ג'יין מקגוניגל – לרפא דיכאון וחרדה באמצעות משחקי מחשב

כשמדברים על משחקי מחשב, רוב האסוציאציות נעות סביב נער מחוצ'קן ונטול כישורים חברתיים, שמנוון את עצמו על הספה מול המסך, ומתרחק מחוויות העולם האמיתי ומהאושר. אף אחד לא חושב על אישה צעירה וכריזמטית שמתכננת להשתמש במשחקי מחשב כדי להציל את העולם, או לפחות לעזור לאנשים להתגבר על דיכאון וחרדה. אבל ג'יין מקגוניגל, מעצבת ומפתחת משחקים אמריקאית בת 35, שחקרה את עולם המשחקים ותהליכי גיימיפיקציה במסגרת הדוקטורט שלה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, מתכוונת לעשות בדיוק את זה.

 

עוד ב Onlife:

 

 

לא ממש התמונה שעולה כשחושבים על מפתחי משחקי מחשב. מקגוניגל (צילום מתוך ויקימדיה)

 

מטרה מספר 1: פרס נובל למפתחי משחקי מחשב

"המטרה שלי לעשור הקרוב היא לנסות להפוך את הצלת העולם לקלה בחיים האמיתיים, כפי שהיא און ליין", אמרה בעבר ג'יין מקגוניגל. כן, למקגוניגל יש שאיפות גדולות, והיא לא מפחדת להגיד אותן בקול רם. היא מרגישה שמפתחי משחקים נמצאים בשליחות הומניטרית, ועל פי האתר שלה, המטרה הראשונה בחייה כרגע היא לראות מפתח/ת משחקים זוכה בפרס נובל. עד אז, ג'יין מקגוניגל תצטרך להסתפק בכמה מההישגים שרשמה לזכותה עד כה.

 

מלבד היותה מנהלת מחקר ופיתוח של משחקים ב"מכון למען העתיד", מייסדת של Gameful, מפתחת של עשרות משחקים מצליחים, מרצה מבוקשת וסופרת מצליחה, מקגוניגל זכתה גם בתואר מנהיגות גלובלית צעירה מהפורום הכלכלי העולמי, נכנסה לרשימת 20 הנשים הכי מעוררות השראה במגזין O של אופרה ווינפרי, עשרת החדשנים שכדאי לעקוב אחריהם של אתר Business Week הנחשב, 10 הרעיונות פורצי הדרך במדע של הניו יורק טיימס, וזאת רשימה חלקית ביותר.

 

שחקנים יכולים להציל את העולם

אז על מה, בעצם, כל הרעש? מה הרעיון הגדול של ג'יין מקגוניגל? בשנת 2010 נאמה מקגוניגל בכנס TED, והסבירה איך משחקי מחשב יכולים להציל את העולם. על פי מחקר שהתפרסם באוניברסיטת קרנגי צעיר ממוצע (שחי במדינה שיש בה תרבות גיימרים) יבלה 10,000 שעות במשחק עד גיל 21. המספר הזה הוא בעל משמעות: על פי ספרו של מלקולם גלדוול, זה בדיוק פרק הזמן הדרוש כדי להתמחות בכל תחום שהוא. המסקנה של מקגוניגל היא שיש בעולם אלפי צעירים שהתמחו במשהו, רק שאנחנו עוד לא בדיוק יודעים מה זה הדבר הזה, וכיצד להשתמש בו. אבל לשיטתה, הדבר האמורפי הזה, הכישורים האלה, הם כל כך חשובים, שאנחנו צריכים לשאוף להרבה יותר מ- 10,000 שעות עד גיל 21. "אם אנחנו רוצים לפתור בעיות כמו רעב, עוני, שינויי אקלים, מלחמות גלובליות והשמנת יתר, אני מאמינה שאנחנו צריכים לשאוף לשחק משחקים און ליין לפחות 21 מיליארד שעות בשבוע באופן קולקטיבי, לפחות עד סוף העשור", אומרת מקגוניגל  בהרצאה.

