עורך עיתון סירב לפרסם ביקורות על סרטים. הסיבה? פמיניסטים מדי

מייקל קאלרי (Michael Calleri) הוא מבקר סרטים שעובד כבר יותר מעשרים שנה כפרילנס ברחבי העולם. הוא כותב על סרטים כי לפיו, זו הדרך הטובה ביותר לשלב בין שתי אהבותיו: עיתונאות וקולנוע. לאחרונה, הוא נתקל בצדדים המכוערים של המקצוע, כשכתב ביקורות קולנוע לעיתון האמריקני "מפלי הניאגרה ריפורטר" וגילה שהעורך שלו מצנזר אותו.

 

לאחר טלפונים רבים וחילופי מיילים בינו ובין העורך שלו, בעודו מנסה להבין מדוע הביקורות שלו לא מתפרסמות, קיבל מייקל מכתב תשובה, שמסביר לו בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים מדוע ביקורות מסוימות שלו לא מתפרסמות בעיתון.

 

המכתב, שכשקוראים אותו ניתן בקלות לשכוח שמדובר בשנת 2012, נוטף מיזוגניות ושנאת נשים. בלי להניד עפעף, מסביר פרנק, המו"ל, למייקל, מדוע אין הוא מתכוון לפרסם ולו מילה אחת על סרטים שמציגים דמות נשית ראשית או כמובילת עלילה.

 

"לא מפרסם סרטים שפוגעים בי": המכתב המלא

 

"אני יודע שאתה מחוייב לכתיבת הביקורות שלך, ומשקיע בהם הרבה מאוד מחשבה ומאמץ. חשוב שיהיה לך מוציא לאור נכון. זה אולי לא אני. יש לי בעיה מוסרית גדולה לפרסם ביקורות לסרטים שפוגעים בי. שלגיה והצייד הוא סרט כזה.

 

כשהילדים שלי היו קטנים, מעולם לא הרשתי להם לראות סרטים כאלה כי אני מאמין שהם יפגעו בגבריותם המתפתחת. ואם אני לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו אותו, למה שאני אפרסם עליו משהו?

 

הסרט "שלגיה והצייד" הוא זבל. זבל מוסרי. הרבה מאוד מחשבות פמיניסטיות מטושטשות שסורסרו לכדי תסריט הוליוודי שהופק על ידי אידיוטים מטרוסקסואלים.

 

אני לא רוצה לפרסם ביקורות על סרטים בהם נשים הן האלפא וגברים הם הבטא. סרטים בהם נשים הן הגיבורות או לחילופין הנבלים, וגברים הם פשוט צל חיוור של נשים. אני מאמין בגבריות.

 

אני לא רוצה שהשם שלי יקושר ל"שלגיה והצייד" אפילו לא ברשת. אלא אם כן זה על מנת לפרק את הריקבון המוסרי של הסרט ואת המשיכה שלו לחלאות בוגדניות ולא גבריות בעליל.

 

אני לא בטוח מה יש גם לסרט "ציידי הראשים" (headhunters) להציע, אבל ממה שאני שומע עליו, הוא נשמע מפחיד ודוחה מבחינה מוסרית.

 

פוסטר הסרט "שלגיה והצייד"

 

בין כל המוציאים לאור שקיימים בעולם, שמפארים ומהללים את מה שאני מוצא מעליב, זו בטח לא צריכה להיות בעיה עבורך למצוא מו"ל שיפרסם את הביקורות שלך. נראה שרובםם אוהבים מבקרי קולנוע בעלי השקפה אומנותית, שלא אומרים מילה על הקלון המחלחל לתודעה של צעירים, שהולכים לראות סרטים כמו שלגיה והצייד והמוח שלהם נשטף באג'נדה של הוליווד: לפאר ולרומם כוח נשי תוך כדי החלש הגבר והפיכתו לסריס.

הגברים בסרטים האלה פחות אמיצים, בעלי פחות כוח ונחישות מהנשים. זה אולי בסדר עבור חלק מהאנשים אבל זו לא סוג הגבריות שלי.

 

אם אתה רוצה לכתוב ביקורות על סרטים בהם גברים מתנהגים כמו גברים טובים וחזקים ויש להם השפעה הרואית על צעירים ושיכולים לבנות להם אופי (אם יש בכלל סרטים כאלה), אני אשמח לפרסם אותם.

 

אני לא רוצה לקחת חלק בהיפוך המגדרי של התפקידים הטבעיים של המינים.  אני לא רוצה לקשור את "מפלי הניאגרה ריפורטר" עם הזוהמה של הוליווד. לדעתי הוליווד  שדדה מאמריקה את הגבריות שלה והפכה אותנו לאומה של סריסים חסרת גבריות.

 

עכשיו, אני מבין שיש לך יחסים עם האולפנים, ואני אשמח להפנות אותך למוציאים אחרים לאור שיפרסמו את הדברים שלך. אני לא רוצה לבזבז עוד מזמנך. בקיצור, אינני מעוניין לפרסם ביקורות על סרטים שפוגעים בי. אם אתה רוצה לפרסם ביקורת בה אתה מגנה את יוצרי הסרט ומתייחס אליהם כצבועים שהם, את זה הייתי מעוניין לפרסם.

פרנק."

מייקל קאלרי כמובן הפסיק לכתוב עבור העיתון, ועבר למחוזות אחרים, מתקדמים ונאורים יותר. אבל רק המחשבה שגם בשנת 2012 קיימים אנשים, לעיתים בעמדות כוח, שיכולים לקבוע את סדר היום הציבורי עבור הקוראים שלהם, ולמנוע מהם אינפורמציה, חיונית יותר או פחות, מפחידה.

 

ומה אתם חושבים על ההחלטה לא לסקר סרטים שמובילות דמויות נשיות? הגיבו בפייסבוק של Onlife

תגובות (0)
הוסף תגובה