הייד פארק נשים 2013: מירה עווד חיה כמו לוליינית

"ערב טוב לכן,

 

אני הולכת על חבל מתוח, הזרועות פרוסות הצידה כמו לוליינית,בלי רשת ביטחון.

אני תלויה בין ארץ לשמים לרוח מטורפת, צעד אחר צעד אני שומרת על איזון אבל כל טעות קטנה אני עלולה לעוף. יש לי שיר כזה שכתבתי ואני מבצעת שנקרא "בהלוואן", שזה לוליינית בערבית.

 

הוא שיר מאוד אוטוביוגרפי על המציאות כאישה ערבייה שבאה ממגזר הנגוע בפטריאכליות ומופלה על רקע מגדר יצאה למגזר הנגוע בגזענות ומופלה על רקע לאום מהלכת על חבל דק ומתוח מעל תהום עמוקה וצריכה איכשהו לשמור על איזון ולשרוד למרות הרוחות המטורפות החובטות בי בכל עבר.

 

המציאות של אישה ערבייה בישראל

אני באמת מרגישה שזו המציאות של אישה ערבייה בישראל. היא צריכה להלך על קוים מאוד דקים מרגע הולדתה.זה מתחיל מהבית מהמוס כמויות הנוגעות לנשים במגזר הערבי, לא תגידו שאני באתי מבית חשוך או משפחה אדוקה, ממש לא.

 

אני באתי ממשפחה מודרנית,אקדמאית,מכפר שאחוז ההשכלה האקדמית בו מאז ומתמיד היה גבוה מאוד. כפר שלא ממש תצליחו להבחין אם הוא נוצרי, מוסלמי, דרוזי מפאת העדר

סימנים דתיים מובהקים.

 

אבל בכל זאת, ילדה לומדת מגיל קטן שישנם דברים שלאח שלה מותר ולה אסור.ויש האדרה לזכר באשר הוא. תמיד האחות תתבקש להכין סנדוויץ' לאח. אפילו אם הוא יותר מבוגר ומסוגל לחלוטין למרוח שוקולד על פיתה. אבל ככה זה, "קומי תעשי לאחיך" ומשם ההמשך הוא מאוד טבעי אל "קומי תעשי לבעלך" .

 

כשאשה ערבייה בועטת במוסכמות הכי בסיסית הזאת, היא נתקלת במקרה הכי קל בהכפשות קשות ובמקרה הכי חמור באלימות ואולי אף רצח.

 

אז פלא שנערותינו מהססות לפצות פה? מצד שני, אלו שכן מעיזות,אלו שמפגינות נכונות לרכוש לעצמן במחיר חברתי מאוד גבוה את החופש האישי וחירות קביעת הגורל, בדרך כלל מוצאות את עצמן נפלטות מהסביבה הערבית אל תוך הסביבה הישראלית, הכללית, היהודית, ה"נאורה" שמקבלת אותן בזרועות פתוחות "בואי אנחנו לא נשפוט אותך על פי המגדר, אצלנו את חופשייה מהעול הזה".

 

 

להגיע אל הנחלה והעדנה

ואני אגיד לכם מנסיון, זהו אושר צרוף המחשבה שאולי אפשר למצוא סביבה שלא שופטת אותך על כל מילה, על כל תנועה, על כל מעשה על כל התנהגות או מחשבה. 

 

אבל האמנם? פליטת הכפר מגיעה אל הנחלה והעדנה? סטודנטיות ערביות עם חזות מזרחית או עם מבטא לא מצליחות למצוא דירה בתל אביב או להתקבל לעבודות מסוימות.

 

רק לאחרונה בחורה מכוסת ראש הותקפה בתחנת אוטובוס ומורה בהריון הותקפה על ידי נערים יהודיים דתיים אבל למה ללכת לקיצוניות, אתן בטח חושבות.

 

למה להביא דוגמאות לא שכיחות אלו? אוקי,אני רוצה לשתף אתכם במציאות היומיומית שלי בפייסבוק. אז ככה, "אנשים כמוך שותים מהבאר ויורקים לתוכה","יש לך 22 מדינות לבחור מהן יאללה אתלה", "עדיף שתסתמי יא כפוית טובה,הייתי מת לראות מה עושים לאשה כמוך באיראן","אתם עם של ברברים,אצלנו מקדשים את החיים ואצלכם מקדשים את המוות, מחנכים לרצח", "אף גבר ערבי לא היה נוגע בך אז את באה אלינו עם הטענות","לכי לאבו מאזן שלך שישלם לך ביטוח לאומי".

 

איזו נחלה ואיזו עדנה? המאבק המגדרי פשוט מוחלף במאבק פוליטי. נציגת הנשים "הסוררות" הופכת לנציגת הטרוריסטים. 

 

כל אשה ערביה מהפכנית בישראל היא לוליינית

היא צריכה להיות אמנית שיווי משקל ואשפית להטוטים בכדי לחמוק מהחבטות המופנות אליה מהמגזרים שאליה היא שייכת. כאשר יש סימן שאלה גדול המרחף מעל אותה תחושת שייכות בכלל, לאן היא שייכת?

 

לפעמים היא מרגישה זרה במגזר שלה אבל היא בהחלט גם זרה במגזר היותר רחב שמתיימר לקלוט אותה וכנראה שלעולמים תהלך על החבל הדק שבין לבין.

 

אני חוזרת אל השיר שלי ברשותכם כי בסוף הופעה תמיד מגיעים אלי אנשים לשאול-את אמרת בתרגום,כל טעות קטנה את עלולה לעוף, התכוונת עלולה ליפול נכון?

ואז אני אומרת, לא. לא הייתה טעות בתרגום, זאת בדיוק הייתה הכוונה. השיר אמנם מדבר על אותו מצב עדין המצריך זהירות רבה, על המציאות הזו שבה גם במהפכה שלנו אנחנו מתחשבות.

 

אדמה את כל ההגדרות המגדריות לביצים שאנחנו אכן הולכות, דורכות עליהן אך נזהרות שלא למעוך אותן למען מי שעדיין רוצה לדגור עליהן. שאפילו כשאנחנו מטיחות את המוס כמויות בקיר,מרסקות אותן,אנחנו עדיין נזהרות שלא לדרוך על שברים ולהיפצע.

 

אני חושבת דווקא שאם נפסיק כל כך לשמור ולהישמר,אם נפסיק לדאוג להסכמה של הסביבה ולא משנה איזו סביבה. ואם מעל אותו חבל גבוה, מסוכן אנחנו מחליטות להפסיק להתחשב בכל השטויות של כולם,אם נעז להיות עצמינו ואם נרפה מאותו הילוך זהיר מעל התהום ונדרוך בחוזקה כאהבת נפשנו,נגלה שאנחנו לא נופלות,אלא להיפך אנחנו ממריאות,צ ומחות, גדלות, עפות".   

 

 

צפו בתמונות מהייד פארק נשים של אונלייף ונעמת

תגובות (0)
הוסף תגובה