מה שהכי מעצבן אותנו אצל גברים

אפשר היה, כמובן, לעשות רשימה של עוד 60 דברים מעצבנים אצל גברים (ובהחלט כתבה דומה על נשים), וזו רק רשימה חלקית החוצה גיל, דת, גזע, מעמד סוציו-אקונומי, עיסוק או אזור מגורים.

 

1. "אני יודע את הדרך, לא צריך לשאול מישהו"

שלומי ברזל, עיתונאי "הארץ" ובעל הטור, "בעל, בית"  ב"דה מרקר" מנפק הסבר הגיוני לחלוטין: "כמה אני כבר יכול לטעות, עוד סיבוב שניים, אני כבר אמצא. אני בן אדם אופטימי, החיים בזוגיות לימדו אותי להיות אופטימי". וחוץ מזה, את מי אני כבר אשאל? אם אני אשאל אישה, היא הרי לא תדע, וגבר הרי לא יענה לי", הוא אומר בחיוך.

 

אבל אי אפשר שלא לתהות לרגע, שאולי בעצם זו לא לגמרי אשמתם של הגברים. אולי לנשים יש ציפיות לא ריאליות מהם, כשבעצם הם עושים כמיטב יכולתם?  ענת בירן – פרוסט, מחנכת למיניות ומטפלת בפסיכודרמה, טוענת כי הגברים רואים את החיים כתחרות על מקום בהיררכיה. "פרופ' קרול גיליגן, פסיכולוגית קלינית ובין החוקרות הפמיניסטיות הבולטות בארה"ב, טבעה את המונחים, "מבנה הרשת מול מבנה הפירמידה. על פי התפיסה הגברית,  אם גבר ישאל, הוא יימצא בעמדת נחיתות מול האדם שעונה לו. מנגד, נשים רואות את המערכת החברתית כרשת, כמארג. אם הן שואלות אישה אחרת שאלה, הן בעצם יוצרות קשר, מעצימות  את הנשאלת ואת עצמן",  מסבירה בירן -פרוסט.

2. " אני בסופר. מה רצית שאני אקנה?"

משימות תחזוקת הבית הן רע הכרחי. אבל בעולם שבו צריך לתחזק ילדים שצריכים לאכול והורים שנמצאים שעות ארוכות בעבודה, צריך לנצל את המשאב שיש לנו בצמצום –  הזמן.  נכון שיש זוגות רבים שהולכים לקניות יחד, אבל המחזה הנפוץ ביותר הוא גבר שעושה קניות עם הטלפון באוזן, שואל שאלות ומקבל הוראות.

 

ד"ר עלינא ברנשטיין, מבית הספר לתקשורת במכללה למינהל, טוענת שהחלוקה של עבודות הבית בין גברים ונשים, משתנה בדרך כלל אחרי הולדת ילדים. "לפני שיש ילדים הכוונה היא לנהל בית שוויוני לגמרי, וזה אפשרי, אבל באיזה שהוא שלב במשפחות רבות, לידת הילדים משנה את כל המאזן".

 

"זה לא שגברים לא יודעים מה לקנות, הם פשוט לא מבינים את ההבדלים בין הדברים", אומרת בירן-פרוסט. "נשים פועלות בממד אחר, הן מולטי פאנקשן. גברים צריכים דברים ממוקדים, אם את מבקשת לקנות משהו כמו אבקת כביסה, אז מבחינתם זה מה שהם צריכים לקנות. צבע האריזה, המחיר, הם רעש סביבתי עבורם".

3. "למה פיצה זה לא אוכל?"

מירוץ החיים דורש פתרונות יצירתיים וקיצורי דרך בהרבה תחומים, אבל על ארוחת הצהריים או הערב של הילדים אנחנו לא מוכנים, או יותר נכון, לא מוכנות להתפשר. "אני לא מבין את הבעיה", אומר ברזל, "נניח, לפני 30 שנה, מי היה אחראי על המטבח? האישה, נכון? ואז לא היו תלונות. חוץ מזה, מה קורה אם פעם בחודש, אני לוקח אותם לאכול פיצה או המבורגר, זה אוכל ,לא?! ואז ביום הזה, אשתי תגיד לי שהילדים כל הזמן אוכלים ג'אנק! אבל מה עם שאר הימים?".

 

בעידן השוויון בזוגיות ולמרות שרוב השפים המובילים הם גברים, הנשים אחראיות על המטבח הביתי. אבל ד"ר ברנשטיין ובירן- פרוסט, טוענות שלא כדאי לעשות הכללות. "ישנם הרבה בתים בהם הגבר הוא הבשלן הראשי ואין שום בעיה".

 

ברזל אומר שזה ממש לא משנה מי יבשל בבית. "אני הבנתי את העניין", הוא טוען, "כל מה שאני אעשה אני לא בסדר. וזה בכלל לא בגללי, וחוץ מזה, מי לא אוהב פיצה?".

 

4. "היום יש את הדרבי / רבע גמר ליגת האלופות / השלב המכריע בפיינל 4"

המונדיאל, הדרבי, ליגת האלופות, שידורים ישירים, חוזרים, שידורי הזהב מכל האליפויות האפשריות של העשור. כן, עדיין ערוץ הספורט הוא בדרך כלל הממלכה הבלעדית של הגברים. העניין הוא שהנשים, או לפחות חלק גדול מהן, לא ממש אוהבות את ההתמכרות הספורטיבית הזו למסך.

