ד"ר שאהלה פרג'אד, פעילת זכויות אדם, ממשיכה לשנות גם אחרי מותה

היו אלו נשים אשר נשאו את ארונה של ד"ר שאהלה פרג'אד, פעילת זכויות אדם וקידום מעמד האישה, בדרכה האחרונה, ב- 9 ביולי, בטהראן. עבור מי שישבה בכלא האיראני תחת המשטרים של השאה והרפובליקה האיסלמית, היה זה אקט אחרון של אקטיביזם פמיניסטי, במדינה בה גברים אמונים על טקסי קבורה.

 

מקצוות טהראן ועד טורנטו, מקאבול ועד ברלין, מפליטים אפגניים, אלמנות ויתומים, אימהות של אסירים פוליטיים, אינטלקטואלים ואקטיביסטים – המונים עשו דרכם כדי לחלוק כבוד אחרון, ולהשמיע זו לזה סיפורים שלא סופרו אודות פרגא'ד, הגיבורה ההומניטרית קטנת המימדים והנחבאת אל הכלים.

 

עוד ב Onlife:

 

"אפילו כשבכתה, אי אפשר היה להבחין בכך", סיפרה נאסרין, שעבדה לצד פראג'אד משך 15 שנים, "היא נהגה לנגב את דמעותיה בעדינות מתחת למשקפיים". נראה שפרג'אד הצנועה הייתה אף מובכת קלות לו שמעה את התיאורים של אנשים אודותיה, אחר מותה.

 

מספקת לנשים חינוך, מצרכים בסיסיים ותקווה

ד"ר שאהלה פרג'אד, שהיתה בת 65 כשהלכה לעולמה כתוצאה ממחלת הסרטן, היתה רופאה שלקחה רחוק את הרעיון של סיבוב רופאים. היא נהגה לבקר באופן קבוע פליטים אפגניים וקהילות מוחלשות של נשים, ולספק להן חינוך, ספרים, מצרכים בסיסיים, כסף ואף תקווה, על בסיס יומיומי. מהחלקים הבורגניים של צפון טהראן ועד לחלקים העניים שבדרום, ודרך כפרים נידחים – פרג'אד חלשה על כל אלה, בעודה מקדישה את חייה להקמת בתי ספר ומרכזים קהילתיים, למען הדחויים והמקופחים שבמדינתה.

 

ד"ר שאהלה פרג'אד (צילום מתוך asre-nou.net)

 

לאחרונה היא לקחה חלק בקבוצה בדרום טהראן הפועלת למען אלמנות ובנות זוג של נרקומנים, מספקת להן חינוך ועזרה בסיסיים, ומנסה לחשוף אותן לעולם מחוץ לגבולות המוכרים להן. "טיול לפארק בצפון העיר היה עבורן כמו טיול לאירופה", סיפרה נאסרין. "כשהיא כבר הייתה חולה מכדי ללכת, היא ביקשה ממני להחליף אותה".

 

פרג'אד היתה בין הראשונים לבקר בעיר הדרומית, בם, שנותרה כעיי חורבות לאחר רעידת האדמה המפורסמת של 2003. היא הקימה בית ספר מקצועי חקלאי לבנות, כאלה שנולדו למעט ונותרו חסרו?ת כל לאחר האסון בעיר. חלק מבוגרות בית הספר המשיכו לימים לאוניברסיטה של טהראן, שהיתה אף היא תחנה נוספת בסיבוב הקבוע של ד"ר פרגאד.

 

עבודתה עם פליטים אפגניים באירן הותירה רושם רב במיוחד. אפגניסטן היא מייצרת הפליטים מספר אחת בעולם, כך לפי נתוני נציבות האו"ם לפליטים, עם קרוב ל- 2.6 מיליון פליטים ברחבי העולם. 95 אחוזים מהם נמצאים באירן, אך זו לא תמיד יכולה לספק עבורם שירותים בסיסיים וודאי שלא לקלוט אותם בחברה באופן מסודר, ולו כמעמד הנחות ביותר.

 

חינוך לנשים וילדים ואימון במלאכת יד

פרג'אד, שעבדה בעצמה עם נציבות האו"ם לפליטים, קידמה את ההקמה של בתי ספר לילדי פליטים, אשר לולא זאת היו מוצאים עצמם מחוץ למערכת החינוך האיראנית.

 

היא בנתה כיתות זמניות בכל חלל פנוי. ב- 2002 העברתי שיעורי אנגלית לילדי פליטים אפגניים עבור פרג'אד, שהיתה קרובת משפחה שלי. היא עזרה לי להיכנס בקלות אל כיתות עם שיעורים לנשים, כשעבדנו עם אנציקלופדיית ספרות לילדים משכונות עשירות. משם עברתי ללמד בסלון קטנטן בו התאספו נשים אפגניות, אשר נאלצו להפסיק במפתיע את ההתמחות הרפואית שלהן. הכיתה המאתגרת ביותר, עבורי, הייתה במבנה רעוע ומאובק בפאתי מערב טהראן, בו לימדנו עשרות רבות של משפחות חסרות כל.

 

בנוסף לשיעורי אנגלית, השקיעה פרג'אד רבות בלימוד נשים וילדים לעבוד על מחשבים וכן להתאמן בעבודות תפירה ומלאכת יד, ליצור דברים אותם יוכלו למכור בהמשך. כל מי שהכיר את פרג'אד מקרוב זכה לקבל זוג נעלי בית סרוגות, מעשה ידי תלמידיה, פליטים אפגניים.

