תקרת זכוכית או כלוב זכוכית? לשבור את המחסום הגדול שעוצר נשים מלהתקדם?

בעשור האחרון עלתה המודעות לערך הגבוה שמביאות נשים למקומות העבודה, השפעתן על השורה התחתונה בתרבות הארגונית ותרומתן לכלכלה באופן כללי. זה קורה בזכות עידוד וטיפוח נשים במקומות עבודה על ידי קובעי מדיניות ומנהיגים בתעשייה, וכן עלייתן לעמדות מפתח עם השפעה גבוהה יותר. אך זה לכשעצמו לא מספיק.

 

אין ספק כי אפליה בלתי מודעת, ולעתים אף שנאת נשים, עדיין משפיעים על ההתנהלות במקומות עבודה בימינו, אך המחסום הגדול ביותר אשר עוצר נשים מלהשפיע יותר הוא לא 'תקרת הזכוכית' אלא כלוב של זכוכית שאנחנו בעצמנו יוצרות (אם כי לא במודע). את הכלוב הזה מחזיקים החששות שיש לנו בקשר ליכולתנו להצליח ולהתמודד עם הדרישות של מנהיגות, מבלי שאלו יבואו על חשבון שאיפות אחרות שלנו, הנוגעות לתחומים אחרים בחיים.

 

לאחרונה ביקרתי בשנחאי, שם הוזמנתי לנאום בסימפוזיון שארגנה קבוצת אורקל והוקדש למנהיגות נשים. פגשתי שם המון נשים ממקומות שונים בעולם. נשים מתוחכמות. נשים שעובדות קשה. נשים השואפות לעשות יותר, להיות יותר ולהנהיג יותר. נשים שגם לעתים מפקפקות ביכולתן לעשות כן.

 

חוששות שלא נצליח להתמודד עם דרישות של מנהיגות (צילום: Shutterstock)

 

כמישהי שנאבקה בפקפוקים שכאלה בעצמה, אני יודעת היטב שלקפוץ מעל המכשולים שאנחנו מציבות לעצמנו, הוא לא עניין קל ואף לא חד פעמי. לערער את אותן ההנחות אשר עומדות בבסיס הפעולות שלנו, השאיפות והשיחות שלנו, מצריך אומץ מתמיד; צריך גם לחשוב יותר בגדול על כמה רחוק נוכל להגיע, ולא להסתיר את הפגיעות שלנו, למען עתיד שמכבד את הצורך העמוק ביותר שלנו להטביע חותם משמעותי בעולם. ובעוד שאין באמת פורמולת פלא בת שבעה צעדים כדי לצלוח את זה, הנה שבע פעולות אמיצות לנשים עזות מצח, כדי לדחוף את עצמן ונשים אחרות סביבן במעלה הסולם.

 

1. אל תרסני את השאפתנות שלך

לאו דזה כתב "אנשים מסוגלים ליותר ממה שהם חושבים". כשזה נוגע לנשים, תכפילו את זה. אנחנו צריכות לחשוב בגדול כדי לעשות את זה בגדול. אמנם לעתים קרובות אנחנו חושבות בקטן מדי, ומכוונות רק ליעדים שיש לנו סיכוי טוב להשיג, ולא לכאלו שאולי מרגשים אותנו (ולרוב גם מפחידים אותנו).

 

ניסיוני לימדני שאנו לא שמות למטרה להשיג דברים שאין לנו את הכישרון להשיג. באותה הרוח, אנחנו נוטות לשאוף להשיג דברים שיש לנו את הכישרון הטבעי להשגתם. לתת דרור גם לשאיפות שכאלו, שאינן באות באופן טבעי, יכול להיות דבר מפחיד, אבל יכול גם לשים אותנו על מסלול אחר לגמרי מזה שהכרנו, ולאורך זמן לחשוף בפנינו אפשרויות נוספות וחוזקים חבויים בנו, שמעולם לא היינו רואות אחרת.

 

 

2. דעי את הערך שלך

אחרים לא יעריכו את היכולות, המומחיות, הזמן והפוטנציאל שלך, אם את לא תעריכי. אפשר להתווכח אם, וכמה מזה, בטבע שלנו, אבל אנו הנשים נוטות להוריד בערך עצמנו ולפקפק בעצמנו, יותר מאשר הגברים. חשבי על זה רגע: כמה פעמים נתקלת באישה שהביטחון שלה עולה על היכולות שלה? סביר להניח שמעולם לא. אולם סביר שפגשת אינספור גברים שכאלה. וזו לא ירידה על גברים, אגב. להיפך. זהו אתגר לנשים – הפסיקו למכור את עצמכן בזול!

