איך העפתי את הקמח לבן והסוכר מהבית

כול התחיל כשבני הבכור נולד. עד אז ממש לא התקרבתי למטבח, בן זוגי היה אחראי על הארוחות, מה שאומר הרבה פסטה וביצים. החיים שלי השתנו אחרי הלידה הזאת, הכול קיבל משמעות אחרת. אם עד אז עסקתי בפוליטיקה, התחלתי לעסוק בהורות ואחר כך גם בבריאות והיום בתזונה ובפעילות גופנית.

השינוי התזונתי שלנו התחיל כשהגיע השלב שצריך להציע לאוצר אוכל. הוא כמובן סירב בתוקף אבל הדחייה הזאת גרמה לי לחקור את מה שיש לי במקרר ובארונות ולבדוק עם עצמי מה אני רוצה לתת לאוצר היקר מפז שלי להכניס לגוף הקטן שלו.

מה יגרום לו לגדול נכון, להתפתח, להיות חזק, להילחם במחלות והכי חשוב להיות מאושר, כי אוכל טוב הרי גורם לנו אושר? היה ברור לי שמדובר בתהליך, בשינוי שיסחוף אחריו את כולנו כי אי אפשר אחרת. אני הרי לא מצפה מילד שיאכל בריא בזמן שהוא רואה את ההורים שלו אוכלים אחרת. הצעד הראשון לשינוי היה להוציא את הלבנים מהתפריט המשפחתי ומהבית. מה זה לבנים?  כל רכיב מזון שהוא בצבע לבן למעשה, קמח, דגנים, סוכר, פסטות.

למה הם לבנים ? כי פשוט מאוד הפשיטו אותם מכל היתרונות התזונתיים שאימא אדמה נתנה להם. כל הוויטמינים, המינרלים והסיבים התזונתיים – הכול ירד בעיבוד תעשייתי, ומה שנשאר הן רק קלוריות ריקות מתוכן (כלומר מערכים תזונתיים שיספקו לגוף שלנו את מה שהוא באמת צריך). העיבוד הזה גורם למזונות להיות קלים יותר לעיכול, ולהפוך בעיקר לסוכרים. הוא גורם לנו להיות רעבים שוב ושוב בגלל העיכול המהיר והמחסור בסיבים תזונתיים שמעניקים לגוף תחושת שובע ארוכה.

התחלתי מהצעד הקל: סוכר. לסוכר קנים לסוכר לבן יש את אותו טעם. שניהם טחונים באותו גודל כך שאפשר להשתמש בהם באפייה ובבישול מבלי שתהיה תחושה של גרגירים וחוץ מאותו מחסום מחשבתי, זה מעבר יחסית חלק.

למה יחסית? כי בכל זאת, סוכר לבן מסובסד ולכן עולה חצי מסוכר קנים. אז כמו בכל דבר בחיים גם כאן עשיתי פשרה. כאשר אני אופה לילדים, שותה קפה או כל דבר שמצריך שימוש מועט יחסית בסוכר, אני משתמשת בסוכר קנים. האמת היא שאני משתמשת בסוכר קנים אורגני, כי אין הבדל כלל במחיר בינו לבין סוכר קנים לא אורגני, אז למה להתפשר אם אפשר. במזווה אני מחזיקה חבילה של סוכר לבן, וביננו הוא נמצא שם כבר כמה חודשים, לכל מקרה שלא יבוא.

אז נכון, סוכר בכלל הוא בעייתי ולא נכנס לקטגוריית הבריאות, כי בכל זאת מדובר בקלוריות ריקות באופן יחסי, אולם הממתיקים המלאכותיים הם גרועים הרבה יותר. אותם הוצאתי ראשונים מהבית וגם האורחים שמגיעים ומבקשים דיאט, נאלצים להסתפק בחצי כפית סוכר קנים.

אני משתמשת בסוכר קנים כבר שנים באופן קבוע, באפייה. רק לשם דוגמא, במתכון רגיל, מכל ספר מתכונים, של עוגת גבינה אפויה – אני מחליפה בקלות ובלי שמישהו ישים לב בין הסוכר הלבן לסוכר קנים, ביחס של אחד לאחד, בלי לשנות שום דבר אחר במתכון. היחיד שטוען שהוא שם לב, הוא אחי, אבל חוץ ממנו אף אחד מעולם לא שם לב. מה שכן, לסוכר קנים יש צבע חום בהיר, אז כשאני צריכה לצפות את עוגת הגבינה בשמנת חמוצה ובסוכר, אני עדיין משתמשת בסוכר לבן, כי סוכר הקנים לא מתאחד בשלמות עם השמנת.

בעוגות שוקולד בימי ההולדת – שם אין שום בעיה עם הצבע, אני משתמשת רק בסוכר קנים. הילדים מעולם לא הבחינו.

יש עוד אלטרנטיבות לסוכר, כמו דבש, סילאן, מייפל, מחית תפוחים ועוד אפשרויות, אולם בתחילת המסע, כשכל שינוי נתפס כרעידת אדמה, התחלתי בקטן. הלחם, כבר היה צעד משמעותי קשה יותר.

הלחם הלבן הוצא מהבית באופן גורף

 

הלחם תופס מקום נכבד בבית שלנו. הוא טעים, מענג ומנחם לא פעם. אבל ההבנה שלי לגבי הערום של הדגנים, ובמקרה הזה של החיטה, הובילה אותי להוציא את הלחם הלבן מהבית באופן גורף. חוץ ממקרים מיוחדים. אבל מאוד מיוחדים.

מצאתי שלכל לחם יש אלטרנטיבה מלאה יותר: ללחמים, לפיתות, לבאגט, לחלות ואפילו לבורקסים. כשחששתי שהילדים יסרבו לאכול גיליתי שהם מתרגלים, ומה שלא טעים להם היום יהפוך לטעים אם נגיש להם את אותו דבר שוב ושוב.

כשהם חוזרים מבית הספר, ומספרים על הלחמנייה הלבנה של השכן שלהם לשולחן, אני מסבירה להם על החשיבות באכילת מזון שייתן להם כוח, יעשה אותם חזקים ומלאי אנרגיה, ובסוף הם תמיד מתרצים. כשהם מבקרים איתי בסופרמרקט, או מתארחים אצל חברים ומתחשק להם בגט – אני תמיד מסכימה. קיצונית, כך למדתי, רק גורמת לבעיות.

אבל בחיפוש אחר הלחם המושלם גיליתי בעיה: לא כל מה שנראה חום על המדף בסופר באמת מכיל חיטה מלאה, אז אך אני יכולה לדעת מה לקנות? זה היה הרגע שבו עשיתי צעד ענק קדימה, התרגלתי לקרוא תוויות מוצר.

על פי החוק היצרנים חייבים לסמן על המוצרים מה הם מכילים. הם מסמנים את הרוב, וברוב המקרים אני גם יכולה להבין מה כתוב שם, אבל ההרגל של להסתכל ולבדוק גרם לי לא פעם להחזיר מוצר למדף ולחפש חלופה דומה אך בעלת תכולה שונה. כשאני קונה לחם מלא, אני רוצה שהוא יהיה לחם מלא, לא לחם מחיטה לבנה צבוע בקרמל, אני רוצה שהוא יהיה עשיר בגרעינים, זרעי פשתן, ואולי אגוזים.

הרומן עם הלחם לא נגמר כאן, מצאתי מאפייה קטנה שאופה לחמים טעימים ובריאים ולא פספסתי הזדמנות ללמוד לאפות לבד בבית. זה נגמר בכאב לב, אבל על זה בפעם אחרת.

תגובות (0)
הוסף תגובה