החלטה 1325: נשים בקרבי זה טוב לביטחון ולשויון?

בשנים האחרונות מצטרפות נערות בצה"ל לתפקידי לחימה קרביים, ומשתלבות בתוך המערכת הצבאית ובתוך מרחבים שעד כה נחשבו גבריים במופגן. כיום משרתות בתפקידי לחימה % 2.2 מכלל הנשים בצה"ל.  לעומת 1% בשנת 2001. בשנת 2012 שיעור הלוחמות בכלל החיילים המשרתים בתפקידי לחימה בשירות %2.8 (הנתונים מתוך מרכז המחקר והמידע של הכנסת על שירות נשים בצה"ל שהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה במאי 2013 ). כך שניתן לראות תהליך עלייה איטי אך מתמשך.

 

עוד באון לייף

 

מחזיקי ובעיקר מחזיקות דעה רבות רואות בתהליך זה משמעותי וחשוב, בהיות צה"ל אבן דרך חשובה בחברה הישראלית, ולכן לשיטתן מדובר בהתקדמות משמעותית לקראת שוויון. דיון הסיכום של ועדת שגב (דוח הועדה לעיצוב שירות נשים בצה"ל בראיית העשור הבא- ספטמבר 2007) אף עיצב בזמנו הצעות אופרטיביות למיצוי של שירות נשים בצה"ל בשירות, כתנאי הכרחי לצמצום פערי אי שוויון, וקבע שיש להעדיף את "האדם הנכון במקום הנכון".

 

לאורו של דוח זה נראה כי לצד השינויים המבניים שעל צה"ל לערוך כדי לעודד שילוב נשים בשירות משמעותי, עלינו – כנשים אימהות ונשות חינוך החפצות בשוויון, מוטלת החובה לאפשר לבנותינו לקחת חלק בתפקידים ביטחוניים וקרביים. ואולי כך נוכל כולנו לקדם את ביטחונן וביטחוננו מאוחר יותר כחברה, שכן רק כך נוכל לאתגר את החלוקה בין 'המין החזק' המגן על 'המין החלש'.

 

האם התקדמות זו תחזק לכולנו את תחושת הביטחון?

 

נשים, הטלפון האדום גם שלכן

שרת המשפטים, ציפי לבני, בטור מיוחד לאון לייף, לכבוד השקת תכנית הפעולה ליישום החלטה 1325 בישראל.

לטור המלא

קל לשכנע נערות ונשים שחשוב להן להיות בתפקידים משמעותיים ולהפוך להיות אזרחיות ראויות לא פחות מהגברים. כל שנחוץ הוא שהן יהפכו להיות ה"אדם הנכון לתפקיד הנכון" ואגב כך בעלות כוח.

 

ולכן, טוענת תא"ל גילה כליפי אמיר שאם רק נשפר את המבנה הצבאי ונעדכן את התפיסות החברתיות, בהתאם לקודים של רגישות מגדרית (Gender mainstriming) נוכל  לייצר מודל שירות שיתאים את התפקיד והשיבוץ לפי יכולות ואיכות ולא בהתאם להשתייכות מגדרית או מגזרית אחרת.

 

מסרים מעודדים כאלה יכולים לשכנע כמעט כל נערה המקשיבה להם. כך שהיא עשויה להאמין שכאשר היא מתגייסת לתפקיד משמעותי היא יכולה לחוש שווה ויכולה, כמעט כמו הנער שלמד עד כה לצידה. ולכן יש היום מאמץ עיקש של הצבא לשכנע בכך.

 

מי שמישירה מבט מתרחק לעתיד יכולה לראות כיצד טמונה פה משמעות נוספת עמוקה ואמיתית עבורה – כמעט כמו הנער הקרבי שילחם לצידה – לנצל את השירות הצבאי לקידום עתידה. דרך קשרים עם האנשים הנכונים וכמה שנות קבע, נערה זו יכולה לפלס לעצמה הזדמנויות הסוללות דרך להתברג לצמרת החברה האזרחית ו\או הפוליטיקה. ושם תמיד תוכל להרחיב השתתפות, השפעה, הגדלת ייצוג ושינוי עמדות- כמעט, כמו שחברה למסלול ההתקדמות- אותו לוחם, טייס, קצין יוכל לעשות לעצמו.

 

האם זה באמת כה אפשרי ומצוי בהישג יד?