 

צפו בהרצאה המרתקת של ג'יין מקגוניגל ב TED בשנת 2010:

 

ג'יין מקגוניגל טוענת שבתוך עולמות המשחק אנחנו הופכים לגירסה טובה יותר של עצמנו, לאנשים שמוכנים לעזור בהתראה קצרה, שמתמידים בחיפוש פתרון לבעיה, ממשיכים לנסות גם אחרי כישלון. בהמשך היא מפרטת מהם, לדעתה, הכלים שנרכשים בזמן משחק במשחקי רשת, ומדברת על יצירת רשת חברתית הדוקה, על אופטימיזם שמאפשר לפעול מיידית כדי להתגבר על מכשול מתוך אמונה שנצליח, על נכונות להשקיע שעות במטרה, ועל המשמעות האפית של הסיפורים והמשימות הגדולות מהחיים. ארבעת המאפיינים האלה מצטרפים, לטענתה, לדבר אחד: "גיימרים הם אנשים מועצמים ובעלי תקווה. אלה אנשים שמאמינים שהם בעצמם מסוגלים לשנות את העולם, והבעיה היחידה היא שהם מאמינים שהם מסוגלים לשנות עולמות וירטואלים ולא את העולם האמיתי", מסבירה מקגוניגל ומוסיפה: "זו הבעיה שאני מנסה לפתור".

 

ואם לבני אדם נותרו רק 23 שנים על כדור הארץ?

בהמשך ההרצאה המרתקת שלה, מספרת ג'יין מקגוניגל על מקור משחקי הקוביה (שווה האזנה, סיפור באמת מעניין), וממשיכה לספר על משחקים שעיצבה, שאמורים ללמד אותנו לנצל את כל היכולות שאנחנו מביאים למשחק ולתרגם אותן לעולם האמיתי. הדוגמה הראשונה היא של משחק המציג עולם וירטואלי שנגמר בו הנפט, אין דלק, והוא מאתגר את השחקנים לשרוד בו. "אף אחד לא רוצה לשנות את אורח החיים שלו רק כי זה טוב לעולם, או כי אנחנו אומרים לו לעשות את זה", מסבירה מקגוניגל. "אבל אם משקיעים אותם בהרפתקה, אם אומרים להם 'נגמר לנו הנפט', זה סיפור מעניין ומסע מדהים שאפשר להשתתף בהם. אתגרו את עצמכם לראות איך הייתם שורדים. רוב השחקנים שלנו שימרו את ההרגלים שלמדו במשחק הזה", היא אומרת.

 

בשלב הבא הם כיוונו גבוה יותר, ויצרו משחק בו נשארו לבני האדם רק 23 שנים על כדור הארץ, וביקשו מהשחקנים לקחת חלק בהצלת העולם. "זו העבודה שלכם: להמציא את עתיד האנרגיה, עתיד המזון, עתיד הבריאות, עתיד הבטחון ועתיד רשת ההצלה החברתית", היא מספרת. "היו לנו 8,000 איש ששיחקו במשך שמונה שבועות. הם המציאו 500 פתרונות יצירתיים בטירוף".

 

בעולמות של משחק אנחנו הופכים לגירסה טובה יותר של עצמנו. מקגוניגל (צילום מתוך ויקימדיה)

 

"או שאתאבד, או שאהפוך את זה למשחק"

כשנתיים אחר כך, ב- 2012, הרצתה ג'יין מקגוניגל שוב בכנס TED, אבל הפעם זאת כבר הייתה הרצאה אחרת לגמרי, תחילתה הבטיחה למאזינים להאריך את חייהם בשבע וחצי דקות. מקרה פרטי שקרה לה הסיט את תשומת הלב של מקגוניגל  מניסיונות להציל את העולם והעביר אותה לניסיון לרפא את עצמה ובעקבותיו – לרפא אחרים.

 

ב- 2010 ג'יין מקגוניגל נחבטה בראשה וסבלה מזעזוע מוח. אחרי כחודש, כשהיא נשארה עם סימפטומים של כאבי ראש, סחרחורות ובחילות, הרופא ציווה על מקגוניגל לתת למוח שלה מנוחה, ולמעשה היה עליה להימנע כמעט מכל דבר שהיא נהנית לעשות. מהר מאד מקגוניגל הרגישה שהיא מאבדת את הרצון לחיות, וגילתה שמחשבות אובדניות הן דווקא די נפוצות אצל אנשים שחוו מפגיעות ראש טראומטיות.

