הדרת נשים: לוחמות גטו ורשה לא ראויות להנצחה?

פלגים שונים של הממסד החרדי מנקים נוכחות של נשים (וחזירים) מהמרחב הציבורי ביעילות רבה ובמגוון דרכים. אם חזירי בר שמתפרצים לכביש ומובילים לתאונת שרשרת מתוארים בעיתונות החרדית כ"משהו אחר בר" – כשזה נוגע לנשים הניקוי יסודי אפילו יותר.

 

עוד ב Onlife:

 

טישטוש והסרה מהמרחב הציבורי הפכו לפתולוגיה גברית

צילומינו מוסרים משלטי חוצות. קריקטורה מאויירת שלנו נמחקת מאריזות מלח בישול. מוציאים לאור לכבודנו סדרות ספרים לגיל הרך שיאלפו את בנותינו הפעוטות להישאר בבית אלא אם נגזר עליהן לצאת, וגם אז הן מוזהרות לא לפתוח את פיהן אם אינן מוכרחות. קולינו מושתק ומושווה לערווה. שיערנו, זרועותינו ורגלינו מוחפצים ונתפסים כאיברי פיתוי מהלכים שיש להצניעם ולכסותם. במקומות מסוימים בארץ נשים מוזהרות ממעבר דרך מדרכות שחוצים גברים, ומתבקשות לשבת בירכתי אוטובוסים כדי להיעלם מן העין.

 

לעיתים חושפת המחיקה הזו אלמנטים פטישיסטים בטעמם המיני של המצנזרים. כשפעוט נדחק למגירת נעלים אשר חוסמת את הכניסה לחדרו ונזקק לחילוץ של גורמי הצלה, מתפרסמת הידיעה בעיתון "המודיע" החרדי, אך נמחקים מן הצילום נעלי הנשים שהופיעו במגירה. מישהו שם כנראה חמד את זוג הנעליים הביתיות ומצא אותן מגרות מדי לקיבולת הייצרית של הזכר החרדי הממוצע.

 

הפוביה הגברית שרואה בכל סממן נשי איום מיני או הדחה לדבר עבירה, ומתעטפת בערימות של מלל מתחסד שמציג במהופך גימוד והקטנה ככיבוד והאדרה – מחריפה מיום ליום והופכת לפתולוגיה של ממש. שלא לומר נקרופיליה. אם לא די בביטול הנוכחות הנשית במרחב, כעת נמחקים גם זיכרונות קולקטיביים של אותה נוכחות.

 

במוסף חג הפסח האחרון של העיתון החרדי "בקהילה" טושטשו פניהן של הנשים היהודיות בתמונה המנציחה את חיסול מרד גטו ורשה, אשר צולמה לפני כשבעים שנה בערב ליל הסדר. בתמונת כניעת יהודי הגטו בדרך לאומשלגפלאץ, משם נשלחו רובם למחנות ההשמדה, מופיעה גםמי שזוהתה כמתילדה למט גולדפינגר, אשר בתה הנקה נספתה זמן קצר לאחר הצילום.

 

למעלה: התמונה מהעיתון "בקהילה", למטה: הצילום המקורי (מתוך ויקימדיה)

 

הלוחמות האמיצות מהגטו לא ראויות להנצחה

"ביקשנו להדגיש בעיקר את הילד העומד חסר אונים", הבהיר עורך השבועון "בקהילה" אברהם דב גרינבוים, "וככזה אין טעם להביא את כל התמונה מסביב. יחד עם זאת, אנו מכבדים את זכר קדושי השואה, ולהבדיל – מכבדים את קוראינו, ומביאים בפניהם רק את מה שהם צריכים ורוצים לראות".

 

מכבדים את זכר קדושי השואה? בלשון זכר אולי. וגם זה בספק, כי הללו חיו, שרדו, נלחמו שכם אל שכם, ניצודו, נשלחו בטרנספורטים או הושמדו לצד אימותיהם, נשותיהם, אחיותיהם ובנותיהם, וספק אם היו ששים לצנזר ולהשמיד כך את זכרן של יקירותיהם.

 

מכבדים את הקוראים ומביאים בפניהם רק את מה שהם צריכים ורוצים לראות? מעניין, כי תמונות חיילי הפטרול הגרמני שלכדו את היהודיות והיהודים בתמונה ושיגרו אותם אל מותם –  דוקא מופיעות במלוא הדרן, גלויות פנים וקווי מיתאר. נצחונם המר של הנאצים במערכה ההיא דווקא מונצח בשבועון החרדי הזה ללא כל עכבות. מונצחים כוחותיו של מפקד האס. אס. יורגן שטרופ שהבעירו את הגטו בלוק אחרי בלוק, השתמשו בכלבים לאיתור הבונקרים, הציפו אותם או פוצצו את המרתפים ותעלות הביוב – עד שאזל החמצן בכוכי המסתור של יהודיות ויהודי הגטו והם נאלצו להגיח החוצה אל מול קני הרובים בידיים מורמות.

 

אבל יש להניח שהלוחמות היהודיות ששהו באחד הבונקרים, ונותרה בהן עדיין רוח לחימה מספקת כדי להשיב באש אקדחים ורימוני יד לאחר שכבר נכנעו לכאורה – היו נגזרות במספרי הצנזורה של העורך הזה. הגבורה הבלתי נתפסת של לוחמות הגטו, שהישירו מבט מתריס אל מול פני המוות – דווקא לא ראויה להנצחה לטעמו של עורך העיתון וקוראיו. הנשים הללו לא ישאירו חותם בלב הקוראים החרדים, כי מיתארן אינו צנוע דיו. הן עלולות, חלילה, להביא לידי הרהורי חטא קורא כזה או אחר בידיהן המורמות אל על או בשערן שממילא יקוצץ בקרוב. הן אינן עוברות את סיפה של "הועדה הרוחנית" המפקחת על הייצוג החזותי בחומרי הקריאה לציבור החרדי. עורך העיתון וקוראיו מעדיפים כנראה לצפות בקלסתרונו הארי של הצורר הנאצי ובלבד שלא ייחשפו לפרצוף נשי – חי, מצויר, או כזה שמת זה מכבר. 

תגובות (0)
הוסף תגובה