חני נחמיאס: סוף סוף באמת בלי סודות. טור

השנים שאני מופיעה על הבמה ובטלוויזיה, הביאו לכך שאנשים ברחוב מרגישים שאני חברה קרובה או לפחות חלק מהמשפחה שלהם. ובצדק, הרי אני נכנסת לסלון שלהם כמעט כל יום. האינטימיות הוירטואלית הזאת מביאה הרבה פעמים אנשים לומר לי דברים מאד אישיים ואפילו אינטימיים. אני זוכרת שישבתי פעם בבית קפה עם חברה טובה, ופתאום ניגשה אלי אישה זרה, מטופחת ויפה, ואמרה לי בלי להתבלבל "בעלי הרוס עלייך".

 

לעמוד הפייסבוק של Dove

לעמוד היוטיוב של Dove

 

כמובן שחייכתי אליה, הודיתי לה בנימוס וביקשתי ממנה למסור לו ד"ש ונשיקה. כשהגברת התרחקה, החברה שלי נשארה לבהות בי, ובהלם מוחלט, שאלה "מה זה היה?". האמת, לא הבנתי ממה היא מתרגשת כל כך. כבר קרה לי לא פעם ולא פעמיים, שנשים ניגשו אלי והחמיאו לי בשם הבעלים שלהן.

 

"איך זה נראה לך נורמלי?" התעקשה חברתי, ולראשונה, היא באמת גרמה לי לחשוב ברצינות על הסיטואציה בה אישה זרה אומרת לי שבעלה "מת" עלי, ולמה היא מרגישה כל-כך בנוח לפרגן לי את המחמאה הזו. עד לאותו רגע, קיבלתי את המצב באופן טבעי, ופתאום, היא גרמה לי לחשוב – מה גורם לאישה להגיד לאישה אחרת, בלי קנאה ובלי אג'נדה נסתרת, שבעלה "הרוס" עליה?

 

ככל שחשבתי על זה יותר, הגעתי למסקנה, שהפתיעה אפילו אותי. "אני לא מסוכנת", הודעתי לחברה. "אני לא גבוהה ותמירה, אני לא חתיכה מדי, לא סקסית מספיק וגם לא יפה באופן כזה שאני מהווה סכנה לנשים שמולי. אם הייתי צריכה להגדיר את עצמי, הייתי פשוט אומרת שאני חמודה".

 

חני נחמיאס. רגילה שנשים מספרות שבעלים "מתים" עליה

צילום: רונן אקרמן

 

ובאמת, לא אמרתי סתם, זה בדיוק מה שאני חושבת על עצמי, ורוב הזמן זה ממש בסדר, ובכלל לא נורא. אין לי תלונות לבורא עולם שיושב שם למעלה, אני מרגישה שהוא העניק לי לא מעט מתנות, אבל, בינינו, בגדול, איך לומר, הוא לא באמת השלים את מלאכתו עד הסוף. כנראה הוא מיהר אל גלית גוטמן או בר רפאלי.

 

ואני אסביר למה הכוונה: אין לי תלונות לחלק העליון של הגוף שלי, באמת, אני אפילו די מרוצה. אבל לגבי החלק השני, זה שמתחיל בקו המותניים, פה אני מרגישה שהיה אפשר להתאמץ יותר.

 

בראש ובראשונה, אין לי ספק שרק מספר סנטימטרים נוספים, היו משחררים אותי מהניסיונות הנואשים להיראות טיפה יותר גבוהה. למרות שהיום כבר השלמתי עם הקמצנות בסנטימטרים (158 אם סופרים), ואפילו השתחררתי מהצורך לנעול נעלי עקב בלתי נוחות בעליל, אבל מה יהיה עם הרגליים האלו?

 

לפעמים אני תוהה – מה הוא חשב לעצמו שם למעלה, שלא אהיה מספיק יציבה אם לא יהיו לי ירכיים שמנמנות שימשכו אותי לקרקע? שלא אצליח ללכת כמו שצריך בלי השוקיים העגלגלים, שנראים כאילו כאילו זה עתה ירדתי מרכיבה ארוכה על סוס?

 

                                                                     חני נחמיאס – במכנסיים, אפילו בחופה

 

דימוי עצמי הוא עניין מסובך. כל חיי אני עסוקה בלבחור לעצמי את הבגדים "הנכונים", שבעצם עושים עבורי את העבודה של לתעתע בסובבים אותי. וכך, כולם חושבים שאני רזונת. כי אני יודעת איך להסתיר את החלק שהכי מפריע לי בגוף שלי. אני מדגישה את החלק העליון והיחסית מחוטב עם גופיות קטנות, ותמיד תמיד מסתובבת עם מכנסיים.

 

לא תתפסו אותי בשמלה קצרצרה לעולם, מילה שלי. אפילו התחתנתי במכנסיים. מה שלא תעשו, לעולם לא תמצאו תמונות פפראצי שלי בים, כי אני פשוט לא הולכת לים בארץ.

מדובר במלאכת מחשבת של הסתרה עיקשת לאורך שנים, או יותר נכון, הבלטה של דברים אחרים. כמו כולן בעצם, לא?

 

אז זהו, שחררתי, אין סודות יותר. עכשיו אני באמת חני "בלי סודות".

 

אז חברות יקרות, עם רגליים ארוכות יותר או פחות, מאחלת לכן חודש אישה שמח.

 

שלכן,

חני

תגובות (0)
הוסף תגובה