אורלי לוי-אבקסיס דורשת בנאום בכנסת: חוסו על הציבור

"גברתי היושבת-ראש. אני באמת רוצה לברך אותך על התפקיד החדש, שהוא מאתגר ביותר.

 

אדוני שר הרווחה מר מאיר כהן, אדוני סגן שר האוצר מיקי לוי, חברי הכנסת הנכבדים, בואו נודה שבחינת מצבה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל נעשתה באופן פרדוקסלי אצלנו באמצעות מראה עם שני פנים, והתמונות שמשתקפות אלינו מהמראה מתחלפות לסירוגין, וזה לפי הצורך של המשקיף, או של זה המסביר, וזה גם תלוי מה – המסביר מקבל דף מסרים מאיזה יועץ תקשורת איך להסביר את הדברים. אבל למי שמסתכל מן הצד נדמה לפעמים שמדובר בעיוור צבעים או במי שראייתו תלת-ממדית. הוא מסתכל במראה, אבל הוא לא רואה את ההווה, כי ההווה נמצא מאחוריו. אז בואו נודה בסוריאליזם הזה, שבו אנחנו שבויים מרצון, שפעם נדמה לנו, בהשפעת הצהרות וכותרות, כי מצבנו הכלכלי טוב לאין ערוך מכל המדינות שבעולם, ואנחנו אפילו מובילים בראש המדינות המפותחות והעשירות, ופעם, מאותם מקורות בדיוק, ודרך אותן כותרות, אנחנו מתבשרים כי מצבנו הכלכלי קטסטרופלי, הוא מחייב גזירות, הוא מחייב מסים נוספים והוא מחייב צמצום שירותים חיוניים עד כדי גזלת כבשת הרש ממש.

 

כחברי הכנסת מכל סיעות הבית אנחנו מתרוצצים בימים אלה, כל אחד וכל אחת לחוד וכולנו יחד, במאמץ אמיתי וכן, לצמצם את הגזירות המאיימות על קיומם של קשישים, על בריאותם של ילדים, על מחוסרי קורת גג ועל כל אלה המביטים אלינו בעיניים כבויות מחרדה ומחוסר אונים.

 

גברתי היושבת-ראש, זו התמונה העצובה והמקוממת של מדינת ישראל האחרת. ויהיו ההסברים אשר יהיו, ובטח למשרד האוצר ולפקידיו יש הסברים מפה ועד להודעה חדשה, אבל לא משנה מה הם יאמרו, אנחנו לא יכולים להשלים עם מצב שבו מערכת הבריאות הציבורית קורסת. אנחנו מגלים ממחקרים כאלה ואחרים שילדים קטנים נאלצים – תקשיב לי, אדוני שר הרווחה, זה נוגע בדיוק בפעולות ש – גם אם זה משרד הבריאות, זו אוכלוסייה שאתה מטפל בה – ילדים קטנים נאלצים לחכות לטיפולי או לניתוחי שקדים בין שנה וחצי לשלוש שנים, במערכת הציבורית. אבל אם להורים שלהם יש כסף, הפלא ופלא, אותו מוקדן שעונה להם מפנה אותם לשב"נים ומפנה אותם לביטוחים הפרטיים, ותראה תוך כמה זמן הם יטפלו בהם? תוך מספר ימים. זה מדהים. יש לך כסף – אתה תקבל טיפול. לזה אנחנו הגענו. אבל לא מדובר רק בזה. ואתה יודע שמי שלא מקבל את הטיפול בשקדים יכול לסיים עם דום נשימתי. במהלך השינה יתעורר הילד, ותארי לך את אותם הורים מסכנים שרואים את הילד סובל, ולא יכול לנשום בלילה, ויודעים שזה רק כי לא שפר עליהם מזלם ואין להם כסף לממן ביטוחים פרטיים. זו מדינת ישראל האחרת.

 

אין מה לעשות. אבל זה לא נגמר בזה. מחקרים של הר"י מראים: 50% מהמקרים שבהם נעשתה פשרה בשירות הרפואי נעשו בשל שיקולים כלכליים גרידא – מצב החולי שלהם החריף. אחר כך המערכת תוציא יותר כסף.

 

אנחנו מגלים באופן – אתה יודע מה, באופן כבר לא מפתיע – שתוחלת החיים בפריפריה, בגלל השירותים הבריאותיים החסרים בפריפריה, הרבה יותר קצרה. חבר'ה, באוצר זה צריך לעודד אתכם, זה יתקן לכם את חוסר האיזון האקטוארי. הנה, חסכתם כסף על הפנסיות. בפריפריה לא תצטרכו להוציא הרבה.

