נשות הכותל ניצחו אתמול: שנאת הנשים הפסידה

תפילת נשות הכותל, 10.5.13, שבע בבוקר.

שוטרי מג"ב ויס"מ שומרים על נשות הכותל בתפילה. אתמול (צילומים: חנה בית הלחמי)

השואה קרתה בגללנו, רק שתדעו

כשחזרתי משם, לקח לי שעות להסיר מעליי את האנרגיה המזוהמת הזו של מיזוגניה (שנאת נשים) צפופה, אלימה, קולנית, חמה, המונית, פוליטית, לא הלכתית או דתית (למרות שמוצגת באיצטלא כזו), לא מידתית, מלאה בפחד אלים של חלשים.

הגענו לשם קרוב לשבע בבוקר, לרחבה מלאה יס"מניקים, מג"בניקים ושוטרים. אלפי חרדים נהרו לתוך הרחבה במורד המדרגות הבאות מהעיר העתיקה, אלפי נערות נהרו מכיוון שער ציון. הפרדה צריכה להיות, סדר זה סדר, עד למפגש הסיום הצפוף עם השוטרים, שהיה בבחינת תמונה אחת שווה אלף מילים: עשרות נערות חרדיות מחובקות במעגל צפוף, מיוזע והדוק של שוטרים, במטרה למנוע מהן להפריע ליציאת נשות הכותל מהרחבה. פיקוח נפשה הרעועה של האורתודוקסיה היהודית דוחה איסור נגיעה.

הטקסטים שפעפעו מפי מורות הסמינר הרבות, היו טקסטים מכוננים: בעוד חבריהן הגברים קוראים בלשונם הדלה לנשים ה"רפורמיות לא יהודיות" לנסוע לאמריקה או לגרמניה, הנה טקסט אחד לדוגמא שקראה בפאתוס אחת הנשים במבוגרות לצאן מרעיתה: "בנות, לא לדבר עם הנשים פה! תתרחקו!! (בצעקה סטייל הרבנית קוק)….הן מביאות שואה על עם ישראל! יש בהן טומאה! ממש עכשיו מתרגשות צרות כואבות על העם היהודי בגלל הנשים האלה!!! השואה קרתה בגלל נשים כמוהן!!!".

זוהמה שמקלחת לא מורידה

משהו נשאר לך על העור והבגדים כשאת יוצאת משם. מקלחת לא הורידה את זה, גם לא שעת שינה, גם לא הכנת צהריים לילדים. רק אימון ספורט מיוזע התחיל לקלף את השכבה העקשנית הדביקה הזו, ואחר כך שיחה טובה עם אנשים שהיו שם אתי. זר וזרה לא יבינו זאת. זר, כי זה לא מופנה אליו. זרה, כי גם אני לא הבנתי עד שחוויתי בעצמי את משמעות הגיוס ההמוני של אלפי חרדים צעירים ומשולהבים, עם מבטים חלולים, אקסטזה מטורפת והתנהגות חסרת מעצורים כמו של בעלי הפרעת אלימות כפייתית. כשבאים מולך מאות שכאלו, את מתחילה לחוש סולידריות לאחיותייך החרדיות. אנחנו הלכנו משם הביתה, הן נשארו אתם.

סיפרה אחת מחברותיי שהקדימה להגיע הבוקר לכותל, שבמתקפה החרדית הראשונה לפני שהוצבו מחסומים, מי שפרצו בבכי, צרחו וברחו היו אותן חרדיות. הן כנראה ידעו טוב מאתנו למה.

על מה המהומה?

למי שלא הבינו עד כה במה מדובר, הנה הסבר קטן: נשות הכותל הן קבוצה מגובשת של כמה עשרות נשים שהחלו עוד ב- 1988 להתפלל אחת לחודש לערך – תפילת ראש חודש ומועדים – בעזרת הנשים שברחבת הכותל, כשהן עטופות בטלית ותפילין וקוראות בתורה, כמעשה בנות רש"י וברוריה אשת רבי מאיר בעל הנס. הן שרות ומתפללות והולכות לדרכן. כמו שמותר הלכתית, כמו שעשו לפניהן וכנגזר מחופש הדת הקיים לכאורה במדינת ישראל.  יש ביניהן רפורמיות, קונסרבטיביות ואורתודוקסיות למהדרין.

למרות שאין איסור הלכתי על תפילתן כפי שהן מתפללות, ולמרות שהן אינן מעוררות שום פרובוקציה אלא באות אחת לחודש להתפלל כדרכן, מאיים כנראה השימוש שלהן באביזרים המסמלים ביהדות את ההגמוניה הגברית – טלית, תפילין וספר תורה, על הרבנים.

העדה החרדית בארץ היא עדה המנוהלת בגישה טוטאליטרית לחלוטין ע"י רבנים, המגדירים את גבולות הכח שלהם באמצעות הסמלים הללו ושיוכם הבלעדי לגברים. העובדה שמעשיהם נוגדים את ההלכה אינה מטרידה אותם: הנשים, שהן הסכנה הפוטנציאלית על ההגמוניה הגברית, נתונות למרותם באמצעי סחיטה פשוטים של ציות או הוקעה, הסכמה או איבוד כל היקר להן. אף אחת מהן לא תדע ממילא את האמת, כי מרוב פחד הן נחבאות ב"כבודה של בת מלך פנימה" ולא מעזות לשאול.