 

לא פלא, אם כן, שלאחר מותה מצאו יקיריה מכתבים מנשים אשר ראו בה דמות אם. פרג'אד היתה אישה קומפקטית, לא נהגה מעולם להתהדר בתכשיטים או להתאפר. היא מעולם לא נישאה או הביאה ילדים משל עצמה, אולם המושג "אימא" עולה הרבה מפיהן של אלו שזכו להיחשף לפועלה – מילדות שהיו תלמידותיה ועד לקולגות שלה. נאסרין, המבוגרת מפרג'אד בשלוש שנים בלבד, החשיבה אותה אמנם כבת שלה, למרות שגם היא זכתה לטעום מהצד האימהי של פרג'אד.

 

שנים בבתי כלא ובמקומות מסתור 

אימהות למען שלום, ארגון של אימהות לאסירים פוליטיים, היה עוד אחד מהפרוייקטים שאימצה פרג'אד. הד"ר הכירה את הכאב של אותן אימהות מקרוב ובאופן אישי. היא היתה מן העבר השני של הסורגים – שלוש שנים בתקופת השאה ושלוש שנים תחת הרפובליקה האיסלאמית – כשישבה בכלא האיראני.

 

נשים נושאות את ארונה של ד"ר פרג'אד (צילום מתוך Al-monitor)

 

נאהיד נאזמי, שותפתה לתא בכלא וחברה, נזכרת במדים וכפכפים שהיו גדולים הרבה מדי למידותיה הקטנות של הד"ר, בימים שחלקו את תא 23, שהיה סמוך למקלחות בית הסוהר. הן קיבלו אמנם עונש של 18 חודשים, אבל נשארו בסופו של דבר שלוש שנים מאחורי הסורגים, כשהאיום של להישלח להירקב במדבר מרחף כל העת מעל ראשן. אחיה של פרג'אד, מאהרדאד פרג'אד, הוצא להורג בשנות השמונים המאוחרות, עם גל ההוצאות להורג. אחיה השני, פארהאד, הוגלה לגרמניה בשל פעילותו הפוליטית.

 

"פרגא'ד היתה עוף אחר. היא היתה יותר פעילה הומניטרית מפעילה פוליטית", הספיד אותה אחיה בטקס לזכרה בברלין, באומרו כי יש שני סוגים של אקטיביסטים – אלו המתמקדים בתיאוריות הפוליטיות, ואלו הבוחרים במסלול ההומניטרי. "בעוד שבפרג'אד היה מזה ומזה, היא בחרה בפעילות הומניטרית ככלי חזק ויותר לשינוי".

 

לפני מותה, על אף היותה חלשה ושברירית, היא ביקרה בקבר המונים של אסירים פוליטיים, בו קבור בין היתר אחיה, ואמרה שהיא "בדרכה לחבור אליהם".

 

צניעותה של ד"ר שאהלה פרג'אד היתה גם, באופן חלקי, אסטרטגית. אחרי שסומנה על ידי הממשל במשך עשורים, היא ידעה שטוב תעשה אם תשמור על פרופיל נמוך. לאחרונה, לאחר מחאות 2009, הרשויות פתחו מחדש את תיקה, מה שהביא אותה להסתתר במשך שנה, עד לגוויעתה של תנועת המחאה. "היא תמיד רצתה לפעול בשקט כדי להמשיך באין מפריע", אמרה נאסרין בבכי. "אני לא חושבת שאפשר בכלל לקלוט עד כמה שהאישה הזו היתה מוארת".

 

"כולנו היינו אקטיביסטים פוליטיים, היא לבדה הייתה פעילת זכויות אדם"

בעוד נשים להן סייעה אחרי התעללות פיזית מצד בעליהן, או שותפים לדרכה הפוליטית של פרג'אד כמו נאסרין, העלו זכרונות אודות האישה המופלאה הזו, עבור אקטיביסטים ומהפכנים לשעבר, היווה מותה הזדמנות לחשבון נפש על חייהם שלהם, מאז פרוץ המהפכה. רבים עזבו את המדינה והחלו חיים חדשים, בארה"ב או באירופה. חלקם רופאים, בעלי עסקים קטנים או אנשי צווארון כחול. מותה לאחרונה, ופועלה הרב, הזכירו להם את הימים בהם פעלו הם כסוכני שינוי בחברה האיראנית.

 

"כולנו היינו אקטיביסטים פוליטיים, אבל היא לבדה הייתה פעילת זכויות אדם", אמר מקורב אליה. "מי מאיתנו היה גורר את עצמו אל העיר בם? היא התעלתה מעל עצמה וקיומה. החשבנו את עצמנו אקטיביסטים, לא באמת היינו".

 

נאסרין, שליוותה את שאהלה בכל דרכה, מתכננת להמשיך את סיבובה ההומניטרי של הרופאה. בלילה שלפני מותה, שאלה ד"ר פרג'אד את נאסרין מדוע היא ליד מיטתה במקום לעבוד. נאסרין לא העזה לענות לרופאה שהיא לא יצאה לבקר חולים משום שהיא לצדה, אבל מאוחר יותר ענתה: "לא רציתי לקבל את העובדה שאני צריכה ללכת לבדי".

 

תגובות (0)
הוסף תגובה