אלו בשורות וצרות מחכות לעסקים הקטנים והבינוניים ב-2013?

הם מעסיקים את כל קבוצות האוכלוסייה, החל בעולים חדשים ואוכלוסיות מודרות וכלה במעמד הביניים. הם משרתים את כל שכבות האוכלוסייה ופעמים רבות הם, ולא התאגידים הגדולים, היחידים שמשרתים את הציבור גם בפינות הנידחות במדינה. אלו הם כ- 455 אלף עסקים הפועלים בישראל ועונים להגדרה עסק זעיר, קטן או בינוני.

 

עוד ב Onlife:

 

באחרונה, עלה מגזר זה לכותרות מכמה סיבות. ראשית, הוא טומן בחובו פוטנציאל עסקי לגופים הפיננסיים ובראשם הבנקים. בניגוד להיקפי האשראי שניתנו בנדיבות לאנשי עסקים ממונפים, וכעת נמצאים בסיכון להפרשות ומחיקות, הפיזור והביזור של עסקים קטנים מבטיח סיכוי גבוה יותר לרווחים, במיוחד על רקע האטה מסתמנת במשק.

 

גם התחלה של מדיניות ממשלתית ממוקדת יותר, כפי שבאה לידי ביטוי למשל בקמפיין הסוכנות לעסקים קטנים, העלתה את המודעות לנושא. שלישית, הדיון בשוק העבודה שהולך ונחסם בפני מי שעברו את גיל 40 מדגיש את האלטרנטיבה – לעבוד כעצמאי או להקים עסק קטן, תהליך שיוצר דרישה להדרכה ולידע.

 

בשל סיבות אלו ואחרות השיקו מדור חדש באתר TheMarker, "עושים עסק" שמו, שירכז את החדשות, הכתבות, הניתוחים והדעות בדגש על שיתוף הקוראים באמצעות בלוגים ותגובות. אנו מקווים לעודד עיסוק בנושאים שמשפיעים על האקלים הכלכלי של המגזר העסקי החשוב הזה ולשפר את סיכוייו לשרוד ולהיות רווחי לאורך זמן.

 

"קנס הנישואים"

הבעיה: תקנת מס הכנסה המאחדת את הכנסות בני הזוג מפלה אותם לרעה ביחס לזוגות שאינם עובדים ביחד.

 

בקרב זוגות בעלי עסקים קטנים נפוץ הביטוי "קנס נישואים". אין מדובר בבדיחה על מוסד הנישואים, אלא בהתייחסות לסעיפים בפקודת מס הכנסה שלפיהם, בעת קביעת שיעור המס לעסק, מאחדים את הכנסות בני הזוג העובדים ביחד באותו עסק או חברה וממסים את ההכנסה המאוחדת תחת שמו של בן או בת הזוג. בשל כך נוצר חיוב מס מוגבר, שיכול להגיע עד לסך של 50 אלף שקל בשנה.

 

שחר ושרה שקורי, בעלי עסק לייבוא ציוד למספרות, נאבקים שנים ארוכות בתקנות אלו. "בחישוב שנתי אנחנו מפסידים 50 אלף שקל. החוק נחקק לפני עשרות שנים ואז אולי עשו את זה כדי להילחם בתלושי משכורת פיקטיביים, אבל במציאות הנוכחית מס הכנסה עושה לעצמו חיים קלים ומניח שכולנו עבריינים", אומרים בני הזוג.

 

 

 

 

עו"ד ורו"ח רמי אריה, שייצג את בני הזוג שקורי בעתירה שלהם בנושא, מסביר כי לאורך השנים השתנתה המדיניות כמה פעמים: "במאי 2003 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בעניין בני הזוג קלס, שקבע שניתן לאפשר לבני זוג העובדים יחד חישוב מס נפרד, בכפוף למבחנים שייקבעו בבית המשפט המחוזי. ב-2009 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין בני הזוג שקורי, שככל שמוכח ששני בני הזוג אכן עובדים בעסק ובשכר ראוי להיקף עבודת כל אחד מהם, יש לאפשר להם חישוב מס נפרד.

