אגודת אפרת וההבדל הדק בין סיוע לניצול

אגודת אפרת עלתה בימים האחרונים לכותרות, בעקבות מותו של רז אטיאס, ולראשונה מזה שנים ארוכות הצליחה, סוף סוף, לעצבן גם אנשים שאינם שייכים לקהילה הפמיניסטית/ליברלית. מה באקט של אגודת אפרת הצליח להכעיס כל כך הרבה אנשים, גם בקרב מתנגדי הפלות רבים?

 

עוד ב Onlife:

 

הוסר המעטה המתחסד ושיטות הפעולה המכוערות נחשפו

זה לא רק בגלל שהפעם הסיפור נגמר במוות (ולא של העובר), אם כי העובדה היא שעד שנכנס מוות לתמונה – לאיש לא הזיז מה אגודת אפרת עושה. הפעם נחשפו כמה פיגומים מכוערים מאד מאחורי המפעל המתחסד הזה, של עמותה שמציגה את עצמה כגוף שמעניק סיוע ותמיכה. הפעם הבליחו מבעד למעטה יפה הנפש כמה פרקטיקות נצלניות ומטרידות מאד, חלקן מדיפות צחנה לא רק של מיסיונריות ושטיפת מוח, אלא גם של עבירה על החוק. ואני עדיין ממתינה לתחקיר שיגלה לנו מה בדיוק קרה שם, מאיפה הגיע המידע ומה פשר הנגישות הזאת, הקלות הבלתי נסבלת שבה מגיעות מתנדבות האגודה לנערות האלה.

 

מילים רבות כבר נשפכו, ואני כולי תקווה שעוד ישפכו, על האגודה, מטרותיה ופועלה. אני דווקא רוצה לפנות למתנדבות הרבות של האגודה (3,000 לטענתם, אבל יש לי איתם בעיית אמון רצינית, אז אני לא מתחייבת). נשים ונערות שבטח חלק מהן אפילו לא קולטות עד כמה הן מנוצלות בעצמן, ולאיזו מטרה. אני מניחה שרבות מהן מאמינות באמת ובתמים שהן עושות משהו טוב ונדיב, מאמינות שהן מעניקות הכוונה רוחנית ומעשית אמיתית לנערות במצוקה. תמיכה, סיוע. ובכן ,מתנדבות יקרות, הרשו לי להעמיד אתכן על טעותכן ולחדד את ההבדל הלא דק בכלל בין סיוע לבין ניצול.

 

מתנדבות אפרת יקרות, אנא דעו שמה שאתן עושות רחוק מאד מסיוע או תמיכה. זה ניצול ציני, מכוער ומחפיר, של נערות צעירות כשהן בנקודה הכי חלשה ומבולבלת שלהן. אתן מגיעות לנערה כשהיא זקוקה נואשות לסיוע, תמיכה והכוונה כנים ואמיתיים. אין אבודה ממנה כרגע, ואתן פשוט צועדות לתוך הוואקום הכואב הזה וממלאות אותו באג'נדה שלכן, שאין בינה לבין טובת הנערה דבר וחצי דבר.

 

הפיגומים המכוערים נחשפו (שלט של אגודת אפרת)

 

 

מה זה סיוע ואיזה חיים ראוי להציל?

למען הסר ספק – אין לי מושג מה טובת הנערה. אבל כאן בדיוק מונח ההבדל בין סיוע לבין ניצול. אגודה, או אישה פרטית לצורך העניין, שהייתה מעוניינת להעניק סיוע לנערה מבולבלת הייתה עוזרת לאותה נערה להבין מה היא רוצה. ואז תומכת בה בבחירה שלה ומסייעת לה לממש אותה. היא הייתה מבהירה לנערה שהבחירה היא אך ורק שלה, ושבמקביל – היא היחידה שתישא בתוצאות. כמובן שאת הבחירה יש לעשות מתוך ידע, אבל תסלחו לי אם אני לא קונה את ההצהרות של אגודת אפרת על כך שהם רק מיידעים נערות לגבי האופציות שלהן ונותנים להן להחליט לבד. כל אות באתר שלהם וכל שלט בקמפיין שלהם אומר את ההיפך.

 

הנה למשל, אני מתנדבת במרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית. האג'נדה הפרטית שלי (ואני בטוחה שזה היה משמח, בעיקרון, גם הרבה נשים במרכז הסיוע) היא שכל אחת ואחת מהפונות תגיש תלונה במשטרה. ופעמים רבות הן ממש מבקשות מאיתנו להגיד להן מה עליהן לעשות. אבל זה לא סיוע, בשום צורה שהיא. בני אדם במצוקה הם אינם כלים למימוש האג'נדה שלי, צודקת ככל שאהיה בעיניי עצמי.