 

ד"ר ברנשטיין מסבירה למה דווקא כדאי שהגברים יראו כדורגל, בכל זאת. "ישנו מחקר אמריקאי שטוען ששידורי הספורט הם בעצם מראה לזוגיות. אין באמת מושג כזה  'אלמנת ספורט', זה מיתוס", היא אומרת, "אם הזוגות חווים זוגיות טובה, אז זה לא אמור להפריע לאישה. כי אם לו יש ספורט, לה יש את עולם התוכן שהיא מתעניינת בו".

 

"זו כבר עובדה, אבל בשנים האחרונות נשים בעולם המערבי הולכות ומתחזקות, והתופעה ההפוכה היא שגברים, כתוצאה מכך, צריכים סוג של פיצוי", מסבירה ד"ר ברנשטיין, "ספר שיצא בארה"ב בשם The stronger women get, the more men love football  של הסופרת מריה בורטון נלסון מסביר כי ככל שנשים נכנסות  לתחומים "גבריים" ומשפיעים, הגברים צריכים לעצמם דברים גבריים. צפייה בכדורגל עם חברים מאפשרת להם הזדמנות נדירה לחגוג את הגבריות שלהם".

5. "איפה הגרביים שלי"?

הררי כביסה בכל בית הם תעלומה. לפעמים נדמה  שיש לערימות הללו חיים משל עצמם. אגב, ברזל בטוח בכך לגמרי. "אני לא מבין, למה בכל פעם שאני שם 2 גרביים, זהות, בכביסה, אני תמיד, אבל תמיד, מקבל בחזרה גרב אחת בלבד. לאן הגרביים האלה הולכות לעזאזל", הוא שואל. "יום אחד עשיתי ניסוי. קשרתי את הגרביים יחד. חיכיתי במתח מטורף ליד הארון ו…הפתעה, קיבלתי גרב אחת בלבד".

 

בירן-פרוסט בטוחה לגמרי, שגברים לא מבינים את הקשר בין כביסה נקייה לעובדה שיהיה להם מה ללבוש. "אני מפעילה מכונת כביסה בכל רגע פנוי, לפעמים זה הדבר הראשון שאני עושה כשאני קמה בבוקר. אבל בעלי בטוח שזו אובססיה שלי. אותו דבר בדיוק כשאורזים בגדים לקראת נסיעה כלשהי: גברים הרי נמצאים בתחרות עם עצמם מי ייקח פחות בגדים", היא אומרת "כשלנשים אין בעיה לקחת גם 10 חולצות אהובות לנסיעה של יומיים. מה הבעיה? הן מבקשות אוכל או משהו?".

 

6. "לא אמרת לי שהיום תורי"

אנחנו רוצות לסמוך על גברים בחיינו, באמת רוצות (ויסלחו לי, הקוראים הגברים) אבל לפעמים לא יכולות. ואנחנו לא מדברים על דברים הרי גורל, אלא על הדברים הכי טריוויאליים, "מי אוסף את הילדים מהגן", "מה לקחת בתיק כשיוצאים". בירן- פרוסט, מסבירה כי נשים פשוט רואות את "התמונה הגדולה", בעוד שגברים רואים "נקודתית".

 

"אם את קובעת איתו שהוא צריך לקחת את הילדים, אם לא נפרט בדיוק מה לשים בתיק הנלווה, הגבר בדרך כלל לוקח את הילד ויוצא". בירן –פרוסט מתייחסת גם לעניין הערנות התמידית של האימא. "בכל שעה של היום האישה תדע מה קורה עם הילד, גם אם זה לא התור שלה לאסוף אותו. הגבר משיל מעצמו אחריות לחלוטין ברגע שהוא לא צריך לעשות משהו".

 

אבל ברזל טוען שיש פשוט דברים שגברים לא מסוגלים לאבחן. "אם אני לא צריך למשל לאסוף את הילד מהגן או מהחבר, אז למה אני צריך להמשיך לחשוב על זה?" הוא תוהה ומסביר באותה נשימה, "בסופו של דבר זה הרי לא משנה מה נעשה, אתן לא תהיו מרוצות".

הלעד נתלונן?

וזו, כאמור, רק רשימה חלקית. ישנה רשימה אינסופית של דברים מעצבנים אצל גברים,  כפי שיש רשימת תלונות נשיות אינסופית. ולמרות שיש כמעט "הסכמה אילמת" לגבי מערכת היחסים שנוצרת, זה ממש לא צריך להיות ככה. ד"ר ברנשטיין מסבירה כי חלוקת התפקידים בבית, יכולה בהחלט להיות שוויונית. לראיה, בפורומים רבים של משפחות חד מיניות, ניתן לראות כי שני אנשים יכולים לגדל משפחה בלי תלונות הדדיות. זה עניין פשוט של תיאום ציפיות.

 

שלומי ברזל מסכם: "תלונות נשיות הן חלק מתהליך של פורקן, ולא בהכרח של תלונות ממש. נשים חייבות לפרוק רגשות, להוציא הכל החוצה.  אז אחת השיטות, היא פשוט להתלונן".

 

 

 

* לצורך הכנת כתבה מאזנת, הקוראים (וגם הקוראות) מוזמנים להציע דברים מרגיזים אצל נשים בעמוד הפייסבוק של onlife.

תגובות (0)
הוסף תגובה