 

"אלא שרשות המסים ערערה על פסק דין שקורי, וב-2012 בפסק הדין בעניין בני הזוג מלכיאלי השתנתה התמונה. בית המשפט העליון קבע כי הוכחת הפרדת התלות היא קשה מאוד, ולכן בדרך כלל ישלמו בני זוג את המס המוגדל. כפועל יוצא החלה רשות המסים במבצע של הוצאת שומות וגבייה לכל בני הזוג במדינה שעובדים ביחד באותו עסק, בהיקפים שמגיעים למאות אלפי שקלים".

 

ביולי השנה, על רקע המחאה והבחירות הקרבות, כינס ח"כ משה גפני (יהדות התורה), את ועדת הכספים שהוא עומד בראשה ודרש מנציג מרשות המסים להקפיא את כל הגבייה בנושא עד לתיקון החקיקה בכנסת הבאה: "אתם עושים פה את העוול הכי גדול", הטיח בנציג מס הכנסה, " קיבלתי מכתבים המתארים אין אונים וחוסר יכולת לעמוד בפני המערכת. פניתי לדורון ארבלי (מנהל רשות המסים) וביקשתי ממנו לדחות את הוצאת השומות עד אחרי הבחירות. לדעתי אנחנו כיהדות התורה צריכים להכניס את זה להסכם קואליציוני אם ניכנס לממשלה".

 

הלחץ הציבורי, ואולי גם איומו של גפני לעכב את בקשותיה של רשות המסים בוועדה, הביאו את רשות המסים להוציא הנחיות מקלות בנובמבר: "נוכח פסיקת בית המשפט העליון האחרונה ואי הבהירות ששררה עד אז, החליטה רשות המסים להרחיב את ההקלות ותאפשר בין השאר חישוב נפרד בתנאים מסוימים עד תקרה של 48,960 שקל, עד לשנת המס 2012, תבטל קנסות וריביות הנובעות מסוגיה זו ותאפשר פריסת החוב ל-12 תשלומים".

 

לא בטוח שההקלות הללו יעזרו לזוג שקורי, שכן הוא נדרש לשלם עבור שנים שאינן נכללות בהנחיות. שחר שקורי מתכנן להגיש בג"ץ בבקשה לעצור את השומות, אבל לא פוסל פעולה יצירתית יותר: "אשתי ואני התחלנו לחשוב שאולי כדאי לנו להתגרש, כיוון שכך יעשו לנו חישוב בנפרד".

 

מרשות המסים נמסר בלי להתייחס למקרה זה או אחר כי לביטול מבחן "אי התלות" בין הכנסות בני הזוג יש פוטנציאל עלות תקציבית של מאות מיליוני שקלים בשנה וכי ישנם מקרים בהם בני זוג מנצלים לרעה את הוראות החוק: "רשות המסים סבורה שאין לבטל לחלוטין את המבחן האמור ויש למצוא מנגנון שישמור על איזון ואת העלות התקציבית הכרוכה בכך".

לגבי החשש מגל גירושים, ברשות לא נלחצים, ומציינים כי "פסיקת העליון קיבלה את עמדת רשות המסים כפי שהיתה מאז ומתמיד ועל כן אין מקום לטענה בדבר שינוי התנהגות הציבור. תיקון החקיקה, ככל שייערך, לעמדתנו, ראוי שיחול במבט צופה פני עתיד ולא באופן רטרואקטיבי.

 

לקוחות לא שמעו על התיקון לחוק

הבעיה: באפריל 2012 הושלם תיקון לחוק המע"מ, לפיו תשלום מע"מ יהיה על בסיס מזומן עבור עסקים או נותני שירותים בהיקף נמוך יחסית, ויחייב עצמאי להוציא חשבונית עסקה לפני חשבונית מס.

 

המטרה של התיקון היתה טובה: הקלה על התזרים של עסקים קטנים, בעיקר עצמאים ופרילנסרים שמקבלים תשלום דחוי עבור שירותים שהם מספקים, לפעמים גם 60 יום או יותר לאחר הגשת החשבונית. לפי החוק החדש, במקום להוציא חשבונית מס יוציא נותן השירות חשבונית עסקה, ורק לאחר שיקבל את הכסף יוציא ללקוח חשבונית מס.

 

עם השלמת התיקון לחוק גייסה הסוכנות לעסקים קטנים את הבדרן יובל שם טוב, הידוע כ"יובל המבולבל", למסע פרסום שיידע את הציבור על השינוי. ואולם בדיקה של המציאות בשטח, יותר מחצי שנה לאחר התיקון, מגלה שחלק ניכר מהעסקים עדיין דורשים חשבונית מס – ולא חשבונית עסקה.