 

בספרה Knowing Your Value חשפה מיקה ברזזינסקי, מגישת החדשות הראשית של CNBS, איך היא נכשלה באופן עקבי במאמץ להבטיח לעצמה משכורת גבוהה, משום שמכרה את עצמה בזול ולא העריכה את עצמה כראוי. רק כשהבינה באמת מה היא מביאה לשולחן, היא הייתה מסוגלת להתעמת עם הבוס שלה, ואף לשים על הפרק התפטרות אם הוא לא ישלם לה את מה שהיא יודעת שהיא שווה. היא קיבלה בסופו של דבר את השכר שביקשה.

 

 

3. אל תובילי מתוך העדר

כשכל מה שאת עושה זה להתאים את עצמך לקיים, כל מה שאת יכולה להציע הוא בהתאם. ראשת ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, אמרה פעם "את לא יכולה להנהיג מתוך העדר". המציאות היא שכדי שתשיגי את מה שנותן לך השראה, את צריכה להיות פתוחה ללכת בכל מסלול שיהיה נכון עבורך, גם אם זה יוביל אותך לפעמים למסלול שטרם דרכו בו.

 

כשאני נואמת באירועי מנהיגות נשים, אני בדרך כלל מבקשת מהנוכחות לחשוב על מנהיגים שהן מעריצות. לרוב שני שלישים מהן חושבות על גברים מנהיגים, שזה די הגיוני בשל העובדה שהיו הרבה פחות נשים מנהיגות מגברים. אבל הקטע הוא שאת צריכה לראות בעצמך מנהיגה לפני שכל השאר יראו, ואת צריכה לבנות לעצמך מותג ייחודי של מנהיגות, גם אם זה אומר שלפעמים את מוציאה את עצמך מהעדר. להתאים עצמך לאחרים ולנסות לעקוב אחריהם מטשטש את הייחוד שאת מביאה. עליך להיות מוכנה לעצב לך נתיב משל עצמך, גם אם את לא רואה מלפניך אישה שלקחה את אותו המסלול.

 

אי אפשר להנהיג מתוך העדר. מרגרט תאצ'ר (תמונה מתוך ויקימדיה)

 

4. היי מוכנה לטלטל את הסירה

נשים הן אלופות בלתחזק קשרים אך לעתים קרובות שונאות להגיד משהו שעלול לסכן אותם. אך כשאת שומרת את דעתך לעצמך והולכת על קצות האצבעות בנושאים רגישים, את מגבילה את ערכך בחברה. אל תתני לפחד שלך מלטלטל את הסירה לעצור אותך מלאתגר את החשיבה של הקונצנזוס. סירות רבות זקוקות אנושות לטלטול. כמו מריסה מאייר נשיאת !Yahoo שטלטלה קשות את הסירה מאז שמונתה לתפקיד, ועל אף שהשינויים שחוללה בחברה לא זכו כולם לפופולריות, אין ספק שהם מסייעים להשיב את ספינת !Yahoo האבודה למסלולה.

 

אישה נוספת שהיה לה האומץ לעשות צעדים קשוחים, לרוב לא פופולריים, היא לורי גרבר, סגנית מנהל NASA. כשראיינתי את לורי במסגרת המחקר לספר שלי, Stop Playing Safe, היא אמרה לי "אנשים למדו להבין שאיתי הם יודעים בדיוק איפה הם עומדים". היא לא אמרה שהם בהכרח אהבו את עמדתה בנושאים שונים, אבל הם לא היו צריכים לשבור את הראש או לנסות ולנחש את עמדותיה. גילוי הלב שלה שירת אותה היטב. כפי שכתבתי באותו הספר, ללכת על בטוח מונע ממך ומכל האחרים ליהנות מערכך המלא. את צריכה לבנות את ההשפעה שלך, להעצים את האמון בך וצעד אחר צעד להעלות את ערכך.

 

 

5. היי הנציגה של עצמך (כן, 'בנות טובות' כן שואלות!)

