הטרדה מינית- זה לא חילול כבוד

פרשת עמנואל רוזן בעיצומה וברקע מלווה אותה שיח על הטרדות מיניות ונפגעות תקיפה מינית. כל זה קורה רגע אחרי ששרת המשפטים ציפי לבני אימצה את חוות הדעת של מחלקת החנינות במשרד המשפטים והמליצה לנשיא המדינה שמעון פרס, שלא להקל בעונשו של משה קצב. בהמלצתה היא הביאה בחשבון את הנשים "שאת כבודן הוא רמס ואת גופן ונפשן הוא חילל".

 

ההחלטה של לבני בוודאי משמחת (כמעט) כל מי שעקב אחרי הפרשה שהסעירה את כל המדינה ושיש בו ולו מעט אמפתיה כלפי נפגעות תקיפה מינית. יחד עם זאת אינני יכולה להימנע, בכל פעם מחדש מלחוש רתיעה מהרטוריקה הקשורה לסבלן של נפגעות תקיפה מינית. אותו "כבוד שנרמס", "גוף שחולל" גורמים לי לשאול את עצמי מדוע אנחנו מתעקשים לתאר חוויה רגשית עמוקה וטראומטית במונחים כל כך ארכאיים?

 

האם כשפורצים לי הביתה או מרביצים לי כבודי נרמס? מדוע אונס גורם לפגיעה דווקא בכבודה של האישה? איך קרה שהכבוד שלי מוגדר באמצעות השמירה על איבר המין שלי?  והכבוד הזה שאנשים רוחשים לי, בזכות אופיי, ההישגים וההשכלה שלי ­– עלולים להיגזל ממני בגלל שמישהו פלש לי לאיבר המין?

 

אם נאנסת, בית המקדש הזה שנקרא איבר המין שלך חולל. ממש כמו בליל הבדולח. והנה מאחר והוא מקור ערכך, הרי את מחוללת וכבודך נרמס. הקישור האוטומטי בין מיניות לכבוד הוא שריד לחשיבה מיושנת וארכאית שמתייחסת לאישה רק על סמך מיניותה, על אף כל התכונות וההישגים שלה. תהיי מורה, מנכ"לית, דוקטור, אימא לתפארת, שיאנית אולימפית או זוכת פרס נובל. כל אלו לא ישנו. ברגע שתוטרדי מינית תצטרפי לרשימת המקומות הקדושים בישראל, קדושתך תחולל וכבודך יירמס.

 

ומה באשר להוא שפלש? מה עם הכבוד שלו?

בזה לא נדון. מה זה קשור? הוא גבר ולכן מקורות לכבוד רבים לו. הוא יכול להיות מורשע בעבירות מין ולחזור למשוך בחוטים ולהיות מעורב פוליטית (חיים רמון), להעניק פרשנות צבאית באולפני הטלוויזיה בעתות משבר ביטחוניות (איציק מרדכי) לפרוח ולשגשג כלכלית (עופר גלזר) עד כדי כך שעברו הפלילי יהפוך לגרגר אבק בודד בזיכרון הקולקטיבי.

 

אבל את, כי את אישה, כל מה שאת בעיננו הוא גוף. ולכן אם לא אכפת לך, את מתבקשת להישאר מחוללת עם כבוד רמוס.

 

אבל אני רוצה לומר לך משהו:

את (ואני), לא רק גוף. את נפלאה, גם אחרי המעשים הנתעבים של הפושע שפגע בך, בדיוק כמו שהיית לפני. הערך שלך נבנה בזכות מעשייך ורגשותייך ואופייך ומבטך ותמיד תמיד בזכותך. אין במעשה הפגיעה ובעושה אותו כוח לרמוס את כבודך כי כבודך אינו תלוי בו. אנחנו – אני ואת, לא ניתן לו כל כך הרבה כוח.

תגובות (0)
הוסף תגובה