 

אבל, חברים, זה לא נגמר בזה. זה נמשך בטיפולי שיניים לילדים קטנים. דרך אגב, טעות לחשוב שרק החרדים או רק המסכנים או רק החלשים נעזרו באותם טיפולי שיניים ש –. הרגשתי באמת סוג של שליחות שהצלחנו להשיג ולתקן את חוק ביטוח הבריאות הממלכתי ולהכניס בחזרה את טיפולי השיניים באיזה שהוא סדר כזה שכל פעם יתווספו עוד שנתיים לעוד ילדים. אבל זה לא רק מעוטי יכולת, גם מעמד הביניים משתמש בשירותים הללו. אבל היום אנחנו מתבשרים שעם הגזירות החדשות יבוטלו ההטבות, ומגיל 12 ואילך זה לא יתקדם. מה זה אומר? אותם ילדים עניים יישארו עם חיוך לא יפה, עם שיניים לא ישרות. אולי הם אפילו לא יחייכו, איזו סיבה יש להם לחייך? איזו סיבה? קורת גג כנראה לא תהיה להם.

 

היו לי בחירות במערכת הבחירות הזו

אנחנו מסתכלים על הגזירות, וחבר'ה, אני אומרת לכם: הייתה לי באמת תקווה. אני ראיתי – לא נעים לי להודות – את מערכת הבחירות הזאת. אני ראיתי את ההבטחות. אני שמעתי את האנשים. חבר'ה, אני גרה בפריפריה, אני נפגשת בשירותי הבנק עם אותם חבר'ה מבית-שאן, שחלקם אין להם, ובאים להתחנן על: בואו תגדילו לי את  מסגרת האשראי; מבקשים מרופא השיניים:  תן לי איזושהי ארכה, ורופאי שיניים לא לוקחים ככה בחינם, או: לא נותנים לרשום. זה לא מכולת. גם המכולות השכונתיות כבר לא עושות את זה. נבלעו. יש קונצרנים אחרים. אבל אתה רואה את האוכלוסייה הזאת, היא לא מנותקת, אתה לא מנותק, אבל נדמה ששם באוצר אנשים מנותקים, אדוני השר. זה פשוט לא יכול להימשך ככה.

 

אימהות חד-הוריות – עכשיו, אתם-יודעים, הן כל כך מפחדות אפילו להשתלב בשוק העבודה, כי מניית הזהב שהייתה להם – מניית הזהב שנותנת להם הטבה למשל בארנונה – אתה היית באמת ראש עיר בפריפריה, כמה נהנו מההטבות, אבל אם היא תיכנס לתוך מעגל העבודה, ישר מניות הזהב האלה, כביכול ההטבות הקטנות האלה, אפילו בשיעורים כאלה ואחרים, יילקחו ממנה,  כאילו עכשיו מדובר באיזו עשירה.

 

עקרות בית שצריכות לנהל את האיזון התקציבי על מה להוציא: על אוכל? על תרופות? על לינה? – זה אבסורד, אבל עכשיו הן צריכות לשלם ביטוח בריאות. הן צריכות לשלם על זה שהן נשארות בבית לגדל את הילדים.

 

לנאום המלא של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס:

 

 

עשרות אלפי ילדים עומדים להיזרק

אבל זה עוד לא הכול, כי – אדוני, ועכשיו במיוחד אני רוצה לפנות אליך,  אם הגזירות האלה יתקבלו, וההכנסה השוטפת של האנשים תלך ותרד – וזה מה שיקרה אם הגזירות יתקבלו – חוק פעוטות בסיכון, שגם היום הסתבר, ובוועדה שקיימתי אתמול, מתגלה, לא מנוצל במלואו גם כאשר עומדים אנשים בקריטריונים, שזו האוכלוסייה הכי חלשה, אשכולות 1 ו-2 – לא מתקיים, כי לאנשים אין הכסף כדי להשתתף באותו חוק. ומה החוק הזה אומר? מעונות לאוכלוסייה הכי חלשה מבחינה כלכלית, כאלה שעוברים התעללויות בבית, כאלה שאין מסוגלות הורית, שיש אינטרס לחברה להחזיק אותם בחוץ, אבל עולה להם על כל ילד 300 ומשהו שקל. אבל אם יש להם יותר מילד אחד? אבל אתם יודעים כמה עולה להוציא ילד לפנימייה? כמה היא ההשתתפות ההורית? 170 שקל. מה, אנחנו רוצים להוציא אותם מהבית? אנחנו רוצים לא להחזיר אותם הביתה כי ההורים שלהם עניים? כמה עולה למדינה להחזיק אותם בפנימייה? בין 7,000 ל-10,000 שקל, נכון? תלוי איך אותם ילדים מוגדרים. זה אבסורד.

