה ד-לרוזה – איפה שהוא סבל אנחנו נהנים) – שטרודל תפוחים וקופצינו! וחייבים גם קצת אמונה אז קופצים לטמון פתקים בכותל…. אם מתמזל מזלנו ואנחנו שורדים עד הערב, אנחנו זוכים גם בפולנטה במחניודה, המסעדה האהובה עלינו.
 
אתמול דיברתי עם מרצלו. דרכו של מרצ'לו מורו (Marcello Murru), מעצב הטראצו של אלוני החלה בלימודי אומנות בברצלונה והמשיכה בלימודי ארכיטקטורה בטורינו, איטליה. במולדתו התמחה בעיצוב תעשייתי ובארכיטקטורה ביו אקולוגית תוך שהוא עוסק בשימור מבנים ובשיפוצים של בתים ישנים, מתכנן ובונה ווילות מאבן ומעצב מבני חברות ברוח המסורת הונציאנית. מרצלו הוא בעצם אומן טרצו איטלקי שעבר לארץ לפני כעשור ביחד עם משפחתו לגור בצפון הרחוק כשהוא מביא את סודות הטראצו הוונציאני לאלוני. אך עדיין, לא זנח את אהבתו לאיטליה והוא ממשיך בעבודותיו באיטליה, בתכנון, בבנייה, בייעוץ, בהקמת תערוכות ובעיצוב.
 
מאז שהחלטנו (ליתר דיוק דנה אוברזון, האדריכלית המקסימה שלנו) שהכי יתאים לבית שלנו טרצו, מרצלו ואני נהיינו חברים. את ההבטחה להכין לי בביתו פסטה הוא עוד לא מימש (באשמתי), אבל אנחנו מדברים המון וגם הלכתי לראות מה הוא יוצר במפעל בחיפה. 
 
וידאו
 
עד הפעם הזו שהייתי בירושלים, בחיי שראיתי בעיניים רק אוכל. וגם אם לא אכלתי כל הזמן אז הייתי עסוקה בריחות הנפלאים של השוק, מאז שריצוף טרצו הפך לחלק מרכזי בחיי, חוש הראיה השתלט על חוש הטעם. לאן שאני לא הולכת אני רואה טרצו!! בשבת האחרונה היה נדמה שבכל פינה בירושלים יש טרצו. ישבנו לאכול את השטרודל הקבוע בהוספיס האוסטרי ולאן שלא הפניתי את מבטי נחתו עיני על הדוגמאות היפיפיות של הטרצו.
 
 
תמונה 2
אלכס מדגמנת טרצו
 
תמונה 3
שטרודל מעולה
 
תמונה 4
אלכס שוב מדגמנת טרצו
 
תמונה 5
למי שלא שם לב או מצמץ הנה אלכס מדגמנת עוד טרצו
 
מדהים איך בקומה אחת יש כל כך הרבה סוגי טרצו שונים שמשתלבים יחד כל כך יפה. לפנות ערב, בכותל, כמעט שמתי פתק שמבקש שהטרצו שלי יגיע באוניה מאיטליה שלם, אבל אז הבנתי שאני בדרך לרדת מהפסים..
 
עוד שבוע והוא כבר כאן, הטרצו שלי. הטייח יסיים, הרצף יכנס, ואולי תהיה לרגע תחושה שזה עומד לקרות. שהשיפוץ מתקדם. אבל בואו לא נפתח פה שלא תהיה פתאום שביתת נמלים.. 
שיהיה לכם יום קסום
אני הולכת לאכול..
 
מיכל
ירושלים של טרצו
 
כמעט כל שבת בן ואני אורזים את הילדים ויוצאים לטייל ברחבי ישראל.
אם יש לי הצגה במוצ?ש אנחנו נוסעים לאיזור שבו אני צריכה להתייצב בערב (חיפה, אשקלון) ואם לא אז בדרך כלל אנחנו אחרי התלבטות בבוקר בין צפון דרום מזרח או מערב- מוצאים את עצמנו שוב עולים לירושלים. 
גם בלי להיכנס לרשימת המקומות הקדושים שמצדיקים (או לא) שנים על שנים של מריבות ומלחמות, רק לפתוח את החלון של האוטו בכניסה הרשמית לעיר (כי לפעמים אנחנו נוסעים ישירות לשכונת עין כרם הקסומה המסופחת לעיר) ולנשום את האוויר הצלול כיין גורם להתאהב בירושלים כל פעם מחדש.
ואנחנו אוהבים אותה ומטיילים בה שוב ושוב כשכל פעם נגלית עוד פינה קסומה (בפעם הקודמת גילינו את מפעל הטחינה הקטן החבוי בשוק ליד שער שכם).
 