אנשים רבים נוטים לבלבל בין 'להעיד על עיסתם' לבין יהירות. זה לא אותו הדבר. במקומות העבודה בימינו זה אף חיוני. כן, לעשות עבודה טובה זה הכרחי, ולהיות אחת שעושה דברים בשקט ראוי להערצה, אבל אם את חושבת שלקרוע את התחת שלך ולאסוף צל"שים לבדם יקדמו אותך במקום העבודה – סביר שתמצאי את עצמך מאחור, חבולה ומרירה. אם מקבלי ההחלטות לא יודעים על קיומך, או יודעים אבל אין להם מושג למה את מסוגלת, אז הגיוני שתפספסי הזדמנויות שיונחו לצד רגליהם של אלו שלא מתביישים לקדם את עצמם בזמן ובמקום הנכונים. אז צניעות בצד, לייצג את עצמך זה לא אומר להוכיח איזו עליונות או ללטף לעצמך את האגו; זה לתת לאנשים שיכולים לקדם אותך ולהעלות את הערך שלך בחברה, לעשות בדיוק את זה. בסופו של דבר, אם יותר אנשים יידעו מה את רוצה, יותר אנשים יוכלו לעזור לך להשיג את זה.

 

כפי שאיטה בוטרוז, אייקון בתחום העסקים באוסטרליה, שכבר בגיל 23 הוצע לה להיות עורכת מדור נשים באחד העיתונים המובילים באוסטרליה, חלקה עמי: "את חייבת לבקש את מה שאת רוצה. אנשים לא יכולים לדעת מה את רוצה רק מלהסתכל עליך!". אנשים הם אכן אינם קוראי מחשבות, ולצפות מהבוס שלך (או מכל אדם אחר) לדעת מה את בעצם רוצה, יגרום לך לחוסר תועלת ולתסכול.

 

אותו הדבר לגבי תעוזה בעת משא ומתן. נשים נוטות להתפשר ולסגור על פחות מאשר גברים, דבר שלאורך שנות קריירה יכול להגיע להשפעה מצטברת של שבע ספרות. במאמר במגזין 'הרווארד ביזנס ריוייו' (Harvard Business Review) , "בנות טובות לא מבקשות" Nice Girls Don’t Askהביאו הכותבות מחקר, לפיו מתוך בוגרי תואר שני במנהל עסקים שסיימו לאחרונה את לימודיהם בCarnegie Mellon – , הגברים שבחבורה התחילו במשכורות הגבוהות בכמעט 4,000 דולר משל חברותיהם לספסל הלימודים, הנשים, אך זאת בעיקר בשל העובדה שרק 7% מהנשים ניסו לשאת ולתת על משכורותיהן ההתחלתיות לעומת 57% מן הגברים.

 

נכון שזה שאת מבקשת משהו – בין אם זו משכורת גבוהה, תפקיד בכיר או יותר תמיכה – לא בהכרח מבטיח שתקבלי אותו. אבל לא לבקש בדרך כלל מבטיח שלא תקבלי.

 

לא מפחדת לטלטל את הסירה. מריסה מאייר (צילום מתוך ויקימדיה)

 

6. גלי אפס סובלנות לאי-סובלנות

"לנשים אסור לתת לעצמן להיות מאוימות". מילות עצה כאלו מפיה של דבי קיסיר, סגנית יו"ר ומנכ"לית שותפה בErnst & Young, שמעתי בגירסאות דומות מנשים רבות אשר סללו את דרכן לפסגה, לרוב בתעשיות הנשלטות על ידי גברים. אני מאמינה שזו גם הסיבה שפעמים רבות נשים סובלניות יותר להתנהגות ונסיבות שהרבה גברים לא היו מקבלים.

 

נשים רבות התלוננו בפניי שהן מרגישות לא מוערכות דיין, שמתעלמים מהן ומנסים להחליש אותן (ולא רק  גברים). לרוב, כששאלתי מה הן עשו כדי לפתור את הבעיה, הן אמרו שלא עשו דבר. אבל תני לי להבהיר לך משהו: אם את רוצה שייקחו אותך ברצינות, שיכבדו אותך עמוקות ושיעריכו אותך למקסימום, את חייבת להיות מוכנה לעמוד על שלך, ללמד אנשים איך את מצפה שיתייחסו אליך ולסרב להתקפל בפני אלה שמנסים לאיים עליך.

