סנטרל פארק בחזייה

מעל ל-1,500 איש צעדו ביום ראשון האחרון, החל מחצות, ברחובות מנהטן,  כשהם לבושים בחזיות מעוצבות. הצעדה הנקראת  "moon walk", נועדה להגביר את המודעות לסרטן השד ולגייס תרומות למרכז טיפול ואבחון סרטן השד בהארלם.  באירוע השתתפו נשים שחלקן הן חולות סרטן לשעבר, שעברו כריתת שד, גברים ובני נוער. המשתתפת המבוגרת ביותר היתה בשנות ה-70 לחייה, ואילו הצעירה ביותר בת 13 (גיל המינימום להשתתפות באירוע). 

 

עוד באון לייף:

 

"אני לא בטוחה שלולא הצעידה בחזיות, היינו מצליחים לגייס כל כך הרבה כסף", אומרת נינה בארו, מייסדת ה-moon walk, בראיון מיוחד לאון לייף. "אנשים אומרים 'אם תלכי עם חזייה, אני אשים על זה כסף לתרומה', וגייסנו באירוע הרבה תרומות. זה דורש הרבה אומץ ללכת ככה ולעיתים זה הופך לאתגר אישי, לכן לפני הכל המחשבה כאן היא על התרומות, לא עצם ההליכה עם חזיות באמצע הלילה". 

 

צילום: gettyimages – moonwalk

 

זו הפעם הראשונה שהאירוע נערך בניו יורק, לאחר אירועים מקבילים שנערכו בלונדון, סקוטלנד, איסלנד ועוד. האירוע כלל שני מסלולים;הקצר יותר הוא מסלול שמקיף את סנטרל פארק ואילו הארוך יותר, שהסתיים בשעות הבוקר המאוחרות, הקיף את מנהטן כולה. אגב, גם הגברים שהשתתפו באירוע נדרשו ללבוש חזיות.

 

מה מביא גברים להשתתף באירוע וללבוש חזייה? 

"קודם כל, גם גברים יכולים לחלות בסרטן השד. רבים לא מודעים לזה. זה לא באותו היקף כמו לנשים, אבל עדיין יש לא מעט גברים שסובלים מהמחלה. מעבר לכך, רבים מהם הם בעלים, אבות או קרובי משפחה של נשים שלקו במחלה. אם מישהו חלה במחלה, כל המשפחה לרוב מתגייסת. לרוב הגברים נהנים מהאירוע ומהעובדה שהם צריכים גם ללכת לבושים בחזייה בעצמם". 

 

לדברי בארו, הרעיון המקורי על פיו נשים שעברו כריתת שד או חלו במחלה ייצעדו בחזיות בלבד ברחובות נתקל בהתנגדות והיה שנוי במחלוקת. "נשים רבות התנגדו ללבוש חזיות לאחר שעברו כריתת שד וחששו ללכת כך חשופות, אבל היום זה כבר הפך לאירוע חוויתי מאתגר שההליכה בו עם חזייה היא רק ערך מוסף". בארו טוענת שבעצם כיום הצעדה נחלקת לשני חלקים. חצי הוא בעצם לגיוס התרומות והחצי השני הוא להעלאת המודעות לסרטן השד.

 

להצטלם בחזייה ב"ניו יורק טיימס"

הרעיון למצעד החזיות נבט בחלום שחלמה בארו. "חלמתי שאני נוסעת לניו יורק להשתתף במרתון עם חזייה. בחיים לא השתתפתי לפני כן במרתון או גייסתי כספים וגם לא הכרתי מישהי שחלתה בסרטן השד, לכן זה היה חלום די מוזר. בגדול זה נשמע לי כמו רעיון נחמד, וסופשבוע בניו יורק נשמע בכלל כיף", היא מספרת. בארו היתה סקפטית לגבי ההיתכנות של הפרויקט, אבל בסופו של דבר אספה סביבה חבורה של 13 חברות שצעדו ביחד במרתון ניו יורק המסורתי, כשהן לבושות בחזיות בלבד, והדבר עורר תשומת לב מיוחד, כמובן.

 

"הגענו עם זה אפילו ל"ניו יורק טיימס". לא ציפיתי להמשיך עם זה אבל עוד ועוד אנשים התעניינו, ואחרי כמה שנים של השתתפות במרתון ניו יורק נולד הרעיון ליצור אירוע נפרד, שמיועד רק למשתתפות בחזיות ויתמקד בהעלאת המודעות לסרטן השד וגיוס תרומות. לכן המרתון הראשון הזה בניו יורק הוא מעין סגירת מעגל ופתיחה של מעגל חדש עבורי" היא מתרגשת.

