האומץ של ענת גוב

ענת גוב נפטרה אתמול מסרטן. ברגעים כאלה, מעבר לעצב הגדול, אני לא יכול להימנע ממחשבות על הימים האחרונים של החולה הסופני. האם יש רגע שבו מפנימים שהסוף מתקרב והאם מרגישים נינוחות מסוימת שנובעת מההשלמה עם המציאות. לדעתי צריך אומץ גדול לקבל את המציאות הנוראה הזו בשלווה ובהבנה.

 

אני זוכר את עצמי, כשהבנתי שהמלנומה הגרורתית תקפה אותי ושאני בסכנת חיים. השלמה ואומץ לא היו שם, רק פחד משתק ורחמים עצמיים. קראתי ושמעתי את ענת גוב ז"ל מדברת על המחלה שלה ונדמה לי שהיא הייתה מהזן שקיבל, הבין והשלים. באומץ, ברוגע, בלי טיפת רחמים ועם חיוך גדול וטוב לב.

 

צילום: ורדי כהנא

 

המוות שלה הזכיר לי שבדיוק היום לפני ארבע שנים יצאתי מהטיפול האחרון שלי במחלה. הזנחתי והתעלמתי מכל הסימנים הגופניים, לא נבדקתי כשהייתי חייב והגעתי לאשפוזים ולסכנה מוחשית ומיידית לחיי. רק טיפול אגרסיבי חדשני הציל אותי, אחרי שאמרתי לרופאים שאני מוכן שיעשו לי הכל רק שיוציאו אותי מהצרה הזאת. בעזרת הטיפול הפכתי את המחלה המסוכנת למחלה רדומה שמחייבת רק בדיקת סי-טי כל כמה חודשים.

בכל פעם כשאני אצל הרופא בבדיקה נוספת אני מתמלא בהרהורים על סוג אומץ אחר, כזה שיגרום לאדם ללכת ולהיבדק מלכתחילה. שמעתי כבר פעמים רבות משפטים כמו "כשהולכים להיבדק, תמיד מוצאים משהו", או "אני מעדיף לא לדעת" ואין הרבה מה להגיד בעניין כי ברור מאיפה זה מגיע. מדובר באימה מטלטלת שאין דומה לה ולא קיים רופא בעולם שמסוגל למנוע מהנבדק שמולו את הפחד מהסיכוי לשמוע בשורות קשות. אני יודע, חוויתי גם את זה.

על פי מה שקראתי ושמעתי, ענת גוב ז"ל קיבלה את ההחלטות הגורליות לגביה בלב שלם כמו שחולים אחרים מקבלים החלטות שונות לחלוטין לגבי עתידם. כל אחד זכאי לקבל את החלטה על גורלו, כל מקרה לגופו ואין מקום להשוואות. יש כאלה שמצליחים להינצל ולהירפא ויש כאלה שלא, והסיבות לכך רבות ומורכבות. ענת גוב עשתה מה שטוב עבורה ועבור קרוביה ומשפחתה וכך צריך לנהוג כל אחד.

גם אחרי מותה שאלת האבחון המוקדם תישאר חשובה, כמו גם הסוגיה האם לקבל טיפול כימותרפי או להחליט שלא. מה עדיף? כמובן שכל רופא וכל חולה סרטן כמוני, שהצליח לצאת מזה, יגיד שחייבים להיבדק כמה שיותר מהר וכמה שיותר מוקדם ושמוכרחים לקבל את הטיפולים שהרופאים מציעים. אבל בסופו של דבר כל אדם בוגר צריך לקבל בעצמו את ההחלטות לגבי חייו ואת הזכות הזאת צריך לדעתי לכבד.

יהיה זכרה ברוך.

תגובות (0)
הוסף תגובה