 

כלל חשוב לחיים הוא "את תקבלי את מה שתהיי מוכנה לסבול". באותה הרוח, אם תסבלי הערות לגלגניות מצד מישהו או תתני שידרכו עליך – כדאי שתכיני את עצמך לעוד כאלה. גם אם את לא עשית דבר שיעודד התנהגות שכזו כלפיך, בזה שאת לא נוקטת עמדה ברורה ומבהירה מה כן ומה את לא מוכנה לסבול, את הופכת לגורם נוסף לסבל שלך.

 

 

7. ראי סיכונים כחיוניים להצלחה שלך

מריה אייטל, מנכ"לית Nike Foundation, סיפרה לי פעם ש"לבוא מעמדה של פחד של לא להצליח, פחד לאבד את העבודה שלך או לא להיות מוערצת, חוסם את הפוטנציאל של הקריירה שלך. אני לעולם לא נותנת לפחד לאבד את המשרה שלי לעצור אותי מלעשות את הדבר הנכון".

 

לעשות צעדים שמסכנים אותך בכישלון, בביקורת מצד הממונים, בדחייה ואפילו באיבוד המשרה שלך, יכול אמנם להיות מפחיד ולא נעים מבחינה רגשית. אבל את לא יכולה לקחת אתגרים גדולים יותר, לבסס את כישוריך (ויחד איתם את הביטחון שלך) או להרחיב את ההשפעה שלך כמנהיגה, לולא תיקחי סיכונים שכאלה. וגם אם לאבד את המשרה נשמע כמו דבר קיצוני למדי, האומץ שאת מפגינה כשאת שמה את עצמך בעמדות שכאלה, יכול להביא לך כבוד אינסופי. זהו בדיוק האומץ שאנשים מחפשים במנהיגים שלהם.

 

לא תוכלי להשיג את מה שאת באמת מסוגלת אליו, אם תלכי על בטוח ותישארי באזור הנוחות שלך. הדבר שמחבר בין כל הנשים המנכ"ליות והמנהיגות שהכרתי במהלך השנים, היה המוכנות שלהן לקחת סיכונים, לשים את המוניטין שלהן בקו האש ולבצע משהו בהחלטיות, גם כשסביב יש ספקות ועמימות. אין ספק שהכישרון שלהן הוא חלק מהעניין אבל היה זה האומץ שלהן שעזר להן להגיע לאן שהגיעו. אם לצטט את לסלי סאראסין, מנכ"לית Food Marketing Institute, "אנו לא צריכות לתת לספקות העצמיים שלנו לגרום לנו להתפשר על פחות ממה שאנחנו באמת רוצות, מאיתנו או מאחרים. אמנם קו דק מפריד בין טיפשות לאומץ, אבל את עדיין צריכה להיות מוכנה ללכת על הקו הזה אם את רוצה לנצל הזדמנויות חדשות ולפתח קריירה מתגמלת".

 

להיות אמיצות זאת לא רק האחריות שלנו – זו חובתנו

בנאום שלה אודות המשבר הכלכלי, כשהתמודדה לרשימה הדמוקרטית ב- 2008, טענה הילרי קלינטון שלתקרת הזכוכית הגבוהה והעבה ביותר יש 18 מיליון שברים ש"האור מנצנץ דרכם, והדרך תהיה קלה יותר בפעם הבאה". חמש שנים מאוחר יותר, נראה שהאור בהיר עוד יותר, והעולם רעב היום יותר מאי פעם לנשים שיצעדו בו קדימה, וישברו את כלוב הזכוכית שחוסם את ההשפעה שלהן בעולם.

 

נשים מוכנות ללכת להנהגה ומעזות לעשות יותר, להיות יותר ולתת יותר. רק כשנפסיק להתכופף בפני הפחד שלנו עצמנו, של לא להיות 'מספיק', וניקח בעלות על הכוח לשנות שנמצא בתוך כל אחת מאיתנו, תוכלנה נשים פחות בנות מזל מאיתנו – החיות עם מעט תקווה לחינוך או הזדמנויות בחיים – לממש את תקוותן. את מבינה, זו לא רק האחריות שלנו כנשים להיות אמיצות יותר בחיינו ובהנהגתנו; זו חובתנו.

 

לכתבה בפורבס ישראל

 

עוד בפורבס ישראל:

תגובות (0)
הוסף תגובה