 

אביב מוזס, בעל הסטודיו לעיצוב אלול תקשורת חזותית בתל אביב, המעסיק ארבעה עובדים, מכיר היטב את התופעה. "מאז נכנסה התקנה הצטיידתי בפרסומים שמלמדים שעבר חוק כזה, אבל בהנהלות החשבונות של החברות השונות מסבירים לי שהם עדיין לא מאורגנים לשלם בצורה כזו ומכריחים אותי לשלוח חשבונית מס – אחרת לא ישלמו לי".

 

 

קרין אלדאה, עיתונאית ומגישת רדיו, מובילה בהתנדבות את המאבק לשוויון זכויות עצמאים ופרילנסרים. לדבריה הבעיה רחוקה מפתרון: "הרבה מאוד לקוחות טוענים שזה לא מעניין אותם או שהם לא שמעו על זה, ולא מקיימים את החוק. עדיין עצמאים רבים מדי נאלצים להוציא חשבונית מס במקום חשבונית עסקה מחשש שיאבדו את הלקוח".

 

בנובמבר, כחלק מהמאבק למיגור התופעה, הזמינה אלדאה עצמאים ופרילנסרים לדווח על הלקוחות שעוברים על החוק, בעמוד פייסבוק מיוחד המוקדש לנושא. "קיבלתי מאות פניות, מתוכן עשרות פניות עם תלונות על גופים ספציפיים, והעברתי אותן הלאה לטיפול בתמ"ת וברשות המסים. אין סיבה שאנשים לא יפנו ללקוח ויסבירו לו את מהות החוק, ואם הוא לא מיישם אותו – שלא יפחדו להתלונן", היא אומרת.

 

שוטף, אבל פלוס כמה?

הבעיה: ממוצע ימי האשראי בישראל בפועל הוא 106 יום, לפי חברת BDI. מי שסובל הם בעיקר העסקים הקטנים שנחנקים כלכלית. שיאני דחיית התשלומים הם חברות ומשרדים ממשלתיים.

 

את הבעיה הזו מכיר היטב כל עצמאי ובעל עסק קטן. הוא חותם על הסכם עם לקוח, מספק את השירות או הסחורה, אבל מקבל את התשלום כעבור 30, 60 או אף 90 יום ומעלה. בעגה המקצועית קוראים לזה "שוטף פלוס", ויש בכך הגיון עסקי מסוים. אולם כאשר מדובר בדחיית תשלומים שרירותית לעצמאים או עסקים קטנים ולתקופות ארוכות במיוחד, זהו נזק כלכלי אמיתי.

 

ד' מהצפון, עצמאית העוסקת בתרפיה בדרמה, בעלת תואר שני ו-14 שנות ניסיון, מכירה היטב את הבעיה: "הנטייה של גופים לשלם באיחור היא בלתי נסבלת. אני וחברי מטפלים באנשים, אבל קופות החולים משלמות לנו כאילו אנחנו אסם – לא פחות משוטף+30, ויש מקומות שאפילו משלמים בשוטף+60. בעצם זה הכסף שלי, והם נהנים ממנו. הם מחזיקים אותו אצלם ואני מקבלת אותו באיחור".

 

אם מדובר היה בחברות ספורות, או בכאלו שנקלעות לקשיי נזילות ומבקשות לדחות את התשלומים – ניחא. אולם מנתוני מוסר התשלומים של חברת המידע העסקיBDI  לרבעון השלישי של 2012 עולה שמספר ימי הפיגורים במשק עלה בשלושה ימים ביחס לרבעון הקודם, ל-13 בסך הכל. מספר ימי האשראי הניתנים בהסכמה על ידי הספקים ירד ביום אחד ביחס לרבעון הקודם, ל-93, ואילו מספר ימי האשראי בפועל עלה ביומיים ונאמד בכ- 106.

 

לדברי תהילה ינאי, מנכ"לית משותפת בחברת המידע העסקיBDI  "נרשמה הרעה במוסר התשלומים ב-72% מכלל הענפים שנבדקו. זאת, כשרק ב-14% מהענפים חלה הטבה, ובשיעור דומה לא חל שינוי".

