רוצות להיות צרפתיות? ותרו על 40% מהפנסיה שלכן

הנשים בישראל מקנאות בצרפתיות, והפעם אין הכוונה לשיק האלגנטי, הטעם האופנתי או הגזרות החטובות. הנשים בישראל, מתברר, מקנאות בצרפתיות גם בכל הקשור לגיל הפרישה לפנסיה: גם בישראל הנשים אינן רוצות בהעלאת גיל הפרישה שלהן, אף שבצרפת המאבק הוא על העלאת גיל הפרישה ל-62 ובישראל המאבק מתמקד בהעלאת גיל הפרישה של נשים ל-64.

 

ב-2003, במסגרת הרפורמה בפנסיה, הועלה גיל הפרישה בישראל לגברים ולנשים. לגברים הועלה גיל הפרישה ל-67, ולנשים הועלה גיל הפרישה בשלב ראשון מ-60 ל-62. בשלב השני אמור גיל הפרישה לעלות מ-62 ל-64.

 

הפער בגיל הפרישה בין גברים לנשים הוא מסורתי, אף שקשה מאוד להצדיק אותו: נשים, נזכיר, חיות יותר מגברים, מה שאומר בהכרח כי בגילאים הרלוונטיים של 60 ויותר מצבן הבריאותי הממוצע אמור להיות טוב משל גברים. כלומר, פיסיולוגית נשים היו צריכות לפרוש בגיל מבוגר יותר מגברים – ובוודאי שאין כל סיבה פיסיולוגית שהן יפרשו בגיל צעיר יותר.

למרות זאת, השתרשה המסורת שלפיה נשים פורשות קודם – ועם השנים היא נהפכה לסוג של פריבילגיה נשית שאין מוותרים עליה. בבחינת המעוז היחיד שבו נשים מופלות לטובה ביחס לגברים, ואין לאף אשה כוונה לוותר על המעוז הזה ללא מאבק.

 

 

"העלאת גיל הפרישה מדרדרת נשים לעוני"

טליה לבני, יו"ר נעמת, היא מי שמובילה כעת את המאבק נגד העלאת גיל הפרישה של נשים ל-64. לבני טוענת כי נשים אינן מסוגלות לדחות את גיל הפרישה שלהן בשל טיב העיסוקים השוחק שלהן.

 

"שיעור גבוה מאוד של הנשים מועסקות מראש בתחומים עתירי שחיקה כגון מטפלות, סייעות בגנים ואחיות בתי חולים", טוענת לבני. "העלאת גיל הפרישה גרמה לתופעה קשה שבה מחד גיסא, העובדת אינה מסוגלת להמשיך לעבוד, אך מאידך גיסא אינה זכאית לגמלת פנסיה".

 

כתוצאה מכך, טוענת לבני, העלאת גיל הפרישה מדרדרת נשים לעוני: "בסופו של יום, נשים רבות נפלטות משוק העבודה לפני שהגיעו לגיל 60. וכך, דחיית גיל הפרישה רק מרחיקה את גיל הזכאות לפנסיה, אך לא מייצרת מקומות עבודה. ללא יצירת תשתית רצינית של תעסוקה שווה וראויה לנשים, נידון מראש ציבור גדול של נשים לחיי עוני ומחסור עד גיל הזכאות לפנסיה".

 

הטענות של לבני נוגעות ללב, אבל אינן מתיישבות עם המציאות הכלכלית. ראשית, קשה לקבל את הטענה כי נשים הן שחוקות יותר, ולכן אינן מסוגלות להגיע לגיל פרישה אפילו של 64 (שלוש שנים לפני גיל הפרישה של גברים). מצבן הבריאותי של נשים הרי טוב משל הגברים בגילאים אלה.

 

גם הנתונים אינם תומכים בכך. ניתוח של תעסוקת מבוגרים בישראל, שערך אגף המחקר והכלכלה בתמ"ת עבור TheMarker, העלה כי בין 2003 ל-2009 עלה שיעור התעסוקה של גברים מבוגרים ב-9.7%; ושל נשים מבוגרות ב-9.1%. כלומר, שני המינים הגדילו במידה דומה וניכרת את שיעור התעסוקה שלהם בעקבות העלאת גיל הפרישה.

