להסתובב עם עובר מת בבטן מחשש לפגיעה ברגשות הדתיים

צפיתי אמש בחדשות ערוץ 2 בכתבתו של יואב אבן על אישה, בשנות השלושים לחייה, שעוברה מת במהלך החודש השני להריונה. האישה הגיעה לבית חולים אסותא ברמת החייל כדי לבצע הפלה ולחלץ מרחמה את העובר המת שלה. אחרי צום של יום שלם והמתנה של שעתיים להליך הרפואי, רגעים לפני שטושטשה והורדמה, התברר כי יש לעצור את הניתוח ומיד. ולמה? משום שבחדר הניתוח חסרה "מערכת ליציאת נשמה" או "מערכת למניעת טומאת כהנים", כהגדרת הכתב.

 

על פי הכתבה, מדובר בחדרון או דלת מיוחדת המאפשרים, ככל הנראה, את ניקוז נשמות המתים או שמירתן בחדר. בהיעדרה, מסתבר, עלולות הנשמות לחמוק מחדר הניתוח, לשוטט באין מפריע ברחבי בית החולים ולטמא כהנים הבאים בשעריו.

 

עוד ב Onlife:

 

בית החולים: לכבד את המגזרים השונים הבאים בשעריו

משנתגלה היעדרה של המערכת האמורה, הובהר כי המשך הפרוצדורה הניתוחית במקום תהיה עבירה על נהלי בית החולים, וכי הרב מקפיד מאוד בנושאים חשובים כאלה. משום כך הוחלט לנהוג בדרך הבאה: לעצור את הכל ולשחרר את האישה עם עוברה המת בבטנה. היא זומנה שוב ביום שלמחרת כדי לבצע את ההפלה באזור ייעודי אחר בבית החולים. מהעדויות בכתבה אף עולה כי בדרך החוצה הזהירה אותה אחת האחיות כי "מסוכן להישאר ככה עם עובר מת בגוף".

 

לולא תגובתו המדהימה של בית החולים, איש לא היה מצליח לשכנע אותי כי לא במתיחה ביזארית במיוחד עסקינן: "מתוך רצון לכבד את המגזרים השונים הבאים בשעריו, בית החולים מחויב לשמירה על כללי טהרת כהנים. לכן ההפלות מבוצעות על פי כללי ההלכה ובאזור ייעודי, וזאת על מנת לאפשר לכהנים להסתובב באופן חופשי בבית החולים. מפאת רישום לא מדויק של התהליך ביומני חדר הניתוח, עצם קיומה של ההפלה במתחם חדרי הניתוח אושר בטעות. מיד עם היוודע הטעות ברישום הוצע למטופלת לבצע את ההליך למחרת במקום המיועד לכך בבית החולים. אנו מצרים ומתנצלים על עוגמת הנפש שנגרמה למטופלת, אולם חשוב להדגיש כי דחיית התהליך לא סיכנה בשום שלב את בריאותה".

 

מבהירים את סדר העדיפויות שלהם. בית החולים אסותא ברמת החייל (צילום: Gellej, ויקימדיה)

 

להסתובב עוד יום עם העובר המת שלך בבטן

כמה דברים הדהימו אותי בתגובת בית החולים:

 

ראשית, האם "הרצון לכבד" את מגזר הכהנים והשמירה על זכותם ל"הסתובב באופן חופשי" בבית החולים – גוברים על זכותה של מטופלת לקבל את הטיפול הרפואי שנקבע לה בחדר הניתוח, או על חשיבותם של השיקולים הרפואיים שהביאו אותה לשם?

 

שנית, הפלה, לא כל שכן נשיאת עובר מת ברחם, היא אירוע טראומטי לאישה. האם הזלזול הבוטה בחוויה הקשה שהיא עוברת, כשהיא נדרשת להמשיך להסתובב ולו יממה אחת נוספת, כשהיא מודעת לכך שבגופה טמון עדיין עוברה המת – אינו מסכן את בריאותה הנפשית? האם בריאותה הנפשית אינה חלק מבריאותה הכללית?

 

שלישית, גם אם נתייחס לבריאותה הפיזית בלבד, האם ניתן לחרוץ בכזו וודאות שאין כל סיכון בהשארת גוף זר, גוף מת, בגוף האישה הבריא, ולו רגע מעבר לנחוץ, מעבר להכרחי? האם אין שום פוטנציאל זיהומי במצב כזה? האם אכן אין חשיבות למועד שליפתו של העובר המת מן הגוף וניקויו של הגוף משרידי ההריון שנפל?

 

האם המחויבות להתחשב ברגשותיהם או במנהגיהם של מגזרים שונים, כפי שמבטיחה תגובתו של בית החולים, כוללת התחשבות גם במגזר הנשים החילוניות? האם ההתחשבות הנ"ל תכלול גם מגזרים שאינם יהודים? האם בית החולים יפעל להתחשב גם במנהגים של דתות או אמונות אחרות, תפלות, איזוטריות או תמהוניות ככל שתהיינה?

 

עצרו! חלון יציאת נשמות יש לכם? (צילום: Shutterstock)

 

אולי צריך סביבה טיפולית נפרדת עבור מי שדורש דלתות לנשמות

אין לי כל כוונה לשפוט את ההגיון של מנהגי הדת או ההלכה של דת כזו או אחרת. דברים שעלולים להיראות כממבו ג'מבו מוחלט או עבודת אלילים מטופשת וחסרת הגיון לאחת, יכולים להיראות כדיני נפשות או עניין של חיים ומוות לאחר. מן הסתם מדובר בהשקפות עולם שונות ובאמונה סובייקטיבית.

 

דבר אחד מטריד אותי בכל זה: איך יתכן שאני, כאדם לא מאמין, אדרש להיות כפופה לסט של מנהגים, שבהיעדר המוטיבציה האמונית – מסכן את חיי, את בריאותי, את שפיותי או אפילו את נוחותי שלא לצורך, וכל זאת במימוני?

 

האם אין זה מן הראוי לייצר סביבה נוחה ומכילה לאנשים שזקוקים לצינורות ניקוז או חדרי מעבר לנשמות – בנפרד מהסביבה בה אני אמורה להיות מטופלת על פי שיקולים רפואיים בלבד? שיתכבדו אנשים בעלי אמונה ומנהגים כאלה ואחרים ויטופלו, יילדו וינותחו על פי השקפת עולמם – במקום שלא יעמיס שיקולים זרים על אופן הטיפול בי, ברעותיי וברעיי החילוניים, במקום שבו לא יכובדו צרכיהם הדתיים על חשבוננו.

תגובות (0)
הוסף תגובה