 

לשם המחשה, ב-2011 נדחו התשלומים ב-96 יום בממוצע, יותר מפי שניים מבריטניה ופי שלושה מאשר בצרפת. מוסר התשלומים הלקוי בישראל עולה למשק 1.7 מיליארד שקל בשנה, לפי נתוני BDI.

 

באופן מקומם, מי שמוביל את התופעה היא הממשלה. בדו"ח שפירסם לפני כשנה מכון מאקרו למדיניות ציבורית, נכתב כי מדיניות הממשלה בעניין תשלומים לגורמים חיצוניים אינה אחידה וימי התשלום נקבעים בהתאם ליכולת המיקוח של נותן השירות.

 

כך למשל, כאשר מדובר בהתקשרות של המדינה עם חברות וגופים גדולים מועד הפירעון נקבע לעתים על לכל היותר שני ימי עסקים, וכאשר מדובר בפרילנסרים ועצמאים הנעדרים יכולת מיקוח, מועד התשלום נקבע במקרים מסוימים רק לאחר 60 יום. הדו"ח שנכתב על ידי הכלכלן ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית עבור להב, מצטט כמה דוגמאות ממכרזים שפירסמו גופים שונים ב-2011.

 

כך למשל, במכרז שהוציא משרד הבריאות עבור שירות הדברת מזיקים, צוין מספר ימי אשראי של "שוטף+60 יום". החברה הממשלתית להגנת ים המלח ביקשה הצעות למתן שירותי מדידה, בתנאי תשלום "שוטף+60", ועיריית עכו הציעה מכרז להפעלת מסגרות לאוכלוסיית אנשים עם פיגור שכלי, בתנאי תשלום של 90 יום. כל אלה פורסמו למרות הנחיית החשכ"ל מ-2008, הקובעת כי את התשלום יש להעביר לכל היותר תוך 24-45 ימים ממועד הגשת החשבון.

 

מיכל אבן חן, מנכ"ל קרן שמש לעידוד יזמים צעירים, מסבירה כי הבעיה פוגעת במיוחד בעסקים קטנים בתחילת הדרך. "הם מקבלים סיוע בהקמה, אבל אז מתמודדים עם הבעיה הקשה של אורך הנשימה הדרוש עד לקבלת תשלום מלקוח. באיחוד האירופי יוגבל התשלום הדחוי בחקיקה, בעיקר על ידי הסקטור הציבורי, החל ב-2013. מן הראוי שגם בישראל תוגבל האפשרות של גופים ציבוריים חזקים לדחות תשלומים".

 

ואכן, הידרדרות תנאי התשלום הובילה להגשת מספר הצעות חוק על ידי חברי כנסת. אחת מהן, הצעת חוק בנושא מוסר התשלומים על ידי מוסדות המדינה, נוסחה על ידי לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל – וביקשה להביא לשינוי יסודי במוסר התשלומים לנותני שירותים חיצוניים ולספקים, בראש ובראשונה על ידי המדינה וגופים נתמכים. הצעת החוק מאמצת את הנחיות החשב הכללי מ-2008 וקובעת כי מספר ימי האשראי ייקבע בפועל לפי תאריך הגשת החשבון, וינוע בין 24 ל-45 יום ממועד הגשת החשבונית. במהלך הדיונים עם האוצר הוכנסו חריגים גם להצעה זו שהאריכו את מספר ימי האשראי, אולם גם בתנאים המחמירים יותר ההצעה לא עברה נוכח פיזור הכנסת, ותחכה לכינוסה מחדש של הכנסת.

 

סליחה, יש לכם אשראי בשבילי?

הבעיה: הקצאת אשראי מוטה לטובת קבוצות העסקים הגדולות, הפועלת לרעת העסקים הקטנים שבלי האשראי לא מסוגלים לצמוח לאורך זמן. האם הקרנות בערבות המדינה שהוקמו ב-2012 יבואו לידי ביטוי?

 

עסקים קטנים ובינוניים מנהלים תזרים מזומנים מתוחכם הרבה פחות מעסקים גדולים. בהיעדר הון עצמי משמעותי, צינור החמצן העיקרי שלהם הוא הבנקים. אלא שצינור החמצן עצמו נטה עד כה להתעניין יותר בעסקים הגדולים. לפי נתוני מרכז המחקר של הכנסת, ב-2010 היתה יתרת האשראי למגזר העסקי כולו כ-425 מיליארד שקל. לעסקים הקטנים הוקצו 59 מיליארד, לעסקים הבינוניים – 101.6 מיליארד, וחלק הארי, 105.3 מיליארד שקל, הופנה לעסקים הגדולים, ובמיוחד לשש קבוצות הלווים הגדולות.

