אילנית לוי, אייל גולן לא יכול לבלות עם הילדים

אילנית לוי ובעלה לשעבר אייל גולן מתכתשים לאחרונה בעמודים האחרונים של העיתונות המודפסת ומעל דפיו המרצדים של פייסבוק. מסתבר שבראיון איתה לוי התלוננה, בין השאר, על כך שהאקס רואה את הילדים אחת לשבועיים וחושב שרכישת מוצרי מותרות לילדים היא תחליף ראוי לזמן איכות איתם. גולן הכחיש את הדברים וערבב פנימה עוד כמה עלבונות מתנשאים כלפיה, ומכיוון שאין סיפור מעיק בלי שאברי גלעד ידחוף אליו את חוטמו, גם הוא התערב והטיף מוסר לגולן על הזנחתו את הילדים.

 

עוד ב Onlife:

הדרישה מגברים היא מוצדקת, אבל בלתי אפשרית

אין לי כל עניין להכנס לענייניהם הפרטיים של גולן או של לוי. אפשר להצטער על כך שהילדים לכודים בקו האש בין הוריהם, אך גם זאת, למרבה הצער, מחזה נפוץ בתרבות המערבית על אחוז הגירושין הגבוה בה. אינני יכול לדעת מי מבין שני ההורים דובר אמת, אך אפשר לציין בסיפוק את העובדה שההכחשה של גולן לפחות מעידה על כך שהוא יודע שההתנהגות שתוארה על ידי לוי היא בלתי מקובלת חברתית.

 

ואכן, יותר ויותר החברה הישראלית, כמו חברות אחרות במערב, דורשות מהאב מעורבות גוברת בחיי ילדיו. בין אם הדרישה הזו מנומקת בטובת הילדים, בפמיניזם או בטובתו של האב עצמו (כמו בדבריו של אברי גלעד) – אחת היא עצם ההנחה שאבות צריכים לבלות יותר זמן עם ילדיהם. זו דרישה מוצדקת לחלוטין. אבל מוצדקת ככל שתהיה, הדרישה הזו נתקלת בפני חומת המציאות הבצורה כאשר אותם אבות שנענים לה מבקשים להתאים את שעות העבודה שלהם לצרכיהם החדשים כהורים.

 

אפשר רק להצטער על הילדים. גולן ולוי

 

רוצה לבלות עם המשפחה? יש לזה מחיר

טור שהתפרסם לאחרונה במגזין אלכסון סוקר שורה של מחקרים חדשים שהתפרסמו בכתב העת Social Issues בנושא הסטיגמות המתלוות לבקשות לשעות עבודה גמישות. בשורת הגמישות בשעות העבודה – האפשרות לעבוד מהבית, צמצום מספר שעות העבודה, חלוקת משרות – הייתה אמורה לאפשר להורים להמשיך להיות עובדים מועילים ויעילים מבלי לפגוע בקשר שלהם עם משפחתם.

 

אך מסתבר שבעוד החברה מטיפה לנו לבלות זמן עם הילדים, המעסיקים רואים בבקשות לגמישות סימן לחולשה. נשים נתקלות בקיצוץ לא פרופורציונלי בשכרן ובאופן כללי בסביבה שמעודדת אותן לפרוש ולהקדיש את עצמן לילדים, אך לפחות עצם הבקשה שלהן לגמישות בעבודה מתקבלת בהבנה. גברים המבקשים ממעסיקיהם להגמיש את שעות העבודה שלהם נתקלים בסטיגמה של "נשיות" (שהיא, כמובן, תכונה שלילית בעיניהם) ובסנקציות משמעותיות עוד יותר. כך, לצד אובדן הכנסה הם מוצאים עצמם ממודרים מאפשרויות קידום וממשימות משמעותיות. המחקר אמנם נערך בארה"ב, אך הסתכלות אנקדוטלית על ישראל מעלה שהמצב, על פניו, נראה דומה גם כאן.

 

המערכת כופה על האם לגדל ילדים ועל האב להתפרנס

הגברים, למעשה, מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן: מחד, אובדן ההכנסה של בת הזוג רק מגביר את הלחץ על הגבר להגיע להכנסה משמעותית שתכפר על כך. ומאידך, נסיונותיו לעמוד בדרישות האידיאל המערבי החדש גורמים לו לפגיעה כלכלית ארוכת טווח בו ובמשפחתו. מדובר במעגל שמזין ומחזק את חלוקת התפקידים המגדרית הקלאסית.

 

במקום לאפשר לשני ההורים לתאם את שעות העבודה שלהם כדי שיוכלו להתחלק בטיפול בילדים, המערכת כופה על הורה אחד – האם – לקבל עליה את מלוא עול הטיפול בילדים, ועל ההורה השני להיות ממוקד כולו רק בעבודה בשכר. האבסורד במצב שבו משרה אחת מלאה הופכת לרווחית יותר מאשר שתי משרות חלקיות, למעשה, מונע את הגשמת האידיאל הפמיניסטי גם כששני ההורים מעוניינים להשיגו.

 

יש, אם כן, לא מעט צביעות בהטפות המוסר ובצקצוק הקולקטיבי שהופנה כנגד אייל גולן בימים האחרונים, גם אם במקרה שלו אין מדובר על מצוקה כלכלית. כולם, גם גולן עצמו, יודעים מה ראוי ומה נכון וכיצד יש לנהוג כאב. כולם רוצים שאבות יהיו מעורבים בגידול ילדיהם כמה שיותר. אך גברים המבקשים ליישם את האידיאל עדיין נתקלים בסטיגמות ובלעג, ושוק העבודה עודנו נוקט באותה אפליה מבנית שפוגעת הן בנשים והן בגברים, ומונעת מהם להגיע לשוויון שהם עצמם שואפים אליו – כשהסנקציה המונחת על גרונם של ההורים היא לא פחות מעוני.

 

אין זה משנה אם הגבר רוצה לקנות לך יהלום או סתם לקנות למשפחה כיכר לחם – שוק העבודה מציב בפניו ברירה של הכל או כלום. הטלת עול פתרון הבעיה על המשפחות עצמן, בלי התערבות של המחוקק, אינה אלא הוספת חטא על פשע.

תגובות (0)
הוסף תגובה