השורדת ענת הראל: "עברתי חוויה מכוננת"

 ענת הראל אמנם נושאת בגאון בתואר "אושיית בריאות וכושר" והוכיחה בעונת "הישרדות V.I.P" שנשים לא נופלות מגברים בהתמודדות עם מכשולים פיזיים ונפשיים, אבל היא עדיין לא נותנת לעצמה לנוח לרגע. לפני כשנה ענת הוסיפה לעצמה עוד אתגר והצטרפה למסע הג'יפים החווייתי של "מאגמה צ'אלנג". החלקים הזכורים לה לטובה, הם דווקא (באופן לא מפתיע) האתגריים: הלינה בשטח והנהיגה בג'יפ בדרכים לא דרכים וכמובן הנוף המרהיב של ארמניה והנשים איתן חלקה רגעים מאתגרים במשך 11 ימי המסע.

 

 

צילום: סמדר איבצן קלר

 

"התנאים בארמניה לא היו קשים. מתוך 11 לילות ישנו בין 4 ל-5 לילות בשטח באוהלים וכל השאר בבתי מלון חמודים. מבחינתי, דווקא הלילות באוהל היו הכי כיפים, אלה הלילות שהכי צחקתי בהם והכי נהניתי", היא מספרת, "היינו במקומות מדהימים ומרהיבים, ארמניה יפהפייה. במסעות האלה את מגיעה למקומות שלא היית מגיעה אליהם בחיים אם לא היית יוצאת במסגרת "מאגמה צ'אלנג". אני כנראה גם לא הייתי מגיעה לארמניה בכלל. אבל במסע הגענו למקומות מיוחדים מאד".

 בפעם הראשונה בחייה, יצאה הראל, בגלל הסקרנות, היא אומרת, למסע נשי ולא כך-כך ידעה למה לצפות. "זה היה נראה לי פסיכי, שאלתי את עצמי למה לי בכלל לנסוע למסע שיש בו רק נשים? דיברתי עם נשים שעשו את המסע וכולן חזרו עם אותה תשובה, שזו חוויה עוצמתית שהן חוו דווקא בגלל שזה מסע של נשים".

 

 

אחרי "הישרדות", הנשים במסע התייחסו אלייך אחרת?

"כשמצטרפות למסעות האלה נשים מוכרות אז ברגע הראשון היחס הוא שונה, אבל זה לוקח בדיוק 24 שעות להיעלם.   נשים מוכרות הופכות להיות חלק מהקבוצה ואין עניין של מי ידועה מהטלוויזיה ומי לא. אני לא הרגשתי משהו שונה ביחס אלי אבל אני גם לא מתחזקת פאסון. הקבוצה הפכה מהר מאד להומוגנית.

 

צילום: סמדר איבצן קלר

 

 

גיליתי שאני חפרנית לא קטנה

הראל מספרת על החששות של ההתחלה, לפני שהחל המסע האמיתי. אני מודה שהיה לי בראש את הדימוי של נשים שלא מפרגנות. אבל גיליתי שזה בדיוק ההפך.  היה לי גם דימוי שנשים חופרות וקשקשניות וגיליתי שזה מדהים ושגם אני חפרנית לא קטנה. גיליתי גם שנשים מתנהלות אחרת בחברת נשים, הן פחות מרגישות צורך להרשים גברים. כשאת נמצאת בחברה מחבקת שהיא רק נשים את מגלה ורואה איך הן משחררות די מהר את השליטה ומתחילות להרגיש יותר פרועות וצעירות. פתאום את עם חבורה של נשים שהן בערך בסטטוס שלך בחיים ואתן לא אחראיות על שום דבר- לא על הבית, לא על הילדים, אתן פשוט בחופש וזו תחושה שמאפשרת לחזור להיות קצת ילדה. החוויה הנשית הייתה מכוננת מבחינתי, גיליתי שאנחנו נפלאות ומצאתי את עצמי במקום מאד משוחרר איתן בלי לחשוב איך אני נראית או איך אני מצטיירת והרגשתי ככה דווקא בגלל שזו הייתה חבורה של נשים".

