אכילה רגשית: לפתור כאב באמצעות אוכל

יש ימים כאלו, כולנו מכירים אותם. יום ארוך בעבודה, הרבה מטלות, עומס ולחץ. דברים לא זזים כפי שהיינו רוצים או כפי שהיה מצופה מאתנו. ודאי הייתם רוצים לחטוף איזה ממתק שוקולד קטן. זה לא יפתור את בעיות היום ולא יגרום לכם פתאום להיות טובים יותר, אבל זה בהחלט יתן לכם כמה רגעים של הנאה וטעינת כוחות להמשיך את היום. מוכר לכם? זוהי אכילה רגשית. אכילה שמגיעה בעקבות רגש מסויים: חרדה, עצבות, כעס, שעמום ועוד.

 

עוד באון לייף:

 

 

כבר מגיל ינקות הורגלנו שהמזון מתקשר לנחמה ורוגע. תוך כדי ההנקה מערסלת האם את תינוקה ונותנת לו את תחושת הביטחון הגדולה ביותר שאפשר לבקש. ילד שנופל ונחבל, מקבל חיבוק ויחד עם זה ממתק מנחם. ילד שיוצא מרופא שיניים ומקבל סוכריה (כמה שזה אירוני, תודה לאל על מדבקות הסמיילי הקיימות היום). ילד קטן בעגלה שבוכה לתשומת לב, וההורה נותן לו במבה על מנת לדאוג להעסקתו ושמירה על השקט. לרוב מעשים אלו נעשים מתוך כוונה טובה להיטיב עם הילד, אך התוצאה וההרגל ברורים כאינם מיטיבים. השתרשה בנו ההתניה שמזון משמעותו נחמה, חיבוק חם.

 

סכנה אמיתית לבריאות

נשאלת השאלה מה מקום האכילה הרגשית בחיינו כעת, עד כמה היא משמעותית וחשובה להישרדות היומיומית שלנו ומה התדירות בה היא מתרחשת. לרוב, אנשים שנוטים לאכול בכל פעם שהרגש מופיע למעשה נותנים הצהרה סמויה לעצמם ולסביבה. אני לא מעוניין כרגע לחוות את הרגש ולהתמודד מולו.

 

אם הצהרה שכזו מופיעה לעיתים תכופות מתעוררות 2 בעיות: הראשונה- הקושי בחיינו אינו נפתר אלא זוכה להתעלמות, ובד"כ הוא מתעצם וחוזר על עצמו שוב ושוב. הבעיה השנייה מתבטאת באכילת היתר. בזמן אפיזודות האכילה הרגשית אנו לא אוכלים בתגובה לצורך הגוף באנרגיה ועל כן אנו מוסיפים לו קלוריות מיותרות. התופעה הזו מתבטאת בהשמנה, ומאחר ובאכילה רגשית אנו נוטים לאכול מזונות עתירי סוכר ושומן, מתווספת גם סכנה בריאותית להתפתחות מחלות, בהם: סוכרת, מחלות לב וכו'.

 

איך מתמודדים עם האכילה הרגשית?

עוד יום קשה, הרגש מכאיב ואתם רוצים להיפטר ממנו או להתנחם. אתם קמים אל המטבח… עצרו! אתם באמת חושבים שהאוכל יפתור את הבעיה הבסיסית? אתם יודעים שלא.

 

מישהו פגע בכם? התעמתו איתו בגילוי לב, ללא משחקי אגו, יתכן ותבינו שהפיל הוא בסך הכל עכבר קטן.

חוויה מסוימת גרמה לכם למתח נפשי? אתם יודעים שהביס, מתוק ככל שיהיה, לא יפורר את האבן הכבדה שיושבת שם.

 

פרקו מתחים: צאו למרפסת לצעוק, רוצו מול הים באויר הפתוח, עשו מדיטציה, שימו מוזיקה סוחפת ברקע.

 

בכולנו מסתתר הילד הקטן שכועס/עצוב/פגוע, אל תשתיקו אותו שוב עם אוכל. לטפו אותו, הרגיעו אותו, תנו לו להוציא תסכולים על שק האגרוף, התייחסו אליו.

 

אני בטוחה שאחרי פעילות מרוקנת מתחים או מרגיעה אתם תרגישו הרבה יותר טוב.

אני אפילו מרשה לכם לגשת לאוכל. יש לי הרגשה שכבר לא תאכלו כל כך הרבה ובטח שלא תרגישו רגשות אשם לאחר מכן.

 

מצאו את החיבוק שלכם. אם יש מי שיתן אותו ברגע הנחוץ, בקשו אותו. אם אין מחבק בנמצא באותו רגע, חבקו את עצמכם על ידי אהבה עצמית אשר יכולה להתבטא בהרבה מאוד פתרונות כמו: מנוחה, טיול, מסז' מפנק, או קניית מתנה לעצמכם.

 

מתי כן אפשר לאכול?

כעת צריך לשאול האם אתם בכלל מעוניינים להתמודד עם האכילה הרגשית? אם כן, האם אתם מעוניינים להוציא אותה מחייכם לגמרי? לעיתים גם המינון הוא העניין.

יש לי מטופלת שיחדיו החלטנו כי היא ה"בוגר האחראי" לילדה הקטנה שבתוכה בכל ימות השבוע. היא לא משתיקה אותה, אלא נמצאת יחד איתה בתוך הרגש השלילי ועוזרת לה לפרוק אותו. אך פעם אחת בשבוע, מותר לה להיות אנוכית ולשים את עצמה לפני הילדה הקטנה ולאכול כשרע. אולי זה לא "הפתרון הבריא" ביותר, אך תאמינו או לא, בשבילה זה עובד מצוין. כששאלתי אותה אם היא שלמה עם החלטה להתנהל כך כל חייה היא אמרה לי את הדבר הבא: "הדיאטנית שלי אמרה לי פעם שהכל מותר לי, רק במינונים נכונים".

כנראה שהיא צודקת

 

לאתר עמותת עתיד- http://www.atid-eatright.org.il/

תגובות (0)
הוסף תגובה