משכירה לעצמאית: להפוך ליזמית באמצע החיים

מה מוביל נשים שכירות, מצליחות ומשפיעות בארגונים גדולים וחזקים, לקום יום אחד ולנטוש את הביטחון התעסוקתי ואת תלוש המשכורת הקבוע, ולהקים עסק עצמאי משלהן?

האם זה הפחד מהשחיקה? הרצון להתקדם ולהתפתח לתחומים חדשים? אולי הרצון להיות משוחררת מתלות ארגונית ואולי בכלל יצר הרפתקנות? פנינו לשלוש נשים, משלושה תחומים שונים, שעשו את הצעד האמיץ הזה. התשובות מעוררות השראה.

 

עוד ב Onlife:

 

צפרא פרלמוטר, 54,  מיזם רווח שיתופי בתחום האופנה והתרבות

 

צפרא פרלמוטר

 

צפרא פרלמוטר החלה את דרכה המקצועית כרפתנית, לא פחות, בקיבוץ מפלסים בו נולדה, וכבר שם גילתה את הכלכלה החברתית. כמו רבים ממעצבי האופנה המצליחים בארץ, את לימודיה הגבוהים עשתה במכללת שנקר. היא עבדה 11 שנים כמעצבת אופנה בחברת קסטרו ומשם עברה לתפקידים ניהוליים, כשבין היתר שימשה כסמנכ"לית פולגת ומנכ"ל 'לאלו עיצובים'. לפני כעשר שנים עשתה את השינוי וזנחה את תלוש המשכורת לטובת חשבונית.

"הדבר המשמעותי ביותר, וזה גם הפחד הגדול ביותר שהיה לי, הוא להחליט להעז ולממש איזה חלום שייתכן והוא גדול מהיכולות שלי לבד", היא אומרת. "כשאת שכירה, במיוחד בחברות גדולות ומאורגנות, יש צי שלם של אנשים ורוח גבית תומכת בכל אספקט. הקושי לעבור לצד שדואג שהדברים יתבצעו, זה האתגר הגדול".

בהמשך הדרך הקימה פרלמוטר חברה לייעוץ מותגים ומזה כחצי שנה היא שותפה יחד עם עוד 5 שותפים (בינהם המעצבות דליה קפוזה ושירה בוייר) בסטארט-אפ הכלכלי-חברתי co.co  מיזם רווח שיתופי בתחום האופנה והתרבות. תמורת סכום שנע בין 1,000 ל ? 10,000 שקל, שיוחזר בפריטי אופנה במשך שלוש שנים, גם אתם יכולים להיות שותפים ליצירת הקולקציה, בהצבעה על הגזרות והדגמים לפני התפירה וגם כשותפים עסקיים.

"רצינו להקים אלטרנטיבה כלכלית ברת-קיימא שתתנהג כמו כלכלה נורמטיבית ורווחית. בחרנו בתחום של בגדים ואופנה, שכולנו צרכנים שלו ואין בו טכנולוגיה מורכבת", מסבירה פרלמוטר. "זו חברה של הציבור וכולם יכולים ליהנות". בחברה ישנן כיום למעלה מ- 70 בעלות מניות, הפרויקט מייצר ומוכר בגדים, מגייס עוד מעצבים ויש במקום מתחם תצוגה, מכירה ומתקיימות בו הרצאות ומפגשים שונים למען הקהילה.

"יש כאלה אשר מכנים אותי 'מתאבדת שיעית'. כל כמה שנים אני עושה שינוי", היא אומרת. "זה תהליך שלומדים בו להבין שגם אפשר להפסיד לפעמים וזה בסדר. זה מאוד קשה לרדת בסטטוס וחשוב לדעת להכיל גם את הסיכון הזה ולחיות איתו בשלום. הטריבונה ביציע של הזקנים מהחבובות הוא מקום מאוד נוח וקל. החוכמה היא לגרום לאנשים לרדת מהיציע ולשחק במגרש. בסוף היום תחושת הסיפוק היא אדירה".

 

מיכל מיכאלי, 42, קרן הון סיכון לפרויקטים טכנולוגיים של נשים

 

מיכל מיכאלי (צילום: עדיגיטלי סטודיו)

 

אחרי שחצתה את גיל 40 הבינה מיכל מיכאלי, נשואה ואם לילד, שהגיע הזמן לקדם מטרות שהיא מאמינה בהן ועד היום היו בגדר חלום וחזון רחוק. היא עזבה את חברת הייעוץ שעבדה בה והחלה תהליך למידה ארוך שהוביל, בסופו של דבר, להקמת המיזם Eva Ventures  קרן הון סיכון, אשר משקיעה רק בפרויקטים טכנולוגיים בהם מעורבות נשים. 
"אני הבנתי שאם את באמת רוצה לעשות שינוי ולקדם דברים שאת מאמינה בהם, את צריכה לעשות זאת בעצמך. במסגרת ארגונית זה תמיד כפוף לאג'נדה של הארגון, בוסים ועוד", אומרת האחות הצעירה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שממש כמו אצל אחותה הגדולה, גם בה דבק חיידק הפמיניזם. 

