טבעונות: הכל קרה בגלל פגישה אחת עם פרה

אני אמא לשתי בנות: אדווה, בת שנתיים, וסהר, בת 4 וחצי. את רוב חיי העברתי כצמחונית, וכמכורה למוצרי החלב השונים. תמיד נחשבתי בעיני הסביבה ובעיני עצמי לחובבת מושבעת של בעלי חיים: גדלתי עם כלבים, הצלתי גורי חתולים ממוות ברחוב, החזרתי כלבים אבודים לבעליהם, ותרמתי דרך קבע לעמותות הרלוונטיות. אבל מעולם לא עצרתי, ולו לשנייה אחת, כדי להקדיש מחשבה לאותן בעלות חיים שמספקות לי, מגופן, מזון.

אנחנו שותות את הקפה, אוכלות כריך עם גבינה, עובדות על הלפ-טופ, משוחחות עם הגננת, מפעילות מכונת כביסה, מתווכחות עם הבוסית, שולחות מייל מהסמארט-פון, מקפיצות את הילדים לחוגים… מי מאיתנו, אי פעם, עצרה את המחול המטורף הזה וחשבה על… פרה? אנחנו חותכות עגבניות לסלט ביד אחת, משוחחות בטלפון ביד השנייה, מבקשות שלוש פעמים מהילד שיילך לשטוף ידיים לפני הארוחה, שוברות ביצה לתוך קערה, מקשקשות חביתה, קוראות שוב, הפעם לילדה, שתניח את הצבעים ותיגש לשולחן לאכול כבר! כף גדושה של קוטג' טרי נשפך לצלחת, אנחנו מלקקות את הכף, גונבות ביס מהחביתה… מי איתנו, אי פעם, עצרה וחשבה על… התרנגולת שהטילה את הביצה? על עגל או עגלה?

אנחנו מעבירות חיים שלמים במרדף אחרי מעמד, שוויון, הכרה, חופש, עצמאות, אמהות/הורות, זוגיות, קריירה, בריאות, כאשר בעולם מקביל לשלנו, רחוק מאוד מהתודעה ומההכרה, מתקיימת מציאות מטרידה ביותר. ברשותכן, אתנחתא מהעולם שכולו טוב, ותאמינו לי, בהשוואה לעולם אותו אני מעוניינת לחשוף (על קצה המזלג) בפניכן, אכן – כולו טוב.

תמונה אחת של פרה חולבת אחת זימנה לפתחי מסע ארוך, מסעיר, כואב ובכלל מלא ברגש. זה היה הרגע שלי, הרגע בו עצרתי, וחשבתי על פרה. אבל לא הסתפקתי בתמונות ובסרטונים ברשת, לקחתי את בנותיי וניגשתי לרפת הקרובה למקום מגוריי. זו הייתה רפת גדולה, המוכרת חלב לאחת החברות הגדולות.

את הביקור הראשון שלי ברפת לא אשכח לעולם. חזרנו הביתה, השכבתי את הבנות לישון אחרי כל ה"טקס" של הערב, והעברתי את המחשבות למקלדת. העליתי לפייסבוק את הסטטוס הבא:

"הקרקע כבר אינה נראית. שכבות על שכבות של צואת פרות והפרשות אחרות, מהולות במה שהיה פעם חול.
רגליים שלא ניתן להבחין בכפותיהן. הן מכוסות ברפש, שקועות בו עד ברכיים כמעט. בינות לרגליים העייפות והמטונפות עטינים שנראים כמו בלון עור עצום, מתוח, עם ורידים בולטים, כמו עומדים להתפוצץ בכל שנייה, מלאים בחלב אם של אמא-פרה, אשר צאצאיה, התינוקות שלה – נגזלים ממנה בזה אחר זה, שנה אחר שנה.

"הם אינם זוכים לינוק ממנה, או ליהנות מקירבתה ומחומה, אחרי שסחבה אותם ברחמה במשך 9 חודשים ארוכים וכואבים, במהלכם היא נחלבת חליבות אינסופיות, בעודה בהריון! הריון שנוצר במהלך ריסון אלים, בתוך מתקן הסוגר על גופה, כשזרוע אחת חודרת לרקטום שלה, כדי לייצב את איברי הרבייה הפנימיים שלה, בעוד היד השנייה מחדירה את צינורית הזרע למקום ההפריה.

"מרגע הלידה, עוברת בערך שעה עד שמגיע הפועל של הרפת או הרפתן עצמו וגורר את התינוק מרגליו. הפרה-האם מנסה למנוע את הפרידה המייסרת. היא מנסה ללכת אחרי התינוק שלה, אך נעצרת בכוח.
התינוק נזרק לכלוב קטנטן וחלוד, הוא בוכה ימים ארוכים. הפרה-האם בוכה אף היא, בכי שמתבטא בקריאות מצוקה רמות, צורמות וקורעות לב?.

[video:http://www.youtube.com/watch?v=jacglY8cFek&feature=youtu.be]

לימים חזרתי שוב ושוב לרפת הזו, ללטף עגלים ועגלות יתומים, הכלואים בכלובים קטנטנים, כשהם מנסים בכל כוחם ?לינוק? את כף ידי המושטת אליהם. קיים בהם הצורך הבסיסי לינוק, בדיוק כמו אצל התינוקות האהובים שלנו. אני פוגשת שם פרות עדינות, שמדהימות אותי בכל פעם מחדש ברוך והעדינות שלהן. זכור לי במיוחד הביקור שבו פרה 745 שכבה בכלוב מבודד. היא היתה בסוף החודש התשיעי להריונה, כורעת ללדת. חברתה לרפת, צמודה אליה, מבעד לסורגים, מנחמת אותה, ?מלטפת? אותה, מבקשת לתמוך בה בשעה שכואב וקשה לה. במשך כל הזמן שהייתי שם, היא לא זזה ממנה לרגע.

[video:http://www.youtube.com/watch?v=P1fvhw9TIuk&feature=youtu.be]

כשגיליתי את הרפת, למעשה גיליתי שהצורך האמהי לדאוג לצאצאיות הפרטיות שלי, הוא רחב יותר והוא מנצנץ גם אל מול תינוקות שאינם אנושיים – תינוקות זכרים שנשלחים לשחיטה בשביל בשרם הרך, ותינוקות נקבות שנכנסות למעגל הכפייה והשיעבוד כשהן רק בנות שנה. מכאן הגיעה המסקנה הברורה והטבעית ביותר: אני ובנותיי לא נמשיך ?לינוק? עוד מהפרה-האם, לא נהיה אחראיות עוד לשיעבוד ולחיי גהינום של אמהות אחרות, לא פרות ולא תרנגולות מטילות.

כיום אני, בן זוגי ושתי בנותיי טבעונים, ומקיימים אורח חיים שהביא עמו ערכים נפלאים ובריאות שלמה לכולנו. אני גאה לראות בבנותיי רגישות, חמלה וכבוד לזולת באשר הוא, אנושי או לא. בתי הבכורה אף החלימה מאסטמה כתוצאה מהפסקת צריכת החלב. אני נוהגת עד היום לבקר ברפת. גיליתי שם חיות מופלאות, נבונות, רגישות ועדינות נפש. גאה לומר: אני טבעונית שמאוהבת בפרות – נקבות מעולם אחר…

 

שי-לי מנזילבסקי פועלת לקידום לזכויות בעלי-חיים, באופן עצמאי ובמסגרת עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים.

מתכונים לשבועות ללא חלב באתר הצמחונות הישראלי

 

 

תגובות (0)
הוסף תגובה