על השאלה האם ההבטחה לשוויון תצדיק את עצמה ותקדם ביטחון עתידי כולל? לצערי עלי לענות כרגע בלא רבתי. לא ב"לוח המשחק הקיים", כפי שמגדירות זאת חגית גור ורלה מזלי. אופיו הממוגדר של הארגון הצבאי בכלל והישראלי בפרט מקטין את האמונה שניתן לקדם שוויון. נהפוך הוא, יש להניח ששילוב עתידי של עוד ועוד חרדים בצבא ילכד עוד יותר בין תהליכי הדרה שיטתיים וחסמים מבניים קיימים, ויעכב את דרכן של רוב הנערות לתפקידים משמעותיים.

 

כמו כן, כל עוד נעודד נערות להאמין שביטחונה של מדינה ישראל מושפע ומוגדר בעיקר דרך משקפי הצבא, נוליך אותן שולל, ונחטא להן ולעצמנו. החברה הישראלית מיליטריסטית במיוחד, בשל האופן שבו תפיסת הביטחון הצבאית מחלחלת לכל המרחבים, ובעיקר למערכת החינוך. וכך כמשפיעה עליהם וכמעצבת אותם בדמותה, היא מעודדת 'הערצת כוח' כדרך יחידה לפתור כל קונפליקט.

 

מלבד נזקיה המגוונים לחברה, מסתבר שהתפיסה המיליטריסטית לא מקדמת ביטחון. להיפך, היא למעשה רק הופכת ברבות הזמן את החברה ליותר אלימה ויותר תוקפנית וככזו למקום הרבה פחות מגן ומוגן. עבור כולם. ובמיוחד עבור נערות. (טוב, אולי מלבד אלה שתהיינה קרביות ולכן תוכלנה להגן על עצמן קצת יותר).

 

נערות אלה שמתגייסות לתפקידים משמעותיים לא יעפילו למספר שיהווה מסה קריטית היכולה לייצר שינוי, גם מכיוון שכדי להתקדם ולהתגבר על החסמים ולסלול את דרכן קדימה תשחקנה בלוח המשחק הנוכחי- עם כלי המחשבה העומדים לרשותם כיום.

 

אז מה כן יכול לייצר שינוי?

כדי לקדם שינוי חברתי ולקדם ביטחון עבור כולם וכולן, חלשים וחזקים יותר בחברה, ראוי לעודד תפיסה שונה של המושג- מחוץ למשקפי הצבא והתפיסה המיליטריסטית. תפיסה שאינה מחנכת אותנו לראות במלחמה מצב נורמאלי נתון סביר והגיוני, ולהמשיך להעדיף כוח כפיתרון לקונפליקטים שהיו יכולים, אולי, לו היו לנו משאבים אחרים ותפיסת מציאות שונה- להיפתר אחרת. כך לפחות חושבות מפתחות תכנית הפעולה ליישום החלטה 1325 ישראל,  לאור החלטת האום המחייבת בכל תהליך החלטה הקשור לביטחון, לכלול נשים בעלות תפיסות שונות מגוונות ואחרות, בעיקר כדי לאתגר את התפיסה ביטחונית השגורה.

 

תפיסת ביטחון כזו שאינה מאותגרת על ידי מבט חיצוני, יש להניח שלא תשתנה, גם כאשר יצטרפו אליה נערות שגדלו וצמחו בתיכון שמחנך לשירות צבאי איכותי ואחר כך בצבא. נערות ההופכות לחיילות קרביות ולמחזיקות דעה כמומחיות לביטחון בתוך מערכת הצבאית, יתקשו ללא אתגור ביקורתי לפתח ולגבש תפיסה פחות מיליטריסטית. ולכן השפעתן ודרכי ייצוגן, לא יקדמו בהכרח את אותו ביטחון ארוך מתמשך בר קיימא שאנו מחפשים לחברה הישראלית.

 

ואיזה שינוי בכל זאת מעצב הניסיון לשלב נערות בתוך תפקידים קרביים?

שינוי אישי. עבור מי שתצליח לקדם את עצמה בצבא ולהתגבר על החסמים המבניים, ועל הקולות המערערים על נשיותה, נערות תוכלנה לקדם את עצמם באופן אישי. להרוויח קצת יותר, ולסלול לעצמן כלכלי בטוח ואולי נוח יותר בדרך כלל. וזה לא מעט. אבל גם לא מספיק.

תגובות (0)
הוסף תגובה