ייצוא הגז הטבעי: השוד הכי גדול שעושים לנו מתחת לאף

במוצאי שבת נסעתי, יחד עם מאות אנשים, לרמת פולג, להפגין  מול ביתו של יצחק תשובה, הישראלי המרכזי בשותפות חברות הגז. בשבוע לפני כן היינו מול הבית של שר האנרגיה סילבן שלום, מי שאמור להחליט על גורל ייצוא הגז הטבעי מישראל. בין לבין היינו בכנסת, ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת, ממוקדים במטרה אחת, ברורה ואפשרית – לעצור את מחטף הגז. 

 

עוד ב Onlife:

 

על מה בעצם המאבק?

אנחנו לא מפסיקים להילחם כי זו החלטה גורלית, כזו שיכולה לשנות את החיים של כל אחת ואחד מאיתנו. מצד שני, מדובר בנושא מורכב ומבלבל. לא עוזר שהטייקונים (וכלי התקשורת שלהם) לא ממש רוצים לפזר את הערפל. אז אני אנסה, בכמה מילים, להסביר על מה המאבק.

 

מול חופי ישראל התגלו מאז 1999 מאגרי גז טבעי. זה גילוי חשוב ומרגש – לראשונה יש למדינת ישראל מקור אנרגיה משל עצמה. בעולם שבו מחירי הדלק מכפילים את עצמם, גז טבעי – דלק זול ויחסית ירוק – הוא נכס אדיר: דמיינו לכם ישראל שבה מחירי החשמל זולים בחצי, ומיכל דלק עולה רבע ממחירו היום. ישראל שבה התחבורה הציבורית, התעשייה, ומערכות התפלת המים מונעות בגז הזול, וזיהום האוויר יורד פלאים. ירידה ביוקר המחיה, אנרגיה ירוקה, ועצמאות אנרגטית לשנים ארוכות. זו ההבטחה שגלומה בגילויי הגז שלנו.

 

אבל מול החזון הזה עומדות חברות הענק שמנסות למקסם את הרווחים שלהן במאגרי הגז, גם על חשבון אזרחי ישראל ומדובר על הרבה מאד כסף. ההערכה הכי מזערית של אנשי מקצוע מדברת על הפסד של 600 מיליארד שקלים במידה ולא נעצור את המחטף הזה. זה סכום שגדול פי 15 מהגירעון שבגללו הממשלה קורעת לנו את הצורה. יוסי הולנדר, יו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי, מדבר על סכומים גבוהים הרבה יותר.

 

לא מוגזם להגיד שמדובר בהחלטה הכלכלית המכריעה של הדור שלנו: האם יתממש החזון הכלכלי-סביבתי-חברתי המתבקש והגז ינוצל לטובת כלל תושבי ישראל, או שהממשלה תייצא אותו ללא חשבון, ואנחנו נשלם מחיר כבד? 

 

לא מפסיקים להילחם. ההפגנה מול ביתו של יצחק תשובה (צילום: אורי בן דב)

יש לכם 300,000 שקל להמר עליהם?

חשוב לומר: אנחנו לא נגד ייצוא הגז. אנחנו רק רוצים לוודא שיש מספיק גז כדי להבטיח מעבר מאסיבי של משק האנרגיה הישראלי לגז לפני התרת יצוא. הבעיה היא שלמעט מאגר תמר, אין שום וודאות כמה גז יש לנו באמת. לוקח זמן רב בין גילוי מאגר גז לידיעה וודאית יותר על הכמויות שבו. לכן, כרגע יש לנו בעיקר "הערכות", ו"סימנים" ("סימנים" שיש להם נטיה פלאית להופיע לפני שצריכות ליפול הכרעות).