"מעטים האנשים שמצליחים לעשות את זה מהתחלה בלי להיות קודם שכירים", אומרת מיכאלי. "לא מדובר בנוחות, כמו בביטחון, והמחשבה איך מביאים כסף הביתה, איך נכנעים להעדר שיגרת עבודה. יש לא מעט חששות בדרך". מי שמקיימת חיי משפחה יודעת שהתמיכה מהבית היא קריטית. "בן זוגי תמך מאוד, פירגן, האמין ודחף", היא אומרת. "כאשר חיים בבית משותף אין ספק שצריכה להיות הסכמה".

 

השאלה האמיתית היא איך עושים את הצעד. "הייתה אצלי המון חשיבה, הייתה התלבטות ארוכה. לקח לי גם זמן להבין איך בדיוק אני רואה ותופסת את המיזם שלי", מספרת מיכאלי. "הכול לוקח זמן. יש המון למידה, צריך להיפגש עם אנשים, להבין מה מתאים לאוכלוסייה, להבין את העיצוב ולבנות בדיוק את המודל שרציתי. מדובר בדרך ארוכה ומחושבת".

 

ד"ר דפנה אילון, 52, הכשרת מנהלים וייעוץ ארגוני

 

ד"ר דפנה אילון

 

את הדוקטורט במנהל עסקים בתחום ההתנהגות ארגונית עשתה ד"ר דפנה אילון, 52 נשואה ואם לשלושה ילדים, באוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה, ובמשך שנים ארוכות כיהנה כחברת סגל ומרצה בכירה באוניברסיטת וורטון בפנסילבניה. עם שובה לארץ בשנת 2007, הסתיים לטענתה הליך השינוי התודעתי בהתפתחות הקריירה שלה, אשר החל כמה שנים קודם לכן, בראשית שנות האלפיים.

 

כיום עומדת ד"ר אילון בראש חברת אילון אסוסייטס Eylon Associates העוסקת בהכשרת מנהלים וייעוץ פנים ארגוני. בשנת 2012 העניקה החברה שירות ליותר מ – 20 ארגונים וחברות שונים. בין לבין אילון גם מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה ומוסדות אקדמאיים אחרים בעולם.

"היה לי ברור שעם שובי ארצה, לא ארצה לחזור כחברת סגל באקדמיה ואני רוצה להתפתח לכיוונים אחרים", אומרת אילון. "זה היה תהליך מדורג שהתחיל אחרי שהגיעו ההצלחות. אז יכולתי לבחון את הדברים בפרספקטיבה נכונה. הגעתי לשלב שאמרתי לעצמי מה הלאה וכבר היו לי הכלים לחשוב על העתיד".

 

הסיבות שהובילו את ד"ר אילון להחלטה ללכת דווקא לכיוון שהלכה בו הן רבות, אבל נובעות בעיקר מהצורך לתרגם את המחקר והלימוד לעשייה."זה היה שילוב של כמה דברים", היא אומרת. "הגעתי לשלב בקריירה שבו אמרתי לעצמי 'זה יהיה טוב, אבל זה יהיה דומה'. אני מאמינה שהחיים הם התנסויות ורציתי לחוות וללמוד דברים חדשים, ובנוסף רציתי להשתמש ולפתח את החוזקות שלי. לאורך השנים השקעתי הרבה אנרגיה בתחומים שהם אינם רק החוזקות שלי", מסבירה אילון ומוסיפה כי "הדבר אולי החשוב ביותר הוא התחושה והתובנה שלמרות שאני מאוד מאמינה במחקר משמעותי, אני לא רוצה להסתפק רק בזה, אלא גם להשפיע ולתרום ליזמים, מעבר לקהילה הקטנה יחסית אליה חשופים אנשי המחקר, אלא להגיע ולסייע גם למנהלים בכירים".

 

כשאני שואלת אותה על העתיד, היא עונה תשובה כל כך נינוחה, שרובנו יכולים בעיקר לחלום עליה. "קיבלתי החלטה ברורה שטוב לי במצב הנוכחי, ואני לא רוצה יותר לגדול. המצב הכלכלי מספק אותי ואף מעבר לכך, ומאוד חשוב לי להשקיע בילדים. הם נמצאים בגיל שהנוכחות של ההורים היא מאוד משמעותית, ואני גם נהנית מכך כמובן".

תגובות (0)
הוסף תגובה