 

אבל אנחנו לא נשלים גם עם מצב שבו אנשים עובדים מהבוקר עד הלילה, אם ואב, והם לא מצליחים להרים את הראש מעל המים, ונשארים עניים.

 

אדוני השר, אני יודעת שאומרים: לא נוגעים בתקציב הרווחה, לא ייגעו בתקציב של המשרד שלך, שנוגע לאוכלוסיות חלשות. אבל תגיד לי: אומר מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופסור מור-יוסף: הולכים להצטרף לשירותים שלך עוד 50,000 ילדים שייכנסו מתחת לקו העוני בגלל אותן גזירות. ואני שואלת: מאיפה תעזור להם?

 

באמת ואיך? מאיפה? תהיה לך הגדלה של תקציב שאנחנו לא יודעים? בוא תספר לנו, אני אשמח לשמוע.

 

מה יהיה עם אותם ילדים? מה יהיה? מכשילים אותך. אתה תיכשל בתקופתך, חלילה וחס, ואני יודעת איזה יכולות יש לך, ואני יודעת איזה לב ענק יש לך, אבל מראש לוקחים לך את ארגז הכלים שתוכל לטפל ולעזור לאותם אנשים.

 

אבל זה לא נגמר בזה. יש כל מה שקשור לקורת הגג של אנשים. חוק הדיור הציבורי קורס. באותם סעיפים של הגזירות כתוב: "ייעול המערכת של הדיור הציבורי", ובאותה נשימה: "ביטול החוק". תארו לכם שמישהו יחשוב, נגיד, "ייעול מערכת הבריאות – ביטול חוק הבריאות הממלכתי". נשמע הגיוני? כי אם אתה מבטל את החוק אז אין בעיה. אבל מחקר שאני ביקשתי ממחלקת המחקר של הכנסת גילה, באמת –  וכולם היום מצטטים את זה – שבדיור הציבורי, בעקבות חקיקת החוק, נמכרו בערך 38,000 דירות לזכאים, גם אם היו גם איזה 10,000 דירות שנמכרו לא לזכאים, למרבים במחיר, למשקיעים – אבסורד – קנו דירות מ"עמידר", מ"עמיגור" וכדומה, שיפצו אותן ומשכירים בשוק החופשי לאותם זכאים שהיום אין דיור בשבילם.

 

זה אבסורד, זה האבסורד של האוצר, אבל הייתה החלטת ממשלה שאמרה שכל הכספים מאותם מכרזים ייכנסו חזרה כדי ליצור מלאי נוסף. 2.7 מיליארד, את יודעת לאן הם הלכו? סלילת כבישים, לדוגמה, למעלה-אדומים, שיפוץ מבני ציבור, שמירה במזרח-ירושלים, לכל מיני דברים נורא חשובים ונורא טובים אבל בטח לא מהכסף הזה. זו לא הייתה המטרה.

 

אבל, אדוני, אם אנחנו נטיל מס על משכירי דירות, הוא יגולגל לשוכרים. אם הוא יגולגל לשוכרים, אותם אנשים שלא נשאר להם דיור ציבורי ואומרים להם, קחו קצת כסף ותצאו החוצה, תשכרו בשוק החופשי, לא יוכלו לממן את זה, גם היום הם כבר קורסים.

 

למדינה אין דירות לתת להם גם אם היא מחויבת. זה אבסורד, איך אפשר להבין, ילדים בלי קורת גג. אבל אתה לא תעלה להם את השכירות בחוץ, את זה אין בתוכנית.

 

חלוקה בנטל: מי שיש לו ייתן, ומי שיש לו פחות – פחות

אני לא רוצה לבוא ולהגיד עוד ועוד, אבל יש עוד הרבה דברים. אבל אני שומעת מצב שבו מדובר על חלוקה בנטל, חלוקה בנטל. חבר'ה, אם תשימו לי את גפני או ליצמן במדי זית, זה לא יגרום לציבור לחשוב שעכשיו הכול בסדר, הנטל הוא משותף. לא, כשאומרים חלוקה בנטל אתה רוצה להבין שמי שיש לו יותר – ייתן קצת יותר; מי שיש לו פחות – אל תפריעו כי הזמן נגמר – ומי שיש לו פחות אנחנו נבין וניתן לו לשאת קצת פחות.

 

אני שומעת מנטרה, אדוני השר, ויכול להיות שזה חלק מדפי ההסדרים – לקחנו גם מהעשירים, ולא לקחו מהם קודם, הורדנו להם כסף ילדים. כמה זה מכניס לקופת המדינה, אדוני השר? כמה זה יכניס למשרד שלך, כמה ילדים יש לעשירים? אז הורדנו להם 140 שקלים בחודש. אולי כוס הקפה של אחד מהבקרים בחודש. באמת.

