למרות מקרי הרצח: נסגר הוסטל שיקומי לגברים אלימים

אני רוצה לספר לכם על הסגירה המזעזעת באטימותה של בית נועם, ההוסטל השיקומי לגברים אלימים, שעסק בעשור האחרון בגמילה מאלימות של מאות גברים. כשמדובר ברצח ילדים ע"י הוריהם – הפרקטיקה של אם או אב הרוצחים את ילדיהם דומה, המניע שונה.

בית נועם לא נסגר בגלל שלא סופרים גברים כבני אדם, אלא בגלל חטא החמדנות, שכרון הכח והעסקנות הזעירה, הנרקיסיסטית והמניפולטיבית של מערכת רווחה, בגיבוי מלא של השרים המתחלפים בה מעת לעת, ששקועה רק בעצמה. לו היה היום בית נועם פעיל, ולו נשלח אליו אותו אב רוצח בצו בית משפט במקום האוטומט המזעזע של "הרחק ושכח", אולי היו כאן עוד שני ילדים חיים. בהתעקשותם המסורתית לתקצב רק שיטות טיפול שלא מזיזות לאף אחד – נושא גם משרד הרווחה באשמה רבה ברצח הילדים. אשמה ולא אחריות, שכן הם מסירים מעצמם את האחריות.

עוד ב-Onlife: 

גברים בחצאיות נאבקים באלימות נגד נשים

העובדים הסוציאליים אינם אשמים

רצח נשים הוא רצח עם מתוכנן

אז מה באמת קרה לבית נועם?

עד לאחרונה פעל באזור השרון ההוסטל היעיל היחיד בארץ לטיפול גמילה מאלימות עבור גברים. ההצלחות באחוזים היו עקביות וגבוהות – 80% הפסקת האלימות הפיזית ואחוזים משתנים של הפסקת סוגי אלימות אחרים. במקום להוציא נשים עם ילדיהן למקלטים ולגזור עליהן עונש כפול – גם קורבן לאלימות וגם מורחקת מסביבתה הטבעית– נשלחו הגברים לטיפול אינטנסיבי במסגרת קשוחה שמזכירה קצת את הסרטים בערוץ שמונה על שיקום נוער אלים בחוות הספרטניות שבמדבריות אריזונה.

וזה עבד מצוין: בית נועם הציל כ- 40 משפחות בשנה. 40 פצצות מתקתקות שיכלו, כל אחת מהן, להיגמר רע. לו היו משקיעים בהקמת בתי נועם נוספים, היו ניצלות מאות משפחות בשנה, בעלות נמוכה בעשרות אחוזים ובמיליוני שקלים ממאסר הגברים, טיפול משפטי, טיפול בנשים ובילדים, השמת ילדים בפנימיות ועוד.

במשרד הרווחה מעדיפים לשמר את ערוצי הטיפול המסורתיים, במקום ליישם פתרונות זולים ויעילים יותר. בכלל זה: שיטת המכסות הסמויה להשמה חוץ ביתית –  כלומר ניתוק ילדים מהוריהם האלימים והעברתם למרכזי חירום ופנימיות. כמו בכל דיכוי שלטוני, נעשית כאן בעקביות דה-הומניזציה של הנזקקים לשירותיהם. הם אובייקטים מתוקצבים לטיפול, לא בני אדם.

בשנה שעברה החליט המשרד להפריט את בית נועם לדעת. כלומר – להעביר את ההוסטל במכרז, שהוסר ממנו סעיף ה"ניסיון בטיפול בגברים אלימים" (כלומר – מהות עבודתו), לעמותה שתגיש את ההצעה הזולה ביותר. בעת העברת ההוסטל לידיה, פגשה העמותה החדשה באנשי המקצוע מהמובילים בארץ, שלא הסכימו להפתעתה לעבוד בשכר מינימום ובתכתיבים לא מקצועיים דיים. ללא אנשי מקצוע, הוחלט לסגור את המקום ולפזר את המטופלים לחלופות מעצר ולחסדי קציני המבחן, ולחשוף ציבור של נשים וילדים לאלימות לא מטופלת. ככה, בהינף יד.

כעת ההוסטל שוב מטפל, טיפול חלקי ביותר ובחמישה גברים בלבד, שזה במקרה הטוב – לעג לרש, בהתחשב בכך שבתי הסוהר מלאים באלפי אסירים שאחד מעוונותיהם הוא אלימות במשפחה. ברווחה עשו וי על משבצת האקסל של "טיפול באלימות". למה להם לקנות שירות מקצועי במיליון שקלים לשנה, אם יש עמותה אחרת שעולה חצי מחיר?

ונחזור לשאלת המניע: גברים פוגעים (בהמוניהם, על פי הסטטיסטיקות הקיימות) לצורך שליטה או מתסכול על אבדנה, וכי זה עדיין לגיטימי בסאב-טקסט התרבותי לפגוע בנשים וילדים, שבהטבעה העמוקה והלא מודעת שלנו נחשבים עדיין לרכושו. השליטה היא חלק מהגדרת האני הגברי המסורתי, ושימורה היא עניין של להיות או לחדול. כשהסביבה לא מסייעת להם לשמר את השליטה, הם נכנסים לסחרור. נשים לעומתן פוגעות מדחק, מפחד ומבדידות, כשהן לכודות מול כוחות גדולים מהן. המקרים האחרונים מדגימים את גודל הזוועה: הוא הרג את ילדיו כדי להתנקם באשתו ולהשיג שליטה, היא – כי פקידת הסעד הייתה בדרך אליה כדי לקחת ממנה את הילדים בעוון עוני, או איזו שטות פטרנליסטית אחרת.

רצח הוא רצח, ובלי שיהיו בתי נועם עבור הגבר ומערך חונכות ותמיכה למשפחות עבור האישה והמשפחה, כפי שיש בעולם הנאור – זה לא יותר מעוד סימן דרך מצמרר בדרך לרצח הבא. במקום לרחוץ בניקיון כפיהם ולשקר לציבור על כך שלא ידעו ולא יכלו לעשות דבר, ראוי שמערכת הרווחה תתכנס לחשבון נפש נוקב, וששר הרווחה יעצור לחודש-חודשיים ויבנה את משרדו מחדש, כשהוא שונה לחלוטין: עם הפנים לקהילה ועם כבוד לחבריה וחברותיה. עד אז, כשמתייעצות איתי נשים במצוקה, עצתי הראשונה להן היא להתרחק מכל מגע עם רשויות הרווחה. שומרת נפשה תרחק.

תגובת משרד הרווחה: הוסטל בית נועם נמצא באחריות, בפיקוח ובמימון משרד הרווחה, המפעיל אותו בעשר השנים האחרונות באמצעות עמותות. עמותת קש"ת זכתה לאחרונה במכרז כחוק ובהתאם לדרישות המקצועיות והקפדניות. לאור זכייתה של עמותה חדשה, נדרשה היערכות לגיוס צוות נוסף לתכנית. משרד הרווחה ימשיך מטפל וימשיך לטפל במאות גברים שלא חזרו לפגוע בבנות זוגם גם בעתיד הן במסגרת ההוסטל והן בשאר המרכזים למניעת אלימות במשפחה והקבוצות הטיפוליות בשירות המבחן למבוגרים במשרד הרווחה.