מיני כריות: תינוק חמוד עם גינונים של יו הפנר

לפני כשנה יצאתי לחופשה עם כל משפחתי, שכוללת גם לא מעט זאטוטים וזאטוטות. באחד הימים ישבנו יחד והתבוננו איך שתיים מהאחייניות שלי עזרו לאחיהן הקטן להתגלש שוב ושוב, הושיטו לו יד כשנפל והחזיקו אותו כשטיפס. "ככה זה", אמרה לי גיסתי, "בנים לומדים מגיל צעיר שתמיד תהיה מישהי שתטפל בהם – אימא, אחות, אישה". אני לא זוכרת אם היא אמרה את זה בהשלמה או בבאסה, אבל אני כן זוכרת שהעציבה אותי המחשבה שהאהבה התמימה הזאת, של אחיות שעוזרות לאח הקטן שלהן, מתורגמת ומאורגנת כבר בתוך מבנה מקובל של יחסי כוח. כי כמו שהבנות לומדות לדאוג, הבנים לומדים שיש מישהי שדואגת להם, ותחזיק להם את היד כשהם יהיו עסוקים בהגשמת התשוקות שלהם.

 

בשם העיקרון הזה כנראה החליטה חברת תלמה לשווק את המוצר שלה, מיני כריות. הפרסומת החדשה מעוררת את ההתלבטות המוכרת של 'מצד-אחד-זה-מגעיל-ולא-ראוי-לבמה-ומצד-שני-אולי-כדאי-לראות-כדי-להזדזע-ולהיזכר-מה-נכון'. הילד הקטן, שכנראה היה חמוד לפני שעיוותו את פניו והשתילו עליהם פה של גבר, יושב על כיסא מלך, כשמסביבו ימבה נשים, כל אחת יפה יותר מהשנייה. הן עוטפות אותו בחלוק סאטן, עוזרות לו לעשות גרעפס, ועל הדרך שולחות לו מבטי הערצה שאינם מוטלים בספק.

 

בתלמה חשבו כנראה שאם כבר גברים מבלבלים בין אימא שלהם לבת זוגם, אז נשים בטח גם לא מצליחות להבדיל בין בן זוגם לבין הבן שלהן. שניהם שייכים לאותו מעמד, דהיינו של מי שראויים לליווי ודאגה מיומם הראשון. אגב, בתלמה הגדילו ונתנו עוד נימוק לנשים המקיפות את התינוק – "אני מפוצץ", הוא אומר, עם אגודל צמוד לסנטר, "בקרם". באמת שלא צריך להיות פרויד כדי להבין את הסימבוליקה הזאת.

 

טעם טוב:

 

אין לי טענה למי שכיוון פרסומת לשוקולד לנשים. אחרי הכל חברות הפרסום, ממש כמו חברות המזון, לא מבקשות לשנות את העולם, ורוכבות בוודאי על מיני מחקרים שמעידים על הקשר בין אסטרוגן והתשוקה לפחמימות מתוקות. השאלה היא למה כשמכוונים פרסומת לנשים, צריך להסביר להן באותה הזדמנות מדוע הן צריכות בו זמנית לרכוש את המוצר ולהרגיש מה מקומן הראוי. כי בשביל האנשים של תלמה – לא רק שנשים משתוקקות לכריות ממולאות בקרם, הן גם משתוקקות להרגיש מושפלות, נחותות ומצומצמות לנתוניהן הגופניים. כמו שהתינוק מכריז על עצמו כמיני כריות, הוא גם מעיד על עצמו כמיני גבר, וככזה זכאי בפוטנציאל לכל הפריבילגיות של ביג-גבר.

 

אבל אולי לפני שמדברים בכלל על פמיניזם, השימוש בתינוקות כאובייקט שמעורר יצרים מיניים הוא במקרה הטוב חסר טעם, ובמקרה הרע מסוכן. עד עכשיו התקדים המקסים הזה היה מנת חלקם של יצרני חיתולים, שלא פעם הציבו את העוללים הרכים בסיטואציות אינטימיות למדי. מצער לראות שיש מי שהחליטו לאמץ את אותה גישה קריאייטיבית. במובן הזה, אולי אין דרישה מהמפרסמים לנסות לשנות את העולם, אבל כן להשקיע מעט מחשבה ולקחת קצת אחריות על המציאות שהם מחזקים ויוצרים. כי תכל'ס, יש דרכים יותר אינטליגנטיות למכור שוקולד.

 

תגובות (0)
הוסף תגובה