סטטיסטיקת המוות שאתם חייבים להכיר

סטטיסטיקת המוות היא סטטיסטיקות של הרוגים במלחמות צבאיות, מבוססות לרוב על ספירת מקרי מוות הקשורים לקרב או ללחימה שבה מעורבים כוחות מזוינים. מדובר באירועים המזוהים כקרבות וכוללים לחימה מסורתית בשדה קרב, פעילויות גרילה, הפצצות של בסיסים, ערים וכפרים וכן פעילויות טרור או ירי טילים.

 

בספירה כזו נכללים כל מקרי המוות שנגרמו באופן ישיר מפעילות צבאית, בין אם ההרוגים היו חמושים או אזרחים. במקרים רבים, אין אפשרות לאמת את מספר ההרוגים בלחימה ולכן נוטים להעריך שעל כל אדם שנהרג בקרב יש כשלושה לוחמים שמתו מאוחר יותר כתוצאה מפציעה או מחלה. חישובים אלו משמשים לרוב כדי לתאר עוצמה של סכסוכים צבאיים פנים-מדינתיים ובין-מדינתים והם אינם כוללים התייחסות למספר מקרי המוות העקיפים המתרחשים כתוצאה מקיומו של סכסוך אלים.

 

כמה אנשים באמת מתו?

כאשר באים לנתח את מספר מקרי המוות כתוצאה ממלחמות לנשים וגברים, עולה כי שיעורי התמותה בקרב גברים גבוהים הרבה יותר מאלו של נשים. במלחמת האזרחים בסוריה למשל דווח ביוני 2013 כי 82.6% מההרוגים הם גברים בעוד שרק 9.8% זוהו בוודאות כנשים. [1]

 

ואולם,  מספרים אלו אינם משקפים את ההתפלגות המגדרית של מקרי מוות עקיפים שהתרחשו בתקופה זו כתוצאה מקריסת התשתיות החברתיות והמדינתיות, מהעדר נגישות לשירותי בריאות, מתמותה בלידה, מתזונה לקויה, ממחלות, ממחסור במים נקיים, או אפילו בשל אלימות במשפחה. הניסיונות הסותרים לאמוד את מספרי ההרוגים כתוצאה מהמלחמה בעיראק בשנים 2003-2006 מלמדים על הקשיים המובנים בניסיון לספור הרוגים. בעוד שהערכות שנשענו על ההגדרה המסורתית של מקרי מוות כתוצאה מלחימה הראו כי מספר ההרוגים היה 50,000 הרי שהערכות שהתבססו על ראיונות וסקרים מצאו כי המספר היה קרוב יותר ל- 150,000 ואחוזי הפגיעה של נשים וילדים היה גבוה יותר ממה שדווח בתחילה. [2]

 

 

האתגר העכשווי של תיעוד 'סטטיסטיקת המוות'

תיעוד ההשפעות העקיפות של סכסוכים אלימים הוא חשוב במיוחד במלחמות בעצימות נמוכה. במלחמות אלו הולכים ההבדלים בין חזית לעורף ובין לוחמים ואזרחים ומיטשטשים. לכן, למרות שמספרי הרוגים משקפים את ההיקף והעוצמה של הלחימה בפועל וקל יותר לתעד אותם מבחינה סטטיסטית, בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת ההכרה כי אפשר להשתמש באמצעים טכנולוגים מגוונים כדי לאסוף ולנתח מידע רב אודות מצבן של אוכלוסיות אזרחיות בזמן אמת.

