מאגמה צ'אלנג': 10 תמונות מרגשות מתרבויות אחרות

האנשים שצילמנו במסע הם אנשים שאנחנו לא מכירים ואולי לא נראה יותר לעולם. המסע הפגיש בינינו לרגע. דרך העיניים, דרך הלב, דרך החיוך השואל אם אפשר לצלם, דרך עדשת המצלמה. אחר כך, בבית, כשנעבור על התמונות, הפנים שלהם יהפכו להיות הפנים של המסע שלנו.

 

עוד ב-Onlife:

 

הילד הזה שייך לקהילת ה"מלאקנים" שגרים בצפון ארמניה. למעשה הם לא בדיוק ארמנים אלא רוסים שברחו במאה ה-17 לארמניה, מפחד גזרותיה של המלכה קטרינה. משמעות שמם: "אלה שאינם מתכופפים". כמה אומץ להיות אלה שלא מתכופפים. צילום: איה בן עזרי

 

לא נדיר למצוא בארמניה משפחה שחיה לבד. באמצע שום מקום. אבא אמא, שני ילדים. כמה פרות וחלקת אדמה קטנה. שני בני משפחה נהרגו במלחמת נגורנו קראבך. לא הבנו אף מילה, אבל הרגשנו את אהבת המולדת. בשכול,  בהכנסת האורחים, בגאווה. צילום: איה בן עזרי

 

נשים ארמניות לא רגילות לראות נשים נוהגות, לא ברכב, בטח לא בג'יפ, בטח לא בקבוצה. היא הסתכלה עלינו במבט מופתע. מעניין על מה היא חשבה כשהיא ראתה אותנו. צילום: איה בן עזרי

 

הר ארגטס הוא ההר הגבוה ביותר בארמניה. סמוך לפסגת ההר, בתנאי מזג אויר לא פשוטים, חי שבט היאזדים – נוודים שמגיעים מאיראן. את הנשים לא הצלחנו לצלם. כמה אמיצה וסקרנית הילדה שהתייצבה מול המצלמה. צילום: איה בן עזרי

 

שתי הנשים האלה עשו את כל הדרך מעיר הבירה ירבאן עד לחתונה הכפרית שאליה הגיעו. הגשם לא הרתיע אותן ומתברר שנשים בכל העולם חסות על הפן. צילום: איה בן עזרי

 

הילדה הזאת גרה עם אמא שלה בבקתה קטנה במקום שבאוגנדה קוראים לו "גג העולם". כשראתה את שרשרת פרחי הבד האלה התרגשה במיוחד.  וברגע נוצר הקסם הזה. הכתר שעל ראשה. צילום: אסנת קרסנסקי

 

ביקור בבית ספר באוגנדה. עשרות ילדים לומדים בכיתה. כותבים במחברת אחת. כשהיא נגמרת- מוחקים וכותבים בה מחדש. בדלי עפרונות. סדר מופתי. צילום: אסנת קרסנסקי

 

באוגנדה אין מים זורמים בבתים ואת רוב הילדים אפשר לראות כשהם בדרך אל הנחל או בחזרה ממנו. מביאים הביתה מים. מחר יביאו שוב. צילום: אסנת קרסנסקי

 

היא מוכרת פירות בשוק. למעשה אלו הם כמה דוכנים על אם הדרך. על גבה תינוק. מפגש עם אישה אחרת. עד כמה אנחנו דומות? במה אנחנו שונות? צילום: אסנת קרסנסקי

 

החיוך הממזרי הזה. צילמנו אותו בדרך חזרה מטרק רגלי ביערות הגשם של אוגנדה. זהיר הלכנו בין פירות ועצים לא מוכרים. פתאום הוא צץ מולנו, זה הבית שלו. בלי פחד. מביט עלינו וצוחק. צילום: אסנת קרסנסקי

תגובות (0)
הוסף תגובה