מי שמפיק את ההערכות וה"סימנים" האלה הן חברות הגז. מכיוון שהייצוא רווחי הרבה יותר מהמכירה למשק הישראלי, חברות הגז רוצות ליצור רושם שיש לנו ה-מ-ו-ן גז, כך שההערכות שלהן באות עם אינטרס ברור. גם ועדת צמח (שמונתה להמליץ על מדיניות ייצוא הגז) התבססה על ההערכות האינטרסנטיות האלה של ברוני הגז. זו הסיבה העיקרית שאי אפשר לקחת את המסקנות שלה ברצינות.  

במצב כזה של חוסר וודאות, כל החלטה על יצוא הגז היא פשוט הימור. הימור של 600 מיליארד שקל. אם מחלקים את הסכום הזה לבתי אב מדובר ב- 300,000 שקל לכל משפחה. אז השאלה היחידה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא האם יש לכם 300,000 שקל להמר עליהם. אני מניח שהתשובה היא "לא", ולכן אני מאמין שאסור לנו להרשות לאחרים להמר על הכסף שלנו ככה, שאסור לסכן את הרווחים והרווחה של אזרחי ישראל מהגז הטבעי רק כדי למקסם את רווחי הטייקונים – ואסור להתיר ייצוא.

חשוב לדעת שבעולם האנרגיה – אין דרך חזרה מחוזי ייצוא. ברגע שהחוזים ייחתמו העסק אבוד. בריטניה, למשל, ייצאה את מאגרי הגז שלה ללא מדיניות מסודרת בשנות השמונים והתשעים, והיום היא מייצאת גז מצד אחד, ומצד שני מייבאת גז יקר פי ארבע לשימושה הפנימי, והנזק לכלכלה הבריטית אדיר. חשוב גם לציין: ברוני הגז ירוויחו מיליארדים גם אם לא נייצא כלום, רק מלמכור את הגז לנו, לאזרחי ישראל. הם פשוט ירוויחו 50 מיליארד שקל במקום 200 מיליארד. איך שלא מסתכלים על זה, לא מדובר ברווח קטן. אז למה להמר גם על הרווחים שלנו?

 

ירוויח רק 50 מיליארד במקום 200. יצחק תשובה (צילום מתוך ויקימדיה)

רק מבקשים לחכות עם הייצוא

זה בעצם לב המאבק: הדרישה ההגיונית והפשוטה להמתין עם ההחלטה מספר שנים, עד שנדע בוודאות גדולה יותר כמה גז יש לנו, מול הלחץ האדיר של ברוני הגז לייצא מהר, הרבה ועכשיו. הבעיה המרכזית היא שבמדינת השקשוקה, השרים מדברים עם הטייקונים ולא עם נציגי האזרחים, והרגולטורים והפקידים יודעים טוב מאד מאיזה צד מרוחה החמאה, ושוכחים לפעמים שאנחנו אלה שמשלמים להם את המשכורת ושאותנו הם אמורים לייצג.

כדי לוודא שהגז הישראלי ינוצל לטובת כולם ולא לטובת מתי מעט, עלינו לדאוג להשהות את הייצוא בחמש שנים. לשם כך, אנחנו צריכים להעביר את ההחלטה לבמת הכנסת הגלויה, כי מההחלטות במחשכים של נערי האוצר יש לנו נסיון רע מאוד. זוהי מטרה ממוקדת, ברורה, אפשרית והגיונית. ועדיין, כדי שנוכל לעמוד מול כל הכסף והלחצים של בעלי האינטרסים, אנחנו עובדים קשה ואנחנו חייבים להמשיך לעבוד.  

כאן אתם נכנסים לתמונה: זה העתיד שלכם בדיוק כמו שהוא העתיד שלי. אל תסמכו על החברים שלי ועלי שנשמור לכם על הכסף ועל הסביבה. האמת היא שלבד – לא בטוח שנוכל לעשות את זה. אנחנו צריכים שתבואו איתנו. זה העתיד שלנו ושל הילדים שלנו. הרעש צריך לגדול, האדמה צריכה לרעוד.

 

לעמוד ההפגנה בפייסבוק

תגובות (0)
הוסף תגובה