 

בימים אלה נחנך על ידי חוקרות מארה"ב ומאירופה פרויקט חדש אשר מבקש לאתגר את "סטטיסטיקת המוות" הקלאסית ולכלול בתוך תמונת המלחמה קטגוריות חדשות של אלימות. מדובר במסד נתונים אשר מציג תיעוד שיטתי של אחת התופעות הנעלמות והמושתקות ביותר בעתות מלחמה – אלימות מינית באזורי סכסוך. [3]

 

מסד הנתונים כולל מידע סטטיסטי על כלל הדיווחים על אלימות מינית בכל הסכסוכים הפעילים בשנים 1989-2009 אשר בוצעו בידי מיליציות ממשלתיות, צבאות מדינתיים וכוחות מורדים כנגד נשים, גברים וילדים שאינם מזוהים עם הארגון התוקף. הניסיון למפות את מימדי תופעת האלימות המינית בסכסוכים עכשוויים – מגלה דבר מעניין מאוד.  מסתבר כי לא בכל סכסוך צבאי נעשה שימוש נרחב באלימות מינית, ובמקומות שבהם קיים תיעוד מבוסס לקיומה של אלימות מינית שיטתית, כמו למשל במלחמה בבוסניה-הרצגובינה או ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הסיבות לתופעה, היקפיה וביטוייה אינן תמיד זהים. מצד שני, במקרים שבהם כן נעשה שימוש באלימות מינית, השפעותיה על הקורבנות ועל הקהילה היו קשים לא פחות ממעשי טבח או הרס של תשתיות.

 

לכן, כדי להבין את ההשפעות העמוקות של מלחמות עכשוויות ולהרחיב את גבולות הדיון על אלימות במלחמה, לא מספיק להישען על סיפורים אנקדוטיאליים המופיעים בתקשורת מדי פעם, על סטטיסטיקות מוות יבשות, או על אינטואיציות ואמונות חברתיות לגבי טיבה הבלתי-נמנע של המלחמה. להפך, עלינו לשאול מדוע אנו יודעים כה מעט על תינוקות בני-יומם שמתו במחנות הפליטים בירדן? על נשים שמתו בלידה בסיירה ליאון? או אפילו על דרכי ההתמודדות של נערות עם אלימות מינית בבית-אל או ברמאללה?

 

 

1325 – להפסיק להתעלם מהמחיר האנושי שמשלמות נשים במלחמה

מסיבות אלו, תכניות פעולה לאומיות רבות ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון (נשים, שלום וביטחון) [4] כוללות דרישה מממשלות המעורבות בסכסוכים צבאיים להפסיק להתעלם מהמחיר האנושי של המלחמה ולפתח מנגנוני ניטור ודיווח בזמן אמת על מצבן של נשים ונערות באזורי סכסוך. בהתחשב בכך שמהפיכת המידע הדיגיטלי הביאה להתפתחות של מנגנונים מתוחכמים לאיסוף נתונים אנושיים – לא מפתיע כי מדינות מערביות רבות נענו לדרישות אלו.

 

מחקרים בימינו מראים בבירור כי נשים, למרות שמספרן בכוחות לוחמים עדיין נמוך יחסית והן פחות חשופות ללחימה ישירה, נאלצות להתמודד עם מצבים ייחודיים בזמן מלחמה. הן עדיין נמצאות בתפקידים חברתיים כאימהות ומטפלות, סובלות מחשיפת היתר שלהן לאלימות על בסיס מגדרי ומיני ומחולשתן הכלכלית ועוד. בנוסף, במצבי חירום, נשים רבות מתפקדות כעמוד התווך המשפחתי והקהילתי ונמנעות מלבקש סיוע או לדווח על קשיים ומצוקות האופייניות לאוכלוסיות אזרחיות באזורי סכסוך. 

 

חשוב שנזכור כי אלימות מלחמתית מתרחשת בכל עת ובמקומות רבים, אבל היא איננה בלתי-נמנעת. בכדי לקדם לפעילות משמעותית למניעה של סכסוכים אלימים ולסייע טוב יותר לאוכלוסיות באזורי סכסוך, נדרש מידע נרחב, מדויק ושיטתי יותר מזה שמציעות "סטטיסטיקות המוות" המסורתיות.

 

ד"ר שרי אהרוני, חוקרת במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים

_____________________________________________________

[1] מבוסס על הנתונים שהוגשו למועצת זכויות האדם של האו"ם:

כנס השקת תכנית הפעולה הכוללת ליישום החלטה 1325 בישראל יתקיים ביום ה' ה-31 באוקטובר בשיתוף למעלה מ-30 ארגוני נשים ואתר און לייף.

תגובות (0)
הוסף תגובה