 

מאחר שבבית הקפה או בנגרייה אין בדרך כלל סמנכ"ל כספים מתוחכם, ובוודאי שאין הם יכולים לגייס הון ממקורות אחרים כמו החברות הגדולות, המשמעות היא שאם המשק יגלוש להאטה כלכלית, הפגיעות של עסקים קטנים ובינוניים רק תגבר.

 

עתה נותר לבחון אם ב-2013 המדיניות הזו תשתנה, לנוכח הנטייה של הגופים הפיננסיים הגדולים להפנות חלק ניכר מהמשאבים למגזר העסקים הקטנים (ולמגזר משקי הבית, לנוכח הרווחיות הגדולה הטמונה בהם).

 

בנק הפועלים, למשל, הכריז על 2012 כעל שנת העסקים הקטנים. בשנה שעברה גם הממשלה הגדילה את תמיכתה בעסקים הקטנים באמצעות קרנות הפועלות בערבות המדינה, ועל פי נתוני הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים חולקו ב-2012 כ-800 מיליון שקל, גידול של 50% לעומת שנים קודמות. גם מספר הבנקים שמאפשרים לעסקים לקבל הלוואות גדל משניים לארבעה.

 

למרות המספרים המרשימים, עדיין מוקדם לקבוע אם די בכך כדי להתחיל לשפר משמעותית את מצוקת האשראי של העסקים הקטנים. רו"ח אהוד רצאבי, שהתמנה השנה לנשיא לה"ב, טוען כי הריבית המוצעת לעסקים אינה תחרותית דיה וכי יש להוריד אותה באופן משמעותי.

 

ינואר היקר – הבשורות והגזירות שמצפות החודש לעסקים

תאריך: 1 בינואר

האירוע: התייקרות המים, הארנונה החשמל וגידול בהפרשות לביטוח לאומי. החודש עלו מחירי המים בשיעור של 17.5%; הארנונה בשיעור של 2.35%; והפרשות המעסיקים לביטוח לאומי יעודכנו מעלה ב-0.6%.

המשמעות לעסקים: להערכת לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, התוספות יעמיסו על העסקים עלות של כ-2.5 מיליארד שקל וישחקו את הרווחיות. מומלץ לבדוק את הנתונים הכלכליים ובמידת הצורך להתייעץ עם גורם מקצועי במטרה לעמוד ביעדים העסקיים.

תאריך: 13 בינואר

האירוע: פרסום נתוני עסקות בדירות חדשות. ברבעון השלישי נרשמה ירידה חדה בהתחלות הבנייה בישראל. בחודשים האחרונים נרשמת רמה גבוהה של רכישת דירות חדשות, מגמה שצפויה להימשך, להערכת המחלקה הכלכלית של בנק הפועלים.

המשמעות לעסקים: פעילות הנדל"ן היא מדד עקיף למצבו הכללי של המשק. ירידה בהתחלות הבנייה עלולה לרמוז על לרמוז על ציפיות של הקבלנים להאטה בתחום הנדל"ן, שתגרור אחריה האטה בפעילות של מתווכים, שמאים, עורכי דין, מובילים, סבלים, שיפוצניקים ועוד מקצועות שקשורים לענף.

תאריך: 22 בינואר

האירוע: הבחירות לכנסת. כחלק מהחגיגה הדמוקרטית יקבלו אזרחי ישראל סיבה נוספת לחגוג – יום חופש.

המשמעות לעסקים: אם אתם בעלי בית קפה, קיוסק או ג'ימבורי – כנראה שהרווחתם, עם סיכוי נאה לעלייה בפדיון באותו יום, כך שאולי כדאי שתתגברו את צוות העובדים והמלאים. הבשורה הרעה: בעסקים שאינם מוגדרים "כשירותים ציבוריים" מגיע לעובדים יום שבתון, כך שאם תרצו שיגיעו לעבודה תצטרכו לפתות אותם בתשלום נוסף או יום חופש חלופי.

תגובות (0)
הוסף תגובה