 

נינה בארו על במת המצעד, צילום: GettyImages-moonwalk

 

בארו עצמה גילתה כי היא חלתה במחלה רק לאחר שהחלה את המעורבות שלה בארגון לפני כ-17 שנים. היא נאלצה לעבור כריתת שד.  "כמו הרבה נשים, גם אני לא חשבתי לעולם שאוכל לחלות בסרטן השד. כשגיליתי שאני חולה זה היה 3 חודשים אחרי שארגנתי את הצעדה הראשונה. עשינו את המרתון בנובמבר ובינואר מצאתי גוש קטן. אם לא הייתי מעורבת במרתון לא בטוח שהייתי בודקת את זה לעומק. הייתי במקלחת ובמקרה הרגשתי משהו ממש קטן. בגלל שהמודעות שלי הייתה כל כך גבוהה בדקתי את זה. כולנו נוטים להיכנס לפאניקה או להכחשה שזה כלום. הלכתי מיד להיבדק אצל רופא, ואחרי כשבוע אובחו שיש לי גידול אגרסיבי. הייתי בשוק. כולם הכירו אותי כגברת אוכל אורגני", היא מספרת.

 

בארו עברה כריתת שד, וטיפולים הכוללים הזרקות במשך שנתיים. "באופן מוזר, אחרי שהיה לי ניסיון אישי כזה, אני חושבת שעכשיו יש לי יותר אמינות. הייתי שם בעצמי ועברתי את זה בעצמי. זה דורש הרבה אומץ. בפעם הראשונה שלבשתי חזייה אחרי ניתוח הכריתה, זה היה קשה, אבל אחרי שעשיתי את זה, הרגשתי נפלא .  הרבה נשים כמוני נאלצו לעבור כריתת שד, ואני אסירת תודה שבדקתי את עצמי ולא עצמי עיניים. אני מאמינה שמישהו השגיח עליי כי הכל היה די מוזר. זה היה דורש הרבה דימיון ליצור סיפור כזה, עם כל צירופי המקרים והחלום והכל". 

 

צילום: GettyImages – moonwalk

 

בארו מציינת שהחשיפה של השחקנית אנג'לינה ג'ולי וניתוח כריתת השדיים שעברה היה צעד חשוב ומשפיע עבור נשים בכלל ועבור נשים חולות סרטן השד בפרט. "זה טוב שהיא יצאה עם זה, זו לא החלטה קלה. בסופו של יום אף אחד לא יודע כמה זמן לקח לה להחליט את זה, או את הפרטים האישיים מאחורי. אבל יש לה משפחה גדולה והיא רוצה לשרוד. הרבה נשים הזדהו והעריכו את המעשה שלה. היא לקחה אחריות על בריאותה, וזה מסר חשוב- שאנשים ייקחו על עצמם אחריות ועל בריאותם".

 

מתי אני כבר אהיה בריאה?

בארו מספרת על אותו היום בו שאלה את הרופא שלה מתי יגיע הרגע בו תדע שהיא לא תחלה שוב בסרטן השד. תשובתו היתה "כשלא תחלי שוב. .אולי בגיל תשעים". לכולנו יש פוטנציאל לחלות במחלות אלו או אחרות במצבים שונים, היא אומרת, ולכן היא מדגישה בראיון שוב ושוב את החשיבות של אורח חיים בריא, שמירה על תזונה נכונה, הימנעות מעישון ולשמור על חיים מאוזנים. 

 

בארו גם מדגישה שהרפואה התקדמה מאוד מאז היום בו גילתה שהיא חולה במחלה. "היום כבר אפשר לחזות אם הטיפול הכימותרפי יהיה אפקטיבי או לא וזה פנטסטי. אפשר גם לזהות גנים שמשפיעים על הסיכוי לחלות במחלה ולמנע אותה בעזרת גילוי מוקדם.  הסטטיסטיקה מראה שיותר נשים סובלות מסרט השד כשלמעשה יותר נשים שורדות ומנצחות את המחלה. ואפשר להגיד שאנחנו מתקדמים לקראת היום בו נוכל לקרוא לכך מחלה הניתנת לטיפול", היא מחייכת וממשיכה לצעוד.

תגובות (0)
הוסף תגובה