די לכיבוי השריפות, זה הזמן לשינוי בחקיקה

כאשר נכנסתי לכנסת לפני כחצי שנה, הבאתי איתי כלי עבודה. חלקם רכשתי במשך שנים רבות, חלקם קיבלתי בירושה ואת חלקם – ניסיון ותוצרים – קיבלתי מנשים שפגשתי לאורך השנים. כך נהגתי בעולמי הפרטי, בו למשל אימצתי את סבתי, חנה משיח ז"ל, כמודל חיקוי והקדשתי לזכרה את ספרי "תפילת נשים", וכך אני נוהגת בחיי הציבוריים. 

 

החלטה שצריכה להגיע לבר מצווה

אחד הכלים שאימצתי לי לפני 13 שנים היה החלטה 1325 של מועצת הביטחון. החלטה זו, אשר התקבלה באוקטובר 2000, מבטיחה להגן על נשים ולהבטיח את ייצוגן בתהליכי שלום ובפוליטיקה הבינלאומית. החלטה זו, ואירועים בינלאומיים נוספים, מילאו אותי בתקווה רבה. הידיעה שסוגיות שמעסיקות אותי ואת חברותיי בנושאים של נשים במרחב היהודי וההלכתי מעסיקות, בהתאמות תרבותיות וחברתיות כמובן, משותפות לנשים רבות ברחבי העולם – העניקה לי רוח גבית. התברר, כי נשים השונות בשיוכן הלאומי, במקומות מגוריהן, במעמדן ובדתן – מתמודדות עם אותם דפוסי חשיבה וחסמים.

 

להחלטה 1325 מלאו 13 שנים. ביהדות, כידוע, זהו גיל המצוות, גיל המעבר מחסות ההורים לאחריות אישית, גיל הצטרפותו של הפרט לקהילה ונטילת אחריות הן על מעשיו שלו והן על חלקו מן החברה אליה הוא משתייך. אך החלטה 1325 טרם הגיעה לבגרות כזו.

 

היה משמח לחשוב שהחלטה זו, שבאה לאחר עבודה מאומצת רבת שנים ושותפים (ובעיקר שותפות), יכולה להתנהל בזכות עצמה – אך זו איננה המציאות. במדינת ישראל עדיין אנו נאלצות להיאבק ולהילחם על מקומן של נשים בוועדות ציבוריות ובתפקידי מפתח. כמה מן הסוגיות הללו הגיעו לפתחי בחודשים הראשונים לכהונתי בכנסת ה-19, הן כחברת כנסת והן כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה.

 

שיתוף פעולה של חברות כנסת שמביא לתוצאות

לפני חודש וחצי נבחרו רבנים ראשיים לישראל, על ידי מועצה ציבורית שכוללת 150 חברים. במבנה של המועצה הציבורית קיימת מראש אפליה מובנת נגד נשים, מכיוון שלמעלה ממחצית מהתפקידים בה חסומים בפני נשים. נוכח המציאות הפוליטית המצערת, בה הרוב המכריע של ראשי רשויות בישראל הם גברים, ומכיוון ש-80 מחברי הגוף הבוחר הם רבנים, רובם המוחלט של הנציגים הם גברים.

 

למעשה, עד לאחרונה ישבה אישה אחת בלבד באסיפה כולה, למרות שזהות הרבנים הראשיים משפיעה כמובן על נשים וגברים כאחד.לאור זאת, יזמתי פנייה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, עליה חתמו למעלה מ-40 חברי כנסת ממפלגות שונות, המבקשת שלפחות נציגי הכנסת והממשלה בגוף הבוחר יהיו נשים. לשמחתי  – מתוך 17 נציגי הכנסת והממשלה, 15 היו נשים בגוף הבוחר.

 

הסיפור חזר על עצמו כאשר מונתה ועדת השרים המיוחדת לשוויון בנטל, כשגם בה לא הייתה אף שרה. רק לאחר שפניתי יחד עם חברותי לראש הממשלה, צורפה לוועדה השרה לימור לבנת.

 

מפסיקות לכבות שריפות ומתחילות לשנות

מובן שלא ניתן להמשיך ולהסתפק בכיבוי שריפות, ויש לבצע טיפול יסודי שיעגן בחקיקה שריון לנשים במקומות בהם הן לא זוכות לייצוג הראוי. אחת הדוגמאות לכך היא הוועדה לבחירת דיינים, המשפיעים על חיינו בענייני נישואין, גירושין, קביעת מיהו יהודי ועוד. מאז ומתמיד סבלה הוועדה מייצוג נשי זעום, כאשר השפל נרשם כאשר דיל פוליטי של לשכת עורכי הדין הותירה את הוועדה ללא ייצוג נשי כלל.

 

מיד כאשר נבחרתי לכנסת, הגשתי יחד עם ח"כ שולי מועלם-רפאלי הצעת חוק שמבקשת לשריין ארבע מקומות לנשים בוועדה. לשמחתי, זוהי הצעת החוק הפרטית הראשונה שעברה בכנסת התשע עשרה, והיום מכהנות בוועדה שלוש נשים כשאחת נוספת [מלשכת עורכי הדין] תצטרף בהמשך. הצעת חוק דומה שהגשתי והחלה כבר את הליך החקיקה, מבקשת לשריין מקום לנשים גם בוועדה לבחירת שופטים.

 

כולי תקווה שהקושי ביישום החלטה 1325 בישראל נובע מחבלי לידה, וכי ההחלטה תיושם במלואה, וכך לא נצטרך לפעול על מנת לשמור על ייצוג נשי ראוי בוועדות ציבוריות ובתפקידי מפתח. אך עד שנגיע לשם, עלינו להמשיך ולעמוד על המשמר, ולוודא שנשים מיוצגות בצורה ראויה במוקדי קבלת ההחלטות. אם אנחנו לא נעשה זאת בעצמנו, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו.

תגובות (0)
הוסף תגובה