טבע וטיולים? זה לא בשבילי…

 מאז שהכרנו אני מנסה למצוא דרכים להרשים את הבחור. לא שחיי השגרה לצדי הם שממה ושממון, אבל מהיכרות עמוקה עם עצמי אני יודע שתוך חצי שנה נהיה בטטות כורסה ויס-מקס אז זה הזמן לצבור חוויות וריגושים. ביום ההולדת שלו נסענו לסדנת השוקולד של שרון מור בקיבוץ שער העמקים (היה מהמם), ביום האהבה לקחתי אותו למופע אקספרימנטאלי בתמונע ובחג, החלטתי לקפוץ למים העמוקים – טיול.

יש סיבה להתרגשות. התמונות בפייסבוק שלו מעידות על הנורא מכל – הוא מגיע ממשפחה חובבת טיילת. הנה הוא בכנרת והנה הוא במדבר והופ מסע אוהלים גמלים וחתולים בערבות הנגב וכאן הוא חוזר מחוצה ישראל, צליחת ים סוף והליכה בנתיבי שיירת אברהם אבינו בואכה נס ציונה. והכל באותו יום.

מצד שני, המשפחה שלי תמיד חינכה אותי שלטייל זה להגיע מהסלון למטבח ונופי ארצנו הם החצר האחורית. נעלי הליכה? אין צורך. יש נעלי נהיגה. אף פעם לא התעוררנו בשבת בשבע בבוקר, ארזנו מקל ותרמיל ויצאנו לגליל. גם לא בימים אחרים או בשעות אחרות. אפילו לטיולים שנתיים בבית ספר לא הלכתי.

אבל הבטחתי לו טיול והבטחות צריך לקיים. נסענו צפונה. שבוע שלם דקלמתי "אני הרוס על הגליל. אין. אירופה. זה הנוף החביב עלי ביותר בישראל" ואגב כך ניסיתי להיזכר מתי לעזאזל ביקרתי בגליל לאחרונה והאם חדרה נחשבת גליל מערבי? בפעם השישית שאמרתי את זה, כבר נשמעתי אמין בעיני עצמי. דמיינתי אותי בצימר הקסום שאליו אני מגיע לפחות אחת לשבוע, מדליק את האח בעזרת עצים שחטבתי בעצמי מהנופים המושלגים של הגליל, שר לי יודל עממי ומתנה אהבים עם בילבי בת ההרים. אוקיי, נזכרתי. שנה שעברה נסעתי לפסטיבל ראש פינה לטלוויזיה. זה נחשב גליל.

 

בדרך צפונה נזכרתי שכל הפוזה האמינה שלי תרד לטמיון כשאגיע לנהריה ואשאל את המקומיים איפה זה אכזיב. החלטתי לנקוט בגישה תקיפה והודעתי שעולים לעמק הירדן. כמובן שקראתי לה עמק יזרעאל, אבל התכוונתי לעמק הירדן. לפני כמה שנים נסעתי עם המלחין שייקה פייקוב לביקור מולדת באשדות יעקב איחוד. או מאוחד. או ייחודי. לא זוכר איזה. חזרתי משם מוכה התפעלות וניסיתי לשחזר כמה מהסיפורים ששמעתי ממנו אז. קצת ריח של פרות, קצת סיפורי גבורה, קצת השתטחות על קברות משוררות ואני ספי בן יוסף של חיי הזוגיות.

 

בעודי תופר באמינות את הפוזה החדשה התגלתה האמת במערומיה. משפחת הטיולים אמנם מצטלמת נהדר בפייסבוק אבל כשהוא התעייף במסע הרגלי מהחניה בקיבוץ אפיקים לכלביה של קיבוץ אפיקים (רצינו לראות את הזאבים) הבנתי שתמונה אחת לא שווה אלף מיילים.

את הטיול בגשר עשינו בלי לצאת לרגע מהמיזוג של הרכב, על מסע בשבילי אשדות יעקב ויתרנו, במנחמיה ממש ירדנו מהאוטו, אבל מיד התיישבנו על הדשא הסמוך ומזל שהרכב שלי לא יודע לשחות בכנרת, אז במקרה הזה אפילו נדרשנו לרדת לגובה החוף. התמקמנו על החוף הכי קרוב לנקודה שבה עמד האוטו. ליתר ביטחון.

 

חזרנו עייפים אך מרוצים. גם שבעים. אני הרגשתי מינימום לורנס איש ערב בגרסה הצפונית והוא לא הרגיש כאבי רגליים. בבוקר גיליתי שלאוטו שלי צמחה יבלת.

המלצות גליליות:

  1. סדנת השוקולד של שרון מור, קיבוץ שער העמקים ליד קרית טבעון. לכל המשפחה
  2. גשר הישנה. גם היסטוריה, גם נופים, גם הגבול עם ירדן וגם מסעדה.
  3. הכלבייה של קיבוץ אפיקים. יש שם גם זאבים מהסרט "ארץ בראשית". על הדרך, לכו לראות את הסרט.
  4. בית הקברות של המושבה כנרת. במתחם אחד ברל כצנלסון, רחל המשוררת ונעמי שמר. הכי שווה? לחפש סיפורים מעניינים על המצבות.
  5. מסעדת "צל תמר" בכניסה לאשדות יעקב איחוד. אחרי המסעדה – לכו לטייל בקיבוץ. יפה שם.
תגובות (0)
הוסף תגובה