 

שנית, העובדה שנשים אינן מגיעות לגיל הפרישה, ושמעסיקים מקדימים לפטר אותן – כפי שמציינת לבני – יכולה בהחלט להיות מוסברת בגיל הפרישה המוקדם שלהן. קל יותר למעסיק לפטר עובד שנמצא על סף גיל הפרישה. לכן, ככל שגיל הפרישה מוקדם, כך הסיכון של להיות מפוטרות בגיל מוקדם עולה.

בכך, האפליה לטובה של נשים בגיל הפרישה המוקדם שלהן הופכת בשוק העבודה לאפליה לרעה נגדן – משום שמעסיקים מנצלים זאת כדי לפטר נשים קודם.

 

למעשה, אפשר אפילו להניח שהאפליה לרעה נגד נשים היא אולי חריפה אף יותר – ייתכן שבהחלט יש מעסיקים שיעדיפו שלא להעסיק נשים משום שאופק התעסוקה שלהן קצר יותר.

שלישית, וחמור מכל – לפרישה בגיל מוקדם יש מחיר כבד של עוני, שלבני שוכחת לציין אותו. זהו אותו עוני שגם עיניהן של הנשים בצרפת כהו מלראות אותו – מי שפורשת קודם ואמורה לחיות אחר כך הרבה יותר שנים בתור גמלאית, היא מי שבהכרח קצבת הפנסיה שלה תהיה נמוכה יותר. השילוב הקטלני של פרישה בגיל מוקדם יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר, הוא מתכון לאסון בכל הקשור לגובה הפנסיה של נשים. זאת, מאחר שהנשים חוסכות פחות (עובדות פחות שנים), ועל חשבון החיסכון המופחת הן צריכות להתקיים אחר כך יותר שנים בתור פנסיונריות.

 

קרן הפנסיה החדשה מבטחים חישבה עבור TheMarker את ההשפעות של גיל הפרישה של נשים על קצבת הפנסיה שלהן (שכר של 5,000 שקל בחודש שגדל בקצב שנתי של 2%, ברציפות מגיל 30).

 

מתברר שאשה שתפרוש בגיל 62 תקבל קצבת פנסיה של 3,870 שקל בחודש. אותה אשה, אם תפרוש בגיל 64, תיהנה מקצבת פנסיה של 4,280 שקל. שנתיים נוספות של עבודה הגדילו את הקצבה החודשית שלה ב-10.5%, וזאת פרט לתוספת ההכנסה שהיתה לה משנתיים נוספות של משכורת. אם אותה אשה תמשיך ותעבוד עד גיל 67, כפי שהחוק מאפשר לה לעשות, הקצבה שלה תגדל לכ-5,400 שקל – 39.5% יותר מאשר של אשה שפרשה בגיל 62. הרי לפניכם מחיר המאבק של נעמ"ת לשמירת גיל הפנסיה על 62 בלבד – פגיעה של כמעט 40% בקצבת הפנסיה החודשית, וזאת במשך 24 השנים שנותרו לה לחיות.

 

אגב, גבר בעל אותם תנאי שכר בדיוק שיפרוש בגיל 67, יקבל קצבת פנסיה נמוכה מהאשה באותו גיל – קצבה של 5,300 שקל בלבד. הסיבה היא שקרן הפנסיה מביאה בחשבון שהיא תצטרך לשלם פנסיה לאלמנתו אחריו (ההבדלים בתוחלת החיים גורמים לכך שנשים כמעט לא משאירות אלמנים אחריהן), והדבר פוגע בקצבת הפנסיה של גברים. ועדיין, העובדה שהם עובדים עד גיל 67 משפרת את מצבם לעומת הנשים, הפורשות לפניהם.

 

אי לכך, גיל הפרישה המוקדם אינו זכות נשית שיש להילחם בעוז כדי להגן עליה. גיל הפרישה המוקדם הוא חובה נשית שפוגעת בפנסיה שלהן ומדרדרת אותן לעוני. בכך, המאבק של נעמ"ת להקדמת גיל הפרישה של נשים הוא עצת אחיתופל, שמזיקה לנשים במקום להועיל להן.

 

עם זאת, העמדה של נעמ"ת היא חשובה וצודקת בנקודה אחת: לא ניתן להעלות את גיל הפרישה מבלי לדאוג לכך שהנשים תוכלנה לשרוד בשוק העבודה שנים ארוכות יותר, באמצעות הכשרות מקצועיות נמשכות.

תגובות (0)
הוסף תגובה