שביתת המטפלות: ההורים מרוויחים – המטפלות מפסידות

כל התארגנות חדשה של עובדות מרגשת אותי. קל וחומר שמדובר בקולגות שלי, אחיות למקצוע: הגננות בצהרונים בירושלים גילו יום אחד כי הן ניצבות בצומת דרכים בלתי מתקבל על הדעת, במסגרת רפורמה חדשה, הנקראת תכנית ציל"ה, תרד משכורתן ב-למעלה מ-20% ומשכורות הסייעות ב-35%. זאת ועוד, בחודשים שבהם לא יתקיימו לימודים בשל חגים, תקבלנה המטפלות משכורות רק על הימים שעבדו בפועל. כלומר בחודש תשרי תשתכר מטפלת כמה מאות שקלים! ומה האופציה השנייה? להתפטר.

 

עוד ב-Onlife:

 

מדוע באה עוולה כזו לעולם? הכוונה חיובית. בעקבות דו"ח טרכטנברג הוחלט לסבסד את פעילות הצהרונים. הורים בירושלים ידרשו מעתה לשלם 200 שקלים בלבד במקום כ-800 שקלים. פרויקט חברתי מבורך. אך מדוע על גבן של המטפלות? ביום חמישי, מול הפגנת המטפלות, קבע ראש עיריית ירושלים ניר ברקת כי החל מהיום "מתחילים לעבוד". אני רוצה לראות את כבוד ראש העיר מתקיים ממשכורת של 2000 שקלים ברוטו בחודש – השכר הצפוי לסייעת בירושלים.

 

 

נשים איכותיות יברחו מהמקצוע

לאימהות שבינינו אני אומרת – מחיר של שביתה היום הוא מחיר לא פשוט, אך חישבו על משמעות התוכנית: לכאורה תשלמו פחות, הרבה פחות. אך כששכר של גננת נמוך משכר של בייביסיטר – נשות חינוך טובות יברחו מהמקצוע. הייתן מפקירות את היקר לכן מכל בידי עובדת המתייחסת לחינוך ושמירה על ילדיכן כחלטורה?   

 

אחותי המטפלות, התמונה ברורה. עיריית ירושלים הפכה אתכן באחת לעובדות קבלן. ובדומה לעובדות קבלן גם אתן בסופו של מכרז לא תדענה האם תועסקו בשנה הבאה.

 

המצב הזה של העסקה פוגענית, של שירות להורים על גב הגננות או הסייעת, ובעיקר ההתעלמות- ההתייחסות אלינו כאל חומר גלם, משאב עירוני שאפשר לשנות את תנאיו ללא כל דיאלוג, מוכר היטב למטפלות משפחתוני התמ"ת. אצלנו מכבסת המילים הממלכתית כבר יצרה סטאטוס חדש – מטפלת שאיננה עצמאית. זו מטפלת שכפופה לתקנות ולתשלומים שמגדיר התמ"ת, אבל היא אינה שכירה (ללא תלוש משכורת, פנסיה או זכויות סוציאלית). הרגשנו, ממש כפי שמתחילות אתן להרגיש, כ"ידועות בציבור" של משרד ממשלתי.

 

 

אצלנו היחס המשפיל הובילה לגילוי:  גילינו את הכוח שלנו. נשים מרקעים שונים, חילוניות, חרדיות, ערביות, וותיקות ועולות, שחולקות דבר אחד במשותף – העסקה פוגענית. התאגדנו. הקמנו וועד ב"כוח לעובדים", וממש כמוכן יצאנו למאבק. שיפרנו את התשלום לשעה, ביטלנו גזירות באדיבות האוצר, ובעיקר – דאגנו ששיפור תנאינו לא יעשה על חשבון ההורים.

 

גזירות העיירה אינן גזירות משמיים. המשיכו במאבק המאוגד, משום שהיום אלה הצהרונים בירושלים- מחר חלילה- בכל הארץ.

תגובות (0)
הוסף תגובה