 

אז אני באמת רוצה לסיים ולהגיד לך, גברתי היושבת-ראש, ראשית, היועצים האלה שמכניסים עכשיו את דפי המסרים, יש להם מנטרה שהציבור טיפש והציבור מטומטם כנראה, כי אם הוא מבין את זה – ואני שמעתי את שרת הבריאות חוזרת ואומרת, גם אותה וגם את השר, לקחנו מהעשירים את כסף הילדים – so what?

 

להבדיל מפסוקו של יום, גברתי היושבת-ראש, כל יום אנחנו מתבשרים, אזרחי ישראל, על עוד גזירות שבקנה, על עוד צעדים קשים בדרך. למען השם, תחוסו קצת על הציבור, תפסיקו את מחול השדים הזה, אדוני סגן שר האוצר. שום שיתוף פעולה שהוא חיוני כל כך בימים אלו, לא ייווצר אם לא יתוקנו עוולות שאין הציבור יכול לעמוד בהן. שום הבנה לא תושג אם הציבור לא ישתכנע שאצל מקבלי ההחלטות ישנה רגישות למצבו הקשה.

 

הזעקה לצדק חברתי מהדהדת היום יותר מאי פעם. אם אנחנו נטה אוזן לרחשי הלב של רבים בציבור, שכל חטאם הוא בזה שהם חלשים; אם נפקח עין לראות נכונה את תמונת המצב החברתי על כל גווניה ותלאותיה; אם נכיר בעיקרון שאין מבריאים משק על-ידי הפיכתה של החברה לנכה, אז אולי נזכור שכפי שאין לנו ארץ אחרת, אין לנו חברה אחרת. תודה רבה.

 

(לאחר שח"כ לוי-אבקסיס ירדה מהדוכן, עלה שר הרווחה ונזף בה על נאומה, ועל כך היא הגיבה בדברים הבאים):

 

אדוני היושב-ראש, מזכירת הכנסת, השרים, אני חושבת שמה שהיה כאן הוא לא היה כבוד גדול לכנסת. חובתנו כנבחרי ציבור לומר את אשר על לבנו. אנחנו מועמדים, וצריכים להיות שקופים, וכל עבודתנו פה צריכה להיראות, וצריך לדעת הציבור בישראל שגם אם הוא הלך לבחירות, גם אם  אנשים נבחרו והם חלק מהקואליציה, הם לא מפקירים אותו, הם ממשיכים לשמוע את קולו של החלש ושל הדל. וחובתנו – ואני כחברה בקואליציה, חובה גדולה ומכופלת עלי לומר את הדברים, יותר מאשר על חברי האופוזיציה, כי בקואליציה אתה יכול להשפיע. כל אחד ואחת מהשרים והשרות כאן ומחברי הכנסת צריך לחוש שזו חובתו. הוא הגיע לבית הזה כדי לומר את הדברים, כדי לייצג את הציבור. ויותר מכך אני רוצה לומר; את הציבור זה לא יהיה מעניין אם אני אצביע בעד או נגד התקציב. אין לי הפריבילגיה להיות מורדת מבחינה אחת – כי אני מתעסקת בנושאים של חיים ומוות. אני מתעסקת בילדים בסיכון, אני מתעסקת בפעוטות בסיכון, אני מתעסקת בענייני רווחה, ואם אני אוותר, או אהיה מורדת, באותו רגע אני אוותר על כל התפקידים שלי, על כל היכולת שלי להעלות על סדר-היום הציבורי את הדברים הבוערים האלה.

 

צפו בתגובה של ח"כ אורלי לוי-אבקסיס:

 

אדוני שר הרווחה, אני מתפלאת עליך. אתה חושב שלציבור משנה איך אני אצביע בתקציב, או איך אני משנה את התקציב לפני שהוא מגיע להצבעה? כי אתי או בלעדי הוא יעבור. זה ייחתך קואליציה ואופוזיציה. אני ראיתי בך שותף לדברים האלה. אני עדיין רואה בך שותף, כי אני יודעת שבתוכך פנימה אתה בן-אדם רגיש, ואתה בן-אדם שדברים של רווחה נוגעים בו, כי אתה רואה את האנשים האלה, אתה חוזר לדימונה. אתה רואה אותם כורעים תחת הנטל.

 

אתה מחויב לייצג אותם בממשלה כמו שאני מחויבת לייצג אותם בכנסת ובקואליציה. אני רוצה לומר עוד משהו: לא תזכו לפריבילגיה הזאת שאני אתפטר מהכנסת. אני לא אתפטר. אם ירצה הציבור, הוא יפטר אותי בבחירות הבאות. תודה.

תגובות (0)
הוסף תגובה