 

כל המתנדבות במרכז הסיוע יודעות היטב שיש רק אישה אחת שיכולה לקבל החלטה כזאת, ויש רק אישה אחת שתישא בתוצאות של הבחירה הזאת – לטוב ולרע. כל פונה תקבל מהמרכז את כל המידע שתבקש באשר לתהליך הגשת התלונה, ההליך הפלילי, ההליך האזרחי וכל מידע אחר שתרצה. אבל אף מתנדבת, לעולם, לא תגיד לה מה הדבר הנכון לעשות. אנחנו ננסה להבין ממנה מה היא רוצה, ונעזור לה להשיג את מה שהיא מבקשת. זה, מתנדבות אגודת אפרת היקרות, מה שנקרא סיוע.

 

מה הייתן חושבות, מתנדבות יקרות, אם למשל אנשי אגודת אד"י היו תופסים מתבגרים ומתבגרות בבתי חולים, שיקיריהם עומדים למות, ומנסים לשכנע אותם להציל חיים באמצעות תרומת איברים? זה לא היה נראה לכן כמו אקט אגרסיבי וניצול ציני של אדם מבולבל וכואב בנקודת שפל בחייו?

 

טוב, כמובן שזו דוגמה בעייתית, כי הרי מבחינת הדת – יש הצלת חיים ויש הצלת חיים. כלומר, גופה של אישה הוא רק רחם לשירותם כשמדובר בהצלת החיים של משהו שעוד לא לגמרי חי. אבל כשמדובר בהצלת חיים של אנשים בוגרים, אסור אפילו להשחית גופה של אדם שמת. עד כאן. על גופות צריך לשמור בשלמותן, לא משנה את מי זה יציל. אבל נשים? בקטנה, זה רק רחם, התינוק אחרי זה יוצא, נרשם במרשם האוכלוסין, לא יקרה להן כלום. מתנדבות יקרות, קצת אחווה נשית, הבנה עמוקה מעט יותר של מורכבות התהליך והפחד, לא הייתה מזיקה לכן בבואכן לשטוף את מוחותיהן של נערות שעוד לא הגיעו לגיל 18.

 

את רוב הבחירות שעשינו בגיל 16 אנחנו מעדיפים למחוק

מעניין, אגב, שבכל תחום אחר המדינה מאד משתדלת לשמור על בני נוער מפני תועמלנים מסוגים שונים, אפילו כשמדובר בהורים שלהם, למשל, שבדיוק מתגרשים. כמו כן, החוק גם מכיר בעובדה שהחלטות רבות שבני נוער מקבלים הן לא בדיוק משהו שכדאי להתחייב עליו לכל החיים. תיקים פליליים נמחקים, הסכמה אינה נחשבת הסכמה (ומה באמת משמעות הסכמה של נערה בת 14, למשל, אל מול מכבש לחצים?).

 

המדינה מבינה שבני נוער לא תמיד מקבלים את ההחלטות הכי אינטליגנטיות בעולם, והן לא בהכרח מבוססות על השיקולים הכי רלוונטיים. ותמיד כדאי להשאיר להם את האפשרות לחזור בהם. כלומר, בואו נודה על האמת – כמה מטומטמים אתם הייתם בגיל 16? אבל זה לא נורא, כי זאת רק תחילת הדרך, ולמעט כמה תמונות מביכות  – הרוב נמחק לנו מהרקורד. זה לא בדיוק עובד עם לידה. אני רק אומרת.

 

אולי הגיעה השעה שהמדינה עצמה, או לפחות בתי החולים, יתגייסו למען הנערות שפונות אליהם לעזרה, וימנעו מנשות אגודת אפרת להפיץ את התעמולה שלהן? זה ברור שבחדר ההמתנה לוועדות להפסקת הריון (אגב, גם עם זה כדאי להפסיק, כי אני לא מבינה למה כל אישה שנכנסה להריון צריכה לעמוד ולהסביר את עצמה לחבורת גברים זרים) – אין הרבה נערות שהגיעו עם ההורים שלהן, או עם מבוגר אחראי אחר. כך שמישהו צריך לתפוס על זה אחריות. וזה לא יהיה דקה אחת מוקדם מדי.

תגובות (0)
הוסף תגובה