צדק ושיוויון לנשים – למען תועלת כלכלית

כשבכל העולם דיברו על הצוק הפיסקלי, המולטי-מיליארדר ואחד האנשים העשירים בעולם, וורן באפט, אמר שנשים הן אלו שיצילו את ארצות הברית מהתמוטטות. "איזה בזבוז של כישרון אנושי", צוטט הלה בעיתון הטלגרף הבריטי בדצמבר האחרון, "50% מהאוכלוסיה נדחקה לפינה במשך 200 שנה. אנחנו מתקרבים לשלב בו נשתמש ב- 100% מהאוכלוסיה. אני אופטימי, אבל עדיין יש כברת דרך לפנינו". באפט מוסיף ומבחין בין מקצועות "נשיים", בהם עוסקות נשים מתחילת המאה הקודמת, לבין מקצועות שעד לפני זמן לא קצר השתייכו לגברים בלבד וכיום, על פי באפט, משתנים.

 

עוד ב Onlife:

 

 

רוחות חדשות גם בכלכלה הישראלית

ניתן, וכנראה צריך, להתווכח על האופן בו באפט, אדם שאוחז בהון בלתי נתפס, מדבר על "שימוש" (באנגלית – using) בבני אדם. אבל אם נשים את הנקודה הזו בצד, יש משהו עוצמתי בכך שאדם שהוכתר על ידי מגזין "טיים" כאחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם ומהווה את אחד האייקונים הקפיטליסטים הגדולים של תקופתנו, מצהיר על כך שתעסוקת נשים היא הכרח. לא בגלל אידיאלים של שיוויון, חירות ואחווה, אלא ממניעים תועלתניים נטו. זה חדש – וזה די מגניב.

נראה שגם בכלכלה הישראלית מנשבות רוחות חדשות, מבוססות כרומוזום X. קרנית פלוג, האישה הראשונה המכהנת כמשנה לנגיד בנק ישראל, יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר החדשה, רותם רולף, יועצת בכירה במשרד האוצר, הח"כיות סתיו שפיר ואיילת שקד, החברות בוועדת הכספים של הכנסת, רקפת רוסק עמינח, מנכ"ל בנק לאומי – ועוד כמה, שתפסו פחות כותרות. אז נכון, זה עדיין עולם גברי, גברים עדיין מרוויחים יותר, ועדיין שולטים בבית הנבחרים ובממשלה, אבל טיפה פחות.

הדבר מפתיע במיוחד אם חושבים על האופן בו כלכלה נתפסת בקרב הציבור הרחב. על אף שניתן לראות שינוי חיובי מאז קיץ 2011, עדיין מדובר בתחום שאינו אינטואיטיבי וכזה שנתפס כמסובך, אפילו אזוטרי, למרבית האוכלוסיה. והנה, יש יותר ויותר נשים בעמדה האזוטרית הזו, מבנק ישראל ועד משרד האוצר, והן ממש אחלה. האם זה אומר שהן ינהיגו כלכלה שיוויונית יותר, או ינקטו בדרך פעולה שונה משל עמיתיהן הגברים? ככל הנראה, לא במיוחד. אבל היי, אם כבר מישהו דופק אותנו, לפחות שזו תהיה אישה.

 

מנכל"ית משרד האוצר, יעל אנדורן (צילום: יח"צ)

 

קשה יותר להגיד "נשים לא מבינות בכסף"

אם כבר הזכרנו את המחאה החברתית של קיץ 2011, שם ההתפלגות דווקא הייתה מסורתית למדי. מצדו האחד של המתרס דפני ליף, אישה כריזמטית ואכפתית אבל חסרת ידע כלכלי או משנה סדורה, ומצדו האחר גורמי השלטון הגבריים, מראש העיר ועד ראש הממשלה, שהתייחסו לנושא במידה רבה כאל פטפוטיהן של ילדות קטנות. בתווך עמדו יוסי יונה ואביה ספיבק, גברים, וביקשו להסביר את עמדתם האידיאולוגית של מובילי המחאה במונחים כלכליים. פחות משנתיים מאוחר יותר, וכבר דומה שפני הדברים משתנים. כיום כבר היה קשה יותר למקבלי ההחלטות לבסס התנשאות מהולה במיזוגניה.

 

כאמור, זו אינה מגמה מקומית בלבד. בארצות הברית, בהשפעת דבריו של באפט ובמנותק מהם, קמות יוזמות רבות לקידום נשים בכלכלה. אני לא מדברת על יוזמות ממשלתיות אלא על יוזמות פרטיות, שבאות מהשוק, ומטרתן, כמו זו של באפט, אינה להשיג שיוויון לשם שיוויון, אלא להשיג שיוויון בשביל תועלת. מגזין הכלכלה היוקרתי הוול סטריט ג'ורנל, לדוגמה, הקים קואליציה של 200 מנכ"לים ומנכ"ליות בחברות גדולות ומשפיעות, שמטרתה לנסח תוכנית סדורה וממוקדת ל"מיקסום הפוטנציאל" של נשים בשוק העבודה. ממש ככה. המטרה המוצהרת באתר התוכנית היא "שימוש טוב יותר בנשים כשרוניות לקידום צמיחה כלכלית ותחרותיות בארצות הברית ובעולם". לא לשם הצדק, אלא לשם התועלת.

 

כבר לא מתחננות לדלת שתיפתח – עכשיו מתחננים אליהן

כלכלנים ליברליים בכל העולם מבינים שקידום נשים הוא אמצעי לקידום וחיזוק הכלכלה. אפשר להסכים או לא עם האידיאולוגיה והפרקטיקה הכלכלית שלהם, אבל קשה שלא להעריך את זה. יש משהו מתיש בלדרוש שיוויון רק כי הוא צודק. זה שם את הנשים בעמדת חולשה מסוימת – הן צריכות שיוויון, והן נלחמות על מנת לקבל אותו, ואותו בלבד, ואחר כך נראה. בתקופה האחרונה, בעיקר מאז המשבר הכלכלי של 2008, נשים כבר אינן אלו שנלחמות על מקומן – הן מקבלות את מקומן כי צריכים אותן, כי באים אליהן ומבקשים.

 

יאיר לפיד לא מינה את יעל אנדורן לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר משום שהיא אישה. הוא אמנם מצהיר על עצמו כפמיניסט, ואכן ניתן לראות ברשימתו ייצוג נשי חסר תקדים למפלגה בסדר גודל כזה, אבל עם כל הכבוד, לא ממנים אדם לתפקיד בכיר כזה בגלל הרכב הכרומוזומים שלו או שלה. היא מונתה כי לתפיסתם של גורמים בממשלה היא טובה וראויה, ולא משום סיבה אחרת. לאט אבל בטוח, נשים הופכות מאלו שנלחמות על מנת לקבל הכרה, לאלו שמזמינים אותן ומתחננים שייענו להזמנה. וזה כבר באמת ממש מגניב.

תגובות (0)
הוסף תגובה