תמונה 1
 
אנחנו בדרך כלל חונים ליד ממילא ומתחילים משם את הטיול. הילדים בידיים, במנשאים או בעגלות מצטרפים לביגל?ה סומסום לפני הכניסה לעיר העתיקה, ולמיץ רימונים הטרי אחרי הכניסה לעיר ( 10 ש?ח לעומת 15 מחוץ לחומה – אנחנו במיתון לא??!!) וזהו רק תחילתו של  מסע אוכל מופלא. פלאפל בגודל של כדור טניס עם זעתר, כנאפה ואז שוב מלוח ושוב מתוק ושוב מלוח..
כמובן שאין סיור בלי חומוס (הויכוח התמידי בין לינא בתוך החומות או עכרמוואי שממש מחוץ לחומות – שער שכם אם לדייק), בלי קינוח אחרון באוסטריאן הוספיס (על תחילת הויה ד-לרוזה – איפה שהוא סבל אנחנו נהנים) – שטרודל תפוחים וקופצינו! וחייבים גם קצת אמונה אז קופצים לטמון פתקים בכותל…. אם מתמזל מזלנו ואנחנו שורדים עד הערב, אנחנו זוכים גם בפולנטה במחניודה, המסעדה האהובה עלינו.
 
אתמול דיברתי עם מרצלו. דרכו של מרצ'לו מורו (Marcello Murru), מעצב הטראצו של אלוני החלה בלימודי אומנות בברצלונה והמשיכה בלימודי ארכיטקטורה בטורינו, איטליה. במולדתו התמחה בעיצוב תעשייתי ובארכיטקטורה ביו אקולוגית תוך שהוא עוסק בשימור מבנים ובשיפוצים של בתים ישנים, מתכנן ובונה ווילות מאבן ומעצב מבני חברות ברוח המסורת הונציאנית. מרצלו הוא בעצם אומן טרצו איטלקי שעבר לארץ לפני כעשור ביחד עם משפחתו לגור בצפון הרחוק כשהוא מביא את סודות הטראצו הוונציאני לאלוני. אך עדיין, לא זנח את אהבתו לאיטליה והוא ממשיך בעבודותיו באיטליה, בתכנון, בבנייה, בייעוץ, בהקמת תערוכות ובעיצוב.
 
מאז שהחלטנו (ליתר דיוק דנה אוברזון, האדריכלית המקסימה שלנו) שהכי יתאים לבית שלנו טרצו, מרצלו ואני נהיינו חברים. את ההבטחה להכין לי בביתו פסטה הוא עוד לא מימש (באשמתי), אבל אנחנו מדברים המון וגם הלכתי לראות מה הוא יוצר במפעל בחיפה. 
 
וידאו
 
עד הפעם הזו שהייתי בירושלים, בחיי שראיתי בעיניים רק אוכל. וגם אם לא אכלתי כל הזמן אז הייתי עסוקה בריחות הנפלאים של השוק, מאז שריצוף טרצו הפך לחלק מרכזי בחיי, חוש הראיה השתלט על חוש הטעם. לאן שאני לא הולכת אני רואה טרצו!! בשבת האחרונה היה נדמה שבכל פינה בירושלים יש טרצו. ישבנו לאכול את השטרודל הקבוע בהוספיס האוסטרי ולאן שלא הפניתי את מבטי נחתו עיני על הדוגמאות היפיפיות של הטרצו.
 
 
תמונה 2
אלכס מדגמנת טרצו
 
תמונה 3
שטרודל מעולה
 
תמונה 4
אלכס שוב מדגמנת טרצו
 
תמונה 5
למי שלא שם לב או מצמץ הנה אלכס מדגמנת עוד טרצו
 
מדהים איך בקומה אחת יש כל כך הרבה סוגי טרצו שונים שמשתלבים יחד כל כך יפה. לפנות ערב, בכותל, כמעט שמתי פתק שמבקש שהטרצו שלי יגיע באוניה מאיטליה שלם, אבל אז הבנתי שאני בדרך לרדת מהפסים..
 
עוד שבוע והוא כבר כאן, הטרצו שלי. הטייח יסיים, הרצף יכנס, ואולי תהיה לרגע תחושה שזה עומד לקרות. שהשיפוץ מתקדם. אבל בואו לא נפתח פה שלא תהיה פתאום שביתת נמלים.. 
שיהיה לכם יום קסום
אני הולכת לאכול..
תגובות (0)
הוסף תגובה