כפי שענתה לנו הניה, אשה אינטליגנטית, רהוטה ושואפת לדיאלוג מבית"ר, אחרי שהזמינה אותנו ל"סמינר שלנו" ושאלנו האם גם היא תתארח אצלנו לסמינר: "אני לא צריכה  לבוא אליכן, לי אין שאלות, אותי מייצגים הרבנים". כשציינתי שנשים יותר אינטליגנטיות מגברים, היא והנשים והנערות סביבה הנהנו בהסכמה נלהבת. ששאלתי למה, אם כך, לא הן תפסוקנה בנושא נשות הכותל, שכן פסיקתן תהיה מן הסתם חכמה משל הרבנים – הן התחילו לצעוק ולהתפזר בבהלה.

הניה לא מחפשת תשובות. יש לה

יש פוליטיקה גברית, דתית ושמרנית סבוכה סביב ההתנגדות הלא חוקית ולא הלכתית לתפילת נשות הכותל. זה כבר לפוסט אחר. ההדגמה הויזואלית הקטנה עולה מצילום שצילם עמי קנר מתוך מתחם הגברים. משם, יש פרספקטיבה טובה לתוך איזור הנשים כולו. מתוך איזור הנשים לא רואים כלום. ככה זה, כמו שהבריון השכונתי יושב על הגדר כדי לצפות באלו שהוא שולט בפחדיהם, ככה גם אורגנה רחבת הכותל ע"י רב הכותל וחבר מרעיו: שטח תצפית אסטרטגי ורחב לגברים, היעדר הניראות ויכולת תצפית לנשים. שתי תמונות אומרות אלף מילים.

(צילום: עמי קנר, מאיזור הגברים)

הבעייתיים

בספרה "מה זה בכלל פמיניזם", מצטטת טלי רוזין את אן ז'רדיין שאמרה כבר לפני 50 שנה לניו יורקר: "תקרת הזכוכית אינה עשוייה מזכוכית אלא משכבה צפופה של גברים". כשנראית באופק סכנה על ההגמוניה הגברית ועל שליטתה ב- 99% מההון העולמי ובהתאמה גם במשאבי הכח שבו, נעלמים חילוקי הדעות וכולם מצטופפים: בנט מהבית היהודי שחובר לרבנים החרדים שבהזדמנויות אחרות הוא מוקיע, לצד בוז'י הרצוג שגרם לממשלה הקודמת לערער על פסיקת בג"צ למען נשות הכותל, ואפילו הפסאודו-נאורים כמו מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל יזהר הס התומך בפתרון שרנסקי לזרוק את נשות הכותל לפינת המרחב הציבורי ורחוק מן העין.

הם, יחד עם ח"כ ד"ר עליזה לביא, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה, שתהתה בדף הפייסבוק שלה לגבי המוטיבציה של נשים לנהוג כמו גברים. וכמובן – ח"כ מירי רגב שהשאילה מטפחת כדי להתפלל איפה ש"מותר", רגע לפני ראיון בוגדני נגד זכות התפילה של נשים. מה שאירוני הוא, שהמטפחת שלה נראתה כמו טלית.

מירי רגב והפסאודו טלית

תודה לכם, החרדים והמשת"פים

תודה לראשי העדה החרדית והמשת"פים והמשת"פיות שלהם בציונות הדתית, בין הנשים ובצמרת הפוליטית. מעולם לא היו יחסי ציבור כאלו לזכויות האדם של נשים כפי שהם ארגנו לנו אתמול בכותל המערבי, חינם אין כסף. תמשיכו ככה.

ואם שר הדתות בנט יחשוב לסגת מאישור התפילה ולעבור בכך על החוק (שלא לדבר על בגידה במצביעיו) – אנחנו, נשים בישראל, נגיש לו את החשבון. ההדרה נגמרה.

תודה גם על כך שהבאתם כל כך הרבה נערות על מנת שתחשפנה לאלטרנטיבה. השיחות אתן היו מרתקות. הן לא רצו ללכת, למרות הרבנים שניסו לשלוח אותן הביתה והמורות שלהן שניסו לציית לרבנים. בנות הסמינרים למדו שעור חשוב אתמול בכותל, ותזכורנה לכם את זה לטובה.

שתי הערות שוליים

1. שקרים בפרסום: בסיקורים שקראתי לאחר מכן, צומצמו נשות הכותל ל"עשרות מתפללות". שקר וכזב. ככה זה כשהתקשורת מתגייסת. בפועל – היו שם מאות רבות של נשים וגברים (המון גברים) שהגיעו לתמוך במתפללות. כולנו נכלאנו יחד בסוג של מכלאה אנושית מוקפת נשות מג"ב עם הגב אלינו והפנים החוצה – לאוכלוסיית הפורעים והפורעות. להערכתי ומניסיוני בסיקור הפגנות, היינו למעלה מאלף.

2.מילה על סולידריות: אני חושבת על אחיותי החרדיות שחיות עם האבק המיזוגני השקוף הזה באוויר, יומיום, שעה שעה, חלקן מגוננות על עצמן בעיוורון הסלקטיבי הזה שהם מפתחות כלפיו. אין לי טענות לגבי התנגדותן לנשות הכותל ובעד הפרת זכויות אדם של נשים, מטעמי כח ובאיצטלא דתית-הלכתית – כי זה עולם של גברים. הן לא האוייב, ועבור הגברים שלהן – כל אשה שחורגת מהמתווה הצר שהתוו לה היא האוייב.

\