התביישתי בהורים החירשים שלי. צפו בסרטון

"לגדול בבית שבו שני ההורים לא שומעים, זו חוויה לא פשוטה כי לוקחים לך את הילדות – בלי להתכוון. אני לא שופטת את ההורים שלי, אני לא מאשימה אותם, קיבלתי המון חום ואהבה אבל הם לקחו לי את הילדות. הייתי צריכה להיות להם לפה ולאוזניים בגיל נורא צעיר, ומקבלים אחריות על הכל, כי פשוט אין אופציה אחרת".

 

תמי שמע היא אם לשני ילדים ומתורגמנית לשפת הסימנים, שגדלה בבית עם שני הורים חרשים. "האבסורד הוא שזה גם שם נעוריי וגם שמי הנוכחי, ואני בת לשני הורים שלא שומעים, ועובדת כמתורגמנית לשפת הסימנים. זה רק מוכיח שלאלוהים יש יופי של חוש הומור".

 

תמי מספרת כיצד הגיעה לעבודה, שנדמה שהותאמה בדיוק בשבילה: "לתרגום לשפת הסימנים הגעתי רק בעקבות משבר גיל הארבעים שעברתי. מעולם לא חשבתי שזה 'מקצוע' כי מהרגע שאני זוכרת את עצמי הייתי בתפקיד של מתורגמנית". אולם, לא תמיד היה תפקיד המתווכת פשוט כל-כך עבורה. "לקח לי שנים להודות שהתביישתי באבא שלי. בגלל שהוא חרש, הוא לא שומע את הקולות שהוא מפיק וכשהוא היה כועס היו יוצאים לו קולות לא נשלטים ובסביבה של אז פשוט הסתכלו על זה כסוג של פיגור. פעם היינו רושמים במכולת את הקניות, ובסוף החודש הייתי באה עם אבא שלי, הייתי בת 7 או 8 או 9, והייתי צריכה להיות מתורגמנית, ואם הוא היה כועס – אני פשוט רציתי שהאדמה תבלע אותי ושהסיטואציה תיגמר כבר. זה לא נעים להתבייש בהורים שלך, זו חוויה שלקח לי הרבה שנים להודות בה".

 

כיום תמי ניתבה את הצורך במתורגמנים לשפת הסימנים, לשמחה וסיפוק. "אני מתרגמת חופות שזה אומר שאני מתרגמת את דברי הרב והברכות לשפת הסימנים. יש בזה משהו נורא עוצמתי ואפילו מצמרר ואני מרגישה שזו שליחות. זה משנה לאנשים את החיים. אני יוצאת עם כזו תחושת סיפוק אדירה, שלפעמים אני לא מבינה על מה משלמים לי".

 

תמי פגשה השבוע את אפרת אצ'רקן, מאפרת לייף, בדרכה לעוד חתונה ולעוד זוג מאושר. צפו בשינוי שעברה:

 

 

"היום, התרגום בסיטואציה מרגשת כל-כך היא התיקון שלי. ממקום מתבייש, סגור ומתחבא בעצמו, יש לי את היכולת להכיל, וזה התיקון שלי. שיניתי פאזה".

תגובות (0)
הוסף תגובה