 

לא חסרים הגברים בסביבה? 11 יום?

"בכלל לא, לגברים עם כל הכבוד להם וכמה שנאהב אותם והם יאהבו אותנו, הרבה יותר קשה להם להתחבר לחוויות שהן נשיות ולמחשבות נשיות. בדברים הקטנים ביותר אנחנו מעדיפות לדבר עם חברה ולא עם גבר. למשל: כמה מעצבן אותי שעליתי קילו וחצי, או החרדות שלנו כלפי הילדים. זה לא שגברים מפגרים, אבל כשאת נמצאת בחברת נשים את מבינה כמה זה מדהים שמבינים אותך. וככה גם במסע :  אם מישהי הלכה לצד טיפה לבכות ולשחרר את  הגעגועים לילדים או לבית, כולנו מאד אפשרנו את זה. גברים היו ישר מנסים לעצור את זה, הם ישר יחפשו פתרון פרקטי אבל לא, לפעמים אנחנו פשוט צריכים שיאפשרו לנו, שיכילו אותנו ויקשיבו לנו. גיליתי שלחברת נשים אין תחליף, במיוחד במסע כזה".

 

באותה תקופה  ענת  ובן זוגה, אופיר פרימר, נפרדו וחזרו בקאמבק שזכה לאזכורים רבים בתקשורת. התזמון, לדבריה, עשה להם רק טוב. "לא הרגשתי שהוא חסר לי במסע או שאני זקוקה לו : אלא רק ברמה של לספר לו סיפורים וחוויות מהמסע  אבל לא מעבר. עשינו הכל  בעצמנו, הנשים, אם היה במסע הזה גבר זה היה פשוט לא קשור" מספרת הראל. "מעט הגברים שהיו במנהלה, נבלעו בתוך החוויה וגם מאד ניסו לשמור על פרופיל נמוך כדי לא לקלקל את החוויה הנשית המדהימה שהייתה שם. כמובן שדיברתי עם בן הזוג שלי והסתמסנו ושלחתי לו תמונות".

 

 

צילום: סמדר איבצן קלר

הראל, גרושה אם לילד בן 12, נפרדה ממנו, כזכור, למשך חודשיים לשם צילומי הישרדות, עובדה שהקשתה עליה אפילו יותר את הפרידה בשנית, לצורך מסע מאגמה צ'אלנג'. "היה לי קשה בעיקר עם הגעגועים, במיוחד שזה היה אחרי הישרדות. בארמניה לא בכל מקום הייתה קליטה. היו נשים שהטלפון שלהן כן עבד והיו כאלה שלא. אני הייתי מאד לחוצה כי נתקעתי עם טלפון שלא עבד וכל הזמן חשבתי שהבן שלי לא יכול להשיג אותי ואני לא אותו, היא נזכרת. "אבל הנשים שהטלפון שלהן כן עבד כמובן עזרו ונתנו לאלה שלא עבד להן לדבר עם הבית או לשלוח הודעה. הבן שלי בהתחלה עשה טיפה פרצופים כשאמרתי לו שאני נוסעת אבל בסוף הוא נרגע כשהוא ראה שאני מתקשרת או שולחת הודעה כל יום".

 

אז מה יותר קשה? הישרדות או מאגמה צ'אלנג'?

"אין בכלל מה להשוות, "הישרדות" הייתה חוויה הרבה יותר קשה. במסע הזה התפנקתי עם אוכל מדהים, לעומת חצי כוס אורז ביום בתאילנד. במסע ישנתי באוהל עם מזרונים ושק שינה טרמי בעוד שבהישרדות ישנתי על האדמה".

 

 

צילום: סמדר איבצן קלר

תגובות (0)
הוסף תגובה