 

"התחלתי באמת לחשוש לחיי", מספרת מקגוניגל. בעקבות עבודתה ארוכת השנים בתחום, כאמור, מקגוניגל כבר ידעה כי באמצעות משחקים אנחנו מתמודדים עם אתגרים באופן יצירתי יותר, נחוש ואופטימי יותר, וכי קל לנו יותר לבקש עזרה. הכלים האלה נראו לה שימושיים בתהליך ההחלמה. "אחרי 34 ימים אמרתי לעצמי, ואני לא אשכח את הרגע ההוא, או שאני הולכת להמית את עצמי או שאני הולכת להפוך את זה למשחק", היא מספרת.

 

צפו בהרצאה השנייה של ג'יין מקג'וניגל ב TED בשנת 2012:

 

 

משחק מחשב שמרפא דיכאון

כך נולד המשחק "ג'יין קוטלת זעזוע המוח", והפך להיות הזהות הסודית החדשה של מקגוניגל. "הדבר הראשון שעשיתי היה לקרוא לאחותי התאומה ולומר לה 'אני משחקת משחק כדי לרפא את המוח שלי ואני רוצה שתשחקי איתי'. זו הייתה דרך קלה יותר לבקש עזרה", היא מספרת.

 

מדובר במשחק פשוט של אימוץ זהות סודית, גיוס בעלי ברית ומלחמה ברעים. אבל תוך זמן קצר החלה מקגוניגל להרגיש את הדיכאון נעלם. התסמינים נשארו, והיא סבלה מכאבי ראש ובחילות עוד תקופה ארוכה, אבל הרצון למות נעלם. מהר מאד התחילו להגיע תגובות מרחבי העולם של אנשים שהתמודדו עם מחלות קשות ונעזרו במשחק כדי להרגיש טוב יותר, מאושרים יותר, חזקים ואמיצים יותר.

 

טראומה שעושה אותנו מאושרים

כשהעמיקה לחקור את הנושא, גילתה ג'יין מקגוניגל שמדובר בתופעה מוכרת, שנקראת "צמיחה פוסט טראומטית". צמיחה פוסט-טראומטית היא "חוויה סובייקטיבית של שינוי פסיכולוגי חיובי בעקבות התמודדות עם מצב לחץ טראומטי". בעשרים השנים האחרונות פורסמו מחקרים רבים אשר מראים שההתמודדות עם אירועים טראומטיים אשר מטלטלים את שגרת החיים ומעוררים סבל רב, יכולה גם להיות מנוף לפיתוח מיומנויות אישיות ובין-אישיות. לא מדובר בראיית הטראומה עצמה כחוויה חיובית, אלא בגילוי כוחות ופיתוח תובנות חדשות תוך ההתמודדות עם הטראומה והשלכותיה. נסיבות משתנות יכולות להשפיע על ההתפתחות הזאת, ומסתבר שג'יין מקגוניגל עלתה על כלי אחד שימושי ויעיל.

 

 

נקודה מרתקת נוספת שמעלה ג'יין מק'ג'ונגל בהרצאה היא כי התופעות החיוביות שמעידים עליהן אנשים שחוו צמיחה פוסט טראומטית הן ההיפך המושלם מהחרטות הנפוצות ביותר שאנשים מביעים על סף מותם. ומכיוון שאף אחד מאיתנו לא הולך לייצר לעצמו טראומה כדי לחוות צמיחה כזאת, מק'גנוגיל מציעה גם שיטות קטנות להארכת החיים ולהעצמה אישית, גם הן דרך משחקים.

 

בסופו של דבר, ג'יין מקגוניגל עדיין לא הצליחה להציל את העולם. אבל היא בהחלט שינתה את התפיסה של הקהילה המדעית לגבי משחקי מחשב, תרמה לאיכות החיים של אנשים רבים ומי יודע, אולי היא עוד בכל זאת תזכה בפרס נובל יום אחד